חמוטל בן זאב: חזרה בתשובה, חוזרת לבמה

"עניין אישי" עם חמוטל בן זאב-עפרון. אם לשישה וסבתא לעשרה. משוררת, פזמונאית ומחזאית.

עפרה לקס , כ"ד בטבת תשע"ד

חמוטל בן זאב-עפרון
חמוטל בן זאב-עפרון
גל דרן

"עניין אישי" עם חמוטל בן זאב-עפרון (58). תושבת זיכרון יעקב. נשואה למרק. אם לשישה וסבתא לעשרה. משוררת, פזמונאית ומחזאית.

התחלה: ניסן 1955, תל אביב. ההורים היו מורָה ושחקן. "אמא מורה מדהימה, העמידה דורות רבים של תלמידים, ואת רעיון המשחקיות בארץ". האם החלה את דרכה כזמרת אופרה ושחקנית וכל השנים המשיכה בהופעות ובהפעלות לימי הולדת ומסיבות בר מצווה, "עוד לפני שעשו את זה אחרים". ממנה הגיעה האהבה "לזמר העברי, לשפה ולתיאטרון".

תיאטרון: האב, מרדכי, היה ממייסדי הבימה, הקאמרי והתיאטרון הסאטירי 'סמבטיון'. בהיותה בכיתה א' עברה המשפחה לחיפה, "כי נפתח תיאטרון עירוני" ואביה עבר לעבוד בו. ילדת סנדוויץ' בין דורי - זמר ושחקן, וערן - שחקן ובמאי.

לא בסטיגמה: המשפחה הייתה "חמה, פשוטה וחיה בצנעה". ערך המשפחתיות היה כל כך מרכזי "שאנחנו שומרים עליו עד היום". ההורים עבדו קשה והילדים חוו הרבה אמנות, ישראליות וארץ ישראל.

לימודים: בית ספר 'מעלה הכרמל' שבו לימדה אמהּ. שנות התיכון נלמדו בתיכון חדש של חיפה, שהיום הוא מוזיאון. בית הספר היה ממלכתי והיה בו ילד אחד עם כיפה. "הוא היה ממש שליח" ובין השניים התנהלו שיחות רבות. "שם ניטע משהו, שיותר מאוחר, כשחזרתי בתשובה, שמתי לב שזה קרה אז. היו הרבה אהבת ישראל ומסורת, אבל לא קיום תורה ומצוות".

תנועת נוער: הייתה טעימה קצרה מכל התנועות, "אפילו מבני עקיבא". אבל הן לא הטביעו חותם של ממש. "תמיד אהבתי להיות בבית עם העניינים שלי, בשולחן העבודה שלי".

שולחן העבודה: הציור הוא חלק ממנה מאז שהיא זוכרת את עצמה, וכך גם הכתיבה. "עוד לפני שידעתי לכתוב, הייתי מכתיבה לאמא שלי שירים והיא הייתה שולחת אותם לעיתון אצבעוני". שם הם פורסמו עם הקרדיט "חמוטל בן זאב, בת 4".

מעצים: "אמי רשמה ותיעדה כל דבר. היא הייתה הזרקור שמאחורי כולנו, גם מאחורי אבי. כילדה היו שם הורים שמאוד התייחסו וטיפחו את הכישרונות של כל אחד מאיתנו, והיה ברור שהכיוון שלי הוא אמנות".

צבא: "רציתי להיות צנחנית וחובשת, ובסוף הייתי מורה חיילת". הגיוס היה יום אחרי שפרצה מלחמת יום כיפור, העבודה והמגורים היו באזור שלומי, בתקופה שהייתה בשביל העם כולו "מאוד מבלבלת". היה הווי של שש בנות בדירה, של עבודה עם ילדים ולימוד של כל מיני קורסים.

הכיוון - אמנות: היא התקבלה ללימודי אמנות בשתי אוניברסיטאות, "אבל לא התחשק לי ללמוד בהן". כשהגיעה לידיה החוברת של המדרשה לאמנות בבית ברל, היא התלהבה ולמרות שמועד הרישום חלף, היא וחברה טובה התקבלו. "היו לנו שם מורים טובים" כמו יאיר גרבוז, רפי לביא ומיכל נאמן.

