בימים אלה עמל ההיסטוריון ד"ר אורי מילשטיין על חקר תורתו הביטחונית של זאב ז'בוטינסקי.
במסגרת מחקרו זה הגיע מילשטיין עד עיר הולדתו של ז'בוטינסקי, אודסה, ושם נחשף למה שנראה בעיניו כבסיס והיסוד לתפיסתו הביטחונית.
ביומן ערוץ 7 סיפר ד"ר מילשטיין על התובנות אליהן הגיע בביקור ועיקריהן היא העובדה שתבנית נוף מולדתו (שורה משירו של שאול טשרניחובסקי שגם הוא נולד באודסה בתקופת חייו של ז'בוטינסקי שם) של המנהיג התפתחה בעקבות אירועים היסטוריים באודסה ואחריתם עד הדיונים המדיניים של ימינו אלה.
לדבריו קיימת הקבלה בין ההיסטוריה של אודסה לתולדות הציונות. "אודסה הייתה שייכת לעותומאנים. רוסיה רצתה את המקום כדי לשלוט על חופי הים השחור לצורכי גבולות ביטחון לרוסיה. ב-1789 כבש הצבא הרוסי את האזור של אודסה ומה שמעניין ואנלוגי לימינו הוא העובדה שהצארית קתרינה הגדולה נתנה פקודה שלוש או ארבע שנים אחר כך לקבוע עובדות בשטח ולהקים התנחלויות. למעשה אודסה היא התנחלות שנועדה למנוע את החזרת השטח לידי הטורקים".
ז'בוטינסקי נולד כמאה שנים מאוחר יותר ו"זו המורשת שלו, המורשת של אודסה, התנחלויות וקו קדמי מול הטורקים, קו הגנה של אימפריה אחת מול אימפריה אחרת", מסביר מילשטיין הקובע כי תפיסתו של ז'בוטינסקי את ההתיישבות נובעת משיקולים אסטרטגיים ומתוכם הוא מגיע למסקנה שחובה עלינו לשמר את שתי גדות הירדן ולא ניתן להפריד בין ארץ ישראל שממזרח לנהר לזו שממערב לו.
באשר לשאלת הערבים סבור מילשטיין כי ז'בוטינסקי השווה את היחס אליהם לזה שהתייחסו בשעתו הרוסים לטורקים "יש כאן כמה ערבים אבל זה לא צריך להפריע לנו לשאוף להשיג את מטרתינו. ברור שאם אתה פועל למטרה מסוימת יש לזה מחיר, אבל זה מחיר שבלעדיו לא תוכל להשיג את המטרות".
לטעמו של מילשטיין תפיסת הביטחון של קתרינה ורוסיה של המאה ה-18 השפיעה רבות על תפיסתו הביטחונית של ז'בוטינסקי. לדבריו קיימות לא מעט ראיות לכך גם בכתביו של ז'בוטינסקי שדחה את גישתם של בן גוריון וויצמן על אפשרות כלשהי לקיים שיתוף פעולה עם הערבים. זו להבנתו של מילשטיין גם הסיבה להקמת גדודי בית"ר שנועדו לסייע בכיבוש ארץ ישראל.
מילשטיין מציין כי תפיסתו הביטחונית של ז'בוטינסקי לא הובלטה במכוון על ידי ההיסטוריונים החל מתקופת שלטון השמאל ובן גוריון ואנשיו, אך גם כאשר מאוחר יותר ניתן היה לעסוק בתפיסתו לא בוצעה חקירה אמיתית ועמוקה על תפיסתו הביטחונית ומקורותיה.
באשר להשלכות עמדתו לימינו אלה מציין מילשטיין כי ז'בוטינסקי לא התחנך חינוך יהודי, "הוא אמנם ממשפחה יהודית אבל נושא היהדות וספרות יהודית לא דיברו אליו. העסיקו אותו ספרים רוסיים. הוא התחיל לקרוא בגיל שלוש ובגיל חמש קרא את 'אייבנהו' ובעקבות הספר שאל את אימו אם תהיה גם לנו מדינה ומלך. זו תפיסה ליכודניקית אסטרטגית שאינה מתבססת על גבולות ההבטחה".
עם זאת כאשר מתבקש מילשטיין לשער כיצד היה מגיב ז'בוטינסקי להצעות קרי להסדרי ביטחון בבקעה הוא מעריך כי הסדרים אלה לא היו מחליפים בתפיסתו את הנאמנות למולדת. בהקשר זה של נאמנות למולדת הוא מזכיר את היותו ציר מטעם יהודי אודסה בקונגרס אוגנדה והעמדה הנחרצת שהציב שם נגד ההצעה "כי מבחינתו צריכה להיות ארץ ישראל הכוללת את עבר הירדן".
לכל זאת מוסיף מילשטיין ואומר כי גם לגבולות ההבטחה התנ"כיים יש נקודת מבט אסטרטגית, ועם נקודה זו הזדהה ז'בוטינסקי. התפיסה היא שכעם שונה מבחינה תיאולוגית ותפיסתית יהיה העם היהודי נרדף ויהיו רבים שירצו לכבוש ממנו את ארצו. משום כך יש לדאוג לכך שהעם יחיה בגבולות בני הגנה וגבולות אלה הם מהפרת ועד הנילוס.