שמחת עולם - אמנים שרים מניגוני הרב יצחק גינזבורג

לא משנה מה אכתוב על 'שמחת עולם', האלבום החדש של ניגוני הרב יצחק גינזבורג, רגע לאחר פרסומו אקבל בוודאי טלפון מאחד מתלמידיו (אף שהמספר שלי אינו מתפרסם כאן; מסתמא אפשר לעלות עליו לפי תורת הסוד, איכשהו) שיטען שהאזנתי לדיסק בלי להבין כלום. לא שייך להגיד סתם שהשירים טובים – אלה שירים עמוקים; איני יכול לציין שהמוזיקה מכוונת לטעם המוזיקלי שלי, כי היא מכוונת בכלל על פי כוונות עליונות; זו אפילו בעיה לקבוע שהרב גינזבורג הוא מלחין בחסד, כי אולי הניגונים אינם יונקים ממידת החסד אלא ממידת הדין. בקיצור, קשה לכתוב ביקורת על דיסק מלחניו של רב, בייחוד אם הוא מחשובי העוסקים בקבלה בדורנו.

אבל ננסה בכל זאת לדבר מבחינה מוזיקלית נטו. 'שמחת עולם' הוא פרויקט שכולל ניגונים שהלחין הרב גינזבורג, ראש ישיבת 'עוד יוסף חי' ביצהר, בביצוע אמנים מהשורה הראשונה – שולי רנד, אהרון רזאל, ארז לב ארי, שלמה כ"ץ, יהודה גלאנץ ועוד רבים וטובים. אם נדמה לכם שכבר קרה משהו כזה, ייתכן שנזכרתם באלבום של 'הלב והמעיין', שלפני כשנה הוציאו אלבום ניגונים של הרב גינזבורג. אבל זו הפעם הראשונה שזמרים רבים מתאספים יחד כדי לעשות זאת. אגב, המילה מתאספים מדויקת בהקשר הזה, כי הזמרים באמת התאספו להתוועדות עם הרב גינזבורג לפני תחילת ההקלטות.

התוצאה: דיסק של ניגונים חסידיים (רק לוודא – עד כה קראתם את המילה ניגונים במלעיל, כן?), פחות או יותר בסגנון הקלאסי של החצרות החסידיות. שירים קליטים, קצביים, מקפיצים או איטיים ונוגעים בנשמה, בעלי מבנה מוזיקלי פשוט אך לעיתים בלתי צפוי, שהולכים טוב עם הסקסופון של דניאל זמיר.

מה שמיוחד הוא שהפעם לא מדובר בניגונים מהמאה ה‑18, אלא בשירים טריים תוצרת הארץ. הרב גינזבורג ממשיך את המסורת של אדמו"רי העבר, אבל בלא צורך בניחוח של פעם ובלי סיפור חסידי נלווה על עגלה שנתקעת בשלג (אם כי החבר'ה ביצהר חוו לאחרונה כמה סיפורים כאלה). כך, יחד עם ההפקה המוזיקלית המשובחת והביצועים הכובשים, הוא הופך את המוזיקה החסידית האותנטית לחיה ונושמת.