'אורות': בתום שלוש שנות לימוד, היא החלה לעבוד כמלצרית ב'בית הובן' שהיה "בית תה והצגות תיאטרון", ואחר כך החלה להיכנס לענייני המשרד. החבר'ה המליצו עליה בפני האמרגן והמפיק שלמה צח, והיא נכנסה למשרדו 'אורות' כ"כלבויניקית. עשיתי הרבה קפה לאנשים". באותה תקופה עמד צח מאחורי שירים פופולריים ועברו אצלו הרבה יוצרים מצליחים כמו קובי אושרת, בועז שרעבי ונורית הירש. "יוצרים שאהבתי כשהייתי קטנה".

השיר הראשון: היא כל הזמן כתבה ופעם, אחרי ששלחה למגזין 'את' כמה שירים וכולם פורסמו, מישהו הראה לצח את פרי עטה. "הוא שאל: למה לא אמרת לי שאת כותבת?" וביקש ממנה לכתוב שיר חדש ל'חלב ודבש' מיד אחרי הזכייה שלהם באירוויזיון. המשימה גררה התרגשות גדולה וחום גבוה והניבה את 'שיר לשירים'. בהמשך היא כתבה גם את 'שובי לים' לאילנה אביטל. "אבל לא הפכתי לפזמונאית של המשרד".

לא פזמונאית: העיסוק המרכזי היה בעיצוב תלבושות ואביזרים להצגות, ניהול הצגות וכדומה. היא עבדה עם שחקנים מן השורה הראשונה, ואז הגיעה ההחלטה על התמקצעות בתחום, שהצטרפה לצורך "לעוף מפה". הוגשה בקשה לקרן תרבות אמריקה-ישראל, והיא קיבלה מלגה ללימודי עיצוב תיאטרון בניו יורק. "חוויתי שם אמנות בלי סוף", מוזיאונים, והצגות וגם סיימון וגרפונקל.

הטנק: היא עבדה במגוון עבודות כדי להתקיים: סריגה, בייביסיטר ומכירת פלאפל ברחוב וגם מחסן של תשמישי קדושה שנמכרו לחנויות יודאיקה בארה"ב. "יום אחד ראיתי משאית גדולה עם אותיות בעברית. התקרבתי. זה היה טנק של חב"ד. אף פעם לא ראיתי כזה קודם". חב"דניק שהתקרב נתן לה פמוט ואמר לה להדליק לפני שבת. מאז ועד היום היא מדליקה נרות. "אחרי המפגש הזה התחילו לקרות לי כל מיני דברים".

כל מיני: הגעגועים הביתה החלו להציף, היה שטף של כתיבה "ממקומות מאוד גבוהים, ושפה תנ"כית, שלא ידעתי שיש בי". הוחלט לחזור לארץ "להוציא ספר שירה ולפתוח מחסן תלבושות". אבל קודם, לטייל קצת ברחבי הארץ הגדולה. במסגרת הטיול ביקרה בסן פרנסיסקו ובלוס אנג'לס וגם במיאמי. שם היא שימשה כעוזרת מלצר במסעדה של ישראלי. המשכורת הייתה נמוכה, אבל השתלמה.

השתלמה: המלצר שעזרה לו הוא מַרק, בעלה. "זה קרה ממבט ראשון. אני נכנסתי למטבח, הוא יצא, והעיניים שלנו נפגשו. זו הייתה השגחה פרטית. אי אפשר להסביר את זה אחרת. זו הסיטואציה שאתה הכי פחות מצפה לה". למרק היו שלושה ילדים מנישואים קודמים. כעבור חודשיים עלו כולם יחד לישראל.

החזרה בתשובה: החלה מיד אחרי המפגש, מתוך הכרה שהפגישה ביניהם היא ניסית. "קנינו תנ"ך שיש בו עברית ואנגלית והתחלנו לקרוא". שבעה חודשים הם שהו במרכז קליטה ונישאו, ואחר כך גרו במשך שלוש שנים במבוא מודיעים, "הבסיס שלנו לחזרה בתשובה היה משם".

