ברחבת הכנסת התקיים הבוקר (שני) טקס הלוויה הרשמי לראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון, שהלך לעולמו בשבת האחרונה לאחר 8 שנים בהם היה מאושפז כ"צמח".
הטקס נפתח בתפילת "אל מלא רחמים" על ידי הרב הצבאי החזן הראשי לצה"ל, סא"ל שי אברמסון, וקריאת פרק תהילים, על ידי הרב הצבאי הראשי, תא"ל הרב רפי פרץ.
ראשון המספידים, נשיא המדינה שמעון פרס, סיפר כי "זכורני שבראשית שנות החמישים התבקשתי להציג בפני דוד בן גוריון קצין צעיר. הוא היה אז סטודנט להיסטוריה. בעל רעיונות מקוריים להכות בפדאיון שהסתננו לירושלים. התיאור שקיבלתי עליו נשמע באוזניי כשיר יותר מאשר ביוגרפיה. נאמר לי שהוא חכם ואמיץ- בלתי שיגרתי ונועז. בעל כושר הנהגה וכושר החלטה נחוש. הוא חייל שאינו חת מאויב. ואזרח שאינו נבהל מחזון".
"צעיר זה, אריק שרון שמו, נולד לגדולות. נפגשנו עמו ומיד נוצרה בינינו חברות. חשתי שלפני צעיר שהוא משכמו ומעלה, נכון לשרת את עמו עד תום, וביכולת נדירה. בן - גוריון אהבו ממבט ראשון. דבריו כבשו לבבות.ופָקוּדַיו הלכו אחריו בעיניים עצומות. ובהיפגע אחד מהם הוא לא עַזבהו עד להחלמתו המלאה", הוסיף.
פרס פנה לשרון ואמר, "אריק, איש נדיר היית. הפכת דברים שנראו כבלתי אפשריים למנופים של אפשרויות אדירות. תמיד הדפת סכנות ומעולם לא דחית הכרעות. החלטת וגם ניצחת. תדע מנוחה, מנהיג גדול. שלא הרשה מנוח לעצמו בשירות עמו, בהגנת ארצו ובהפרחת שדותיה. האדמה שממנה באת תחבק אותך עתה בזרועותיה הגדולות והחמות של ההיסטוריה של עמינו, ותקבל אותך כאיש שהוסיף לה פרק היסטורי בלתי נשכח".
ראש הממשלה, בנימין נתניהו ספד לשרון ואמר, "אריאל שרון היה מגדולי המצביאים שקמו לעם ישראל ולצה"ל, הוא שייך לדור המייסדים, לדור הקוממיות. קוממיות ישראל היתה תלויה בראש ובראשונה בהעמדת דור לוחמים שיחדשו את מורשת הגבורה היהודית בארץ ישראל. לאריק שרון היה תפקיד מרכזי בבניית מורשת הגבורה הזו. הוא לחם בשורות צה"ל במשך שנים רבות, ממלחמת העצמאות ועד לקרבות הגורליים של מלחמת יום הכיפורים"
נתניהו הזכיר, כי "בדוקרטרינה של שצה"ל הוא קבע יסודות חשובים, של תגובה ותגמול, מול הטרור. אולם, יותר מכל באה לידי ביטוי יכולת התמרון והפיקוד שלו במלחמת יום הכיפורים כשהוא הוביל את כוחות צה"ל מעבר לתעלת סואץ וכיתר את הארמיה השלישית. בצעד הזה הוא שינה את פני המערכה והביא לסיומה המוצלח של המלחמה וניצחונה של מדינת ישראל".
"אריק, עם ישראל נפרד ממך היום, תרומתך הייחודית לביטחון המדינה חקוקה בדפי ההיסטוריה של עמנו, זכרך יהיה נצור לעד בלב האומה", חתם נתניהו את הספדו.
