בית כנסת
בית כנסתאילוסטרציה. פלאש 90

אין כל מניעה להעלות הומוסקסואל מתפלל לקריאת התורה או לכבד אותו בכל שאר הכיבודים שנוהגים לכבד בהם את המתפללים.

כידוע, מטעמים רבים אסור לכבד עוברי עבירה ובוודאי שאסור באיסור חמור לעודדם להחזיק בעבירה, אבל מאחר ולא מדובר בכופר בתורה שאין ברכתו ברכה או במדיח אחרים לכפירה בבורא עולם אלא מדובר כאן במי שיצרו תוקפו ואין בידו הכח לעמוד בפניו, מדובר כאן בעובר עבירה לתיאבון, או אז אין כל סיבה שנפלה אותו לרעה.

להפך, אולי מתוך המצווה שהוא מקיים יזכה לחזור בתשובה ולתקן הליכותיו הקלוקלות ולחזק את נפשו היהודית.

לדוגמא, כשיש למתפלל זה יום זיכרון על הוריהם, צריכים הגבאים להעלותם לתורה. אל לנו להפלות לרעה מי שהוא בעל נטיה חד מינית. על הגבאים להתנהל מולו, כפי שאנחנו מתנהלים אל מול שאר המתפללים. הן אין צדיק בארץ שיעשה טוב ולא יחטא. גם מתפלל, העובר עבירה לתיאבון רשאי לעלות.

הרב משה פיינשטיין פסק "לקרוא בתורה לאלו שאינם שומרי תורה ליכא איסור, מכיון שהם מאמינים בהשם יתברך ובתורתו", ואינם עוברים עבירות מתוך כפירה אלא שיצרם תוקפם והם עושים את העבירות לתיאבון... אבל את הכופרים ממש והמומרים להכעיס ומסיתים ומדיחים אין ברכתם כלום ואסור לקראם לתורה (אגרות משה או"ח ח"ג סי' כ"א).

עוד פסק (שם סי' כ"ב) "אבל אם ידוע שחילול שבת שלו הוא רק לתיאבון" ברכתו ברכה ויש לענות עליה אמן דכוונתו לשמים וליכא איסור להעלותו לתורה או לכבדו בשאר כיבודים.

כשם שאין מעלים עוור לתורה לקרוא בפרשה המדברת על עוור (ויקרא כ"ב כ"ב אליהו רבה או"ח סי' קל"ח סעי' ג') כדי לחסוך ממנו אי נעימות, כך צריך להקפיד לא להעלות הומוסקסואל לפרשת עריות (ויקרא ח"י כ"ב ערוך השולחן או"ח קל"ח ד') יען הוא חשוד בה, שלא לביישו בעבירה החמורה בה הוא חשוד.

במידה ומתברר שהעבירה אכן נעברה פסק ערוה"ש שם, שראוי בדווקא לקרוא לו לפרשה זו כדי לעורר לבו לסור מדרכו הרעה וכן לעוררו לתשובה.