בית: התוכניות למחסן תלבושות חוזל"שו. "לקחתי על עצמי לגדל משפחה ולא עם בייביסיטרים, ולכן הכול השתנה". למרק היו שלושה ילדים קטנים "וגם הילדים שלנו נולדו צפופים". כשחגגו שלוש שנות נישואים, כבר היו בבית חמישה ילדים.

משפחה: מרק היה משגיח כשרות בשנים האחרונות, ומששת הילדים שגידלו יחד כבר יש עשרה נכדים. הגדולים הם רן יעקב ורפאל, והמשותפים הם אודליה, כרמל ועונג, שמסתמן כנושא את חיידק הבמה. "הוא שחקן, משתתף בסדרות טלוויזיה וכותב. הוא נראה אחד שימשיך את המסורת המשפחתית. עונג עפרון - זכרו את השם".

בית ויצירה: "כל הזמן המשכתי ליצור, אחרת לא הייתי שורדת". למרות שנראה שטיפוח בית סותר יצירה, התחושה היא הפוכה. "אחד מפרה את השני. מה אני בלי משפחה? כלום, זה האושר של חיי. מצד שני, הבחירה הייתה במקצוע שיכול להתבצע כשהילדים ישנים". לצד כתיבת שירים היו גם איור כתובּות, חיבור ספרים והצגות ילדים ומה לא.

'עולה עולה': הלהיט נכתב כשאודליה הייתה תינוקת, ובעיצומו של היריון עם כרמל. 'לתת' נכתב כשהילדים משחקים מסביב ואודליה על הידיים. "לא הפסקתי לעבוד לרגע, רק בשנות האבל על ההורים הורדתי פרופיל". לפני שלוש שנים הלך אביה לעולמו, "אז הורדתי הילוך בצורה משמעותית, ואחר כך קרו הרבה דברים".

הרבה: בשבוע הבא יוצא לחנויות אלבום אוסף כפול משיריה, ולאחרונה עלה לבמה גם מופע. שניהם נושאים את השם 'הביטו אל האור'. המופע נוצר בעקבות היכרות עם עדי לביא, סולנית להקת 'גאיה'. "נוצר בינינו חיבור טוב. חשבנו לעשות משהו ביחד והיא החליטה שצריך לקחת את השירים שלי ולעשות להם טיפול מחודש. מופע מסודר עם עיבודים מחודשים נשמע לי כמו חלום. והיא אמרה: 'אבל תעלי איתי על הבמה'".

על הבמה: אחרי עיכול של הפוזיציה החדשה, התגלה ביטחון. "מסתבר שכשאתה גדל בבית כמו שלי, הבמה היא מקום שאני מרגישה בו בנוח". ובכל זאת "אין רצון להיות שחקנית. רק על עצמי לספר ידעתי". במופע היא מספרת על הסיפורים שמאחורי השירים ועל הסיפור האישי שלה, של השגחה פרטית. "כשהשירים מושרים יחד - יש התרוממות רוח".

הדיסק: העבודה עליו נמשכה כמעט שנתיים. ההפקה היא עצמית, והוא מחזיק 40 שירים. חלקם היו קשים לאיתור אפילו בתקליטיית גלי צה"ל. בדיסק יש את 'לתת' שמבצע בועז שרעבי, 'מוכרת לי מפעם' עם דין דין אביב, 'היה חזק' של לאה ושלומי שבת ועוד המון אוצרות. השאיפה היא להמשיך לדיסק נוסף כי "יש כאן ממש שימור של זמר עברי".

הצגות ילדים: שתיים חדשות. האחת בשביל תיאטרון חולון, ועוד אחת שהתקבלה לתחרות בפסטיבל הצגות ילדים בפסח, 'למשל שועל', על קבלת עצמך והאחר.

