'מותה של לילי והאי היווני הובילו לתפנית'

פנחס ולרשטיין, מראשי גוש אמונים, נזכר בימי הבנייה הגדולה לצידו של שרון, אך מתקשה לשכוח את השבר הגדול.

שמעון כהן , י"א בשבט תשע"ד

לילי ואריאל שרון ז"ל
לילי ואריאל שרון ז"ל
פלאש 90

על הקשר המיוחד בין ראשי ההתיישבות ביהודה שומרון ורצועת עזה לבין אריאל שרון סיפר ביומן ערוץ 7 פנחס וולרשטיין, אחד מסמליה של ההתיישבות המתקשה להפריד בין ימי הבניין והעשייה לימי החורבן והעקירה.

"המהלכים הראשונים הין כאשר הוא היה שר החקלאות וככזה נזף בנו שאנחנו לא מספיק נחושים ולא הולכים מספיק רחוק", אומר וולרשטיין ומספר כדוגמא על הקמת מחנה החפירות הארכיאולוגיות בשילה והצבת מבני המגורים בצמידות לחפירות. כאשר שרון הגיע למקום נזף במתיישבים: "מה אתם עושים פה. לכו רחוק. לכו שם לגבעה ואחר כך תשלימו. כך עושים".

"הוא אמר שאחר כך נשלים את הפערים. עכשיו צריך להתפשט כמה שאפשר", מוסיף וולרשטיין ומתאר את מפת ההתיישבות שצייר שרון גם כשר חקלאות הלוקח את פרויקט ההתיישבות בפרויקט אישי.

וולרשטיין מזכיר בדבריו את הרקע הקשה של אירועי סיני וימית והצהרתו שהעקירה מימית הייתה שגיאה. התחושה של המתיישבים הערכה רבה כלפי מי שמודה בטעותו, בבחינת 'מודה ועוזב ירוחם'. "באמת הוא היה בולדוזר בלתי רגיל. הוא כעס עלינו שאנחנו לא עומדים בקצב שלו".



טוען....

כאשר הוא מתבקש לנתח מה הוביל את שרון לשינוי הדרמטי בתפיסתו, שינוי שהוביל לעקירת ישובי צפון השומרון וגוש קטיף, סבור וולרשטיין כי שני גורמים מרכזיים הובילו אותו לכך. האחד הוא פטירתה של לילי רעייתו שהיוותה עבורו עוגן לאומי ואישי משמעותי, מעין מצפן משפחתי, ובנוסף הפרשה המשפטית בה הסתבך. "קשה לי, הערכתי אותו כמצביא וכמנהיג. צריך לזכור את כל מה שהוא עשה למען עם ישראל בימי מצוקה ואסור לשכוח את זה לרגע, איך להתמודד עם הנושא של מה חלקו של האי היווני בעניין, את זה אני לא יודע".

וולרשטיין מבהיר כי אינו משוכנע בגודל ההיקף של השלכות האי היווני על השינוי שהתחולל בשרון, אך הוא משוכנע שהייתה השלכה כזו ברמה כזו או אחרת.

בדבריו מספר וולרשטיין על ניסיון של עמרי לגשר בינו לבין שרון. הדרך בה ניסה לקדם מהלך גישור כזה הייתה שוולרשטיין יגיע לחווה לשיחה עם עמרי כחצי שעה לפני ששרון האב יגיע למקום ומתוקף הנוכחות המשותפת במקום אחד תיווצר שיחה, אך המהלך לא צלח במיוחד שכן המפגש הסתכם בשאלות נימוסין של 'מה נשמע' ו'מה קורה' ולא מעבר לכך.

כשהוא מבקש להדגיש את היחס המיוחד שהיה לשרון לאנשי ההתיישבות בכלל לעומת אנשי העיר מזכיר וולרשטיין את סיפור פינויו לבית החולים בתל אביב לאחר פציעתו הקשה בקרב לטרון. שרון סיפר אז כיצד האמבולנס מפנה אותו, כמו שפונו פצועים נוספים, והוא מנסה לפלס את דרכו בצפירות בין תושבי תל אביב החוגגים והרוקדים ברחובות. "זה היה מוצאי שבת והיה ערב ריקודים בתל אביב, ושרון סיפר בלשונו ש'התל אביבים האלה ממשיכים לרקוד ולא נותנים לג'יפים ולאמבולנסים לעבור. טוב, אלה התל-אביבים, אתה יודע'. הוא הרגיש שיש תמיד קבוצה אידיאולוגית שמובילה, פעם אלו אנשי תנועת המושבים והקיבוצים ופעם אלו המתנחלים. הוא מאוד העריך את זה".

באשר לרעייתו של שרון, לילי ז"ל, אומר וולרשטיין כי להערכתו היא הייתה סמן לאומי וימני במשפחה, "והסתלקותה הוציאה לו את המגנט שכיוון את המצפן". לטעמו של וולרשטיין הסבר זה בצירוף להסברו של צבי הנדל נשמע הרבה יותר הגיוני מאשר שינוי פתאומי של עמדותיו האידיאולוגיות.

"אני לא עושה את החשבונות של הקב"ה על עקירת הישובים והאסון הנורא שהוא המיט עלינו", מדגיש וולרשטיין בדבריו. לשאלה אם הטראומה ההיא היא זו שמעקרת את יכולת המחאה כיום אומר וולרשטיין כי לאחר משבר העקירה הלכו לעולמם הרבנים שפירא ואליהו זצ"ל וכיום ישנה יכולת של קבוצות קטנות להפריע להנהגת המתיישבים לבטא מחאה ומאבק מול יזמות ג'ון קרי ואף לבטא תמיכה ולחץ חיובי בכיוונו של ראש הממשלה ועל כך יש לדון ולהרחיב בעתיד.