לעבוד עם האחים: יש הרבה שיתופי פעולה עם דורי וערן, "אנחנו הכי מבינים את עצמנו, יש לנו הומור משותף וזה תענוג". מצד שני, כל אח התפתח בעצמו במהלך השנים "ולעבודה המשותפת כל אחד מביא את עצמו".

אם זה לא היה המסלול: "הייתי עוסקת באמנות", אבל ייתכן שהכיוון היה אחר: ספורט או ריקוד. "מאמנות לא הייתי מצליחה להימלט, כי זה העולם שלי".

ובמגרש הביתי:

בוקר טוב: אחרי שנים של שינה לא רציפה בלילות וקימה מוקדמת עם הילדים, וגם בגלל נטייה לעבוד בלילות, יש קימה איטית בבוקר. מרגע שהעיניים נפקחות יש תפילה והתארגנות "לקראת מה שהיום מזמין".

דיסק ברכב: אין רכב. פס הקול שמתנגן בבית הוא בעיקר רדיו במגוון תחנות לפי האהבות של דיירי הבית, החל מרשת ג', גלגל"צ ו‑88, וכלה ב'קול הגאולה' וערוץ 7. "יש שילוב של סגנונות".

שבת: "בית כנסת וארוחה גדולה ומשפחתית עם אחים, ילדים, נכדים וכל מי שבאזור". השבתות כוללות שינה ומנוחה וגם שירי שבת יפים "שמתענגים עליהם". גם מקומם של דברי התורה לא נעדר, "הרבנית ימימה, החוברות של חב"ד והעלונים של בית הכנסת".

עיתים לתורה: במהלך השנים הייתה למידה של מגוון תחומים. היום המיקוד הוא בחסידות, דרך בית חב"ד שבאזור, בו נלמדים תניא, פרשת שבוע והתוועדויות. לאחרונה היא התחילה לכתוב גם לציבור דתי.

ציבור דתי: היא כתבה את דברי הקישור ושירים לכנס נשות חב"ד בשנה שעברה, את שיר המצעד של ל"ג בעומר לצעדה המסורתית של החסידות וגם את 'כמה טוב שנפגשנו' של פריד. "להיפגש ולעבוד עם דתיים זה מרגש ולא מובן מאליו. אולי ה' מתגמל אותי על שכר פסיעות של כל השיעורים שאני רצה אליהם".

מאכל: "אורז מלא עם ירקות מאודים, סלט ירקות עם לימון ושמן זית" וגם כוס תה צמחים ליד. אם ניחשתם שהמטבח מתנהל בשיטה מַקרוביוטית, יש בזה משהו, "אבל לא בפנאטיות. אלא מתוך מודעות ובריאות".

אחזקת הבית: אין מיקור חוץ. "בעלי והילדים, כולם שותפים. זו עבודת צוות אפילו בלי לדבר ואני מודה לקב"ה שזה לא אישיו". אם הדברים לא היו מתנהלים כך "לא הייתי מסוגלת לעשות כלום".

מפחיד: הפחד הוא רק מהקב"ה. "אבל אני כל כך יודעת וסומכת עליו שהוא אוהב אותי, שאני לא בטוחה שאני צריכה לפחד ממנו". מה שבטוח הוא שהיא "עושה את ההשתדלות" ללכת בכיוון הנכון.

דמות מופת: אמא. "כי היא כולה נתינה אהבה וחום. היא 'לתת את הנשמה ואת הלב'".

פנאי: יש אהבה גדולה למוזיקה עברית, "אז איפה שאני יכולה, אני הולכת לראות הופעות", למרות שזה לא מתבצע בתדירות גדולה. יש הליכה בטבע, בגני הנדיב השוכנים בסמיכות לבית. "אם אני מצליחה במשך היום לצאת לטיול כזה בלי טלפונים והפרעות, פשוט לדבר עם הקב"ה ולהודות, זה משמח".

משאלה: "שיבוא המשיח".

כשתהיי גדולה: שיהיה המשך עשייה של אותם הדברים, נחת מנכדים ושמחה בלב. חלום של ממש הוא לעשות עם מרק את שביל ישראל, אבל בלי לינת שטח אלא "במלונות טובים - כמו שצריך".