יו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין אמר בסופדו לשרון, כי "בידיך המחוספסות חרטת, אריק, את גווילי האש של תקומת מדינת ישראל, וטביעות אצבעותיך נכרות בין דפי ההיסטוריה שלה, שחרוט מדם, עמל ויזע. 'מעולם לא כבדו שערי ישראל על כתפיו', כך אמרת, על משה דיין, בהספד שיאה גם לך. ואכן, מעולם לא כבדו שערי ישראל על כתפיך, אריק".
"כמו שמשון הגיבור בשנות ה-70 נשא אריק על כתפיו את שערי עזה, ושב כדי להפיח כוחות בלוחמיו עת עמדה מדינת ישראל, ברגעיה הנואשים ביותר, במלחמת יום הכיפורים. מאז, לא חדל מהשאיפה להיות רב-החובל, האיש שינהיג את הספינה הזו, את מדינת ישראל, בין גלים סוערים ורוחות זועפות", הוסיף אדלשטיין.
אדלשטיין, הוסיף והזכיר, כי "אין זה סוד שבשנותיו האחרונות של אריק דרכינו נפרדו. חלקתי לחלוטין על דרכו ועל החלטתו לסגת מצפון השומרון ורצועת עזה. ומאז לא היה רגע כלשהו, הצבעה כלשהי, שתמכתי במהלכים שלו. הקרע בינינו היה חזק מידי. ולמרות זאת, לא נתתי מעולם ולא אתן לקרע הזה למחוק את זכויותיו, את תרומתו, את נכונותו לשאת במשא העם הזה, כאשר ישא האמן את היונק".
"נוח בשלום על משכבך, אישי, ראש ממשלת ישראל האחד עשר, האלוף, השר וחבר הכנסת לשעבר אריאל שרון. תהא נשמתך צרורה בצרור החיים", חתם אדלשטיין.
סגן נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן, ספד לשרון וציין, כי "כאשר מדינה כל כך קטנה כמו ישראל מאבדת מנהיג כמו שרון זה מרגיש כמו מוות במשפחה והרבה מאות מעמיתי האמריקנים מרגישים כך כאן היום. אני רוצה לומר לבניו של שרון, זהו כבוד גדול לי ולמדינתי להביע את תנחומי ותנחומי העם האמריקני לכם, לעם ישראל, לראש הממשלה, לנשיא פרס ולכל האבלים, ובמיוחד לצה"ל, לצה"ל האהוב שלו".
ביידן סיפר, כי "הכרתי אותו יותר משלושים שנה. כסנאטור צעיר כאשר פגשתי בו לראשונה מייד יכולתי להבחין שהוא מילא את החדר, היתה לו נוכחות. כאשר עלה הנושא של בטחון מדינת ישראל והנושא הזה תמיד עלה בכל הפגישות שלנו, יכולתי להבין את הכינוי שבו כינו אותו - בולדוזר".
"ראש הממשלה שרון היה אדם מורכב, היו לו כמובן דעות חזקות והוא עורר דעות מצד אחרים, אבל כמו מנהיגים היסטוריים אחרים היה לו כוכב צפון שהוליך אותו והדריך אותו והוא מעולם לא סטה מהדרך. כוכב הצפון שלו היה הישרדות עם ישראל והישרדות העם היהודי. הוא אמר לי, 'הדבר הכי חשוב לי שהוא שאני יהודי, מה שמעניין אותי הוא העתיד של עם ישראל בראש ובראשונה'", הוסיף ביידן.
לדבריו, "כאשר הוא אמר לעשרת אלפים ישראלים לעזוב את ביתם הוא האמין שזה ישמור על ביטחון מדינת ישראל, אני לא יכול לחשוב על החלטה קשה כל כך וכואבת כל כך, אבל הוא עשה זאת"
שליח הקוורטט וראש ממשלת בריטניה לשעבר, טוני בלייר, אמר "האדם הזה הוא תלמיד ההיסטוריה וגם יוצר ההיסטוריה", אמר בלייר, "הוא הרגיש את הצער שמרגיש כל מקבל החלטות היתה לו תכונה של מנהיגות היתה לו ההבנה שהמצב קשה והוא צריך לקחת אחריות"
"אחרי שהוא קיבל החלטה הוא התמיד בה, הוא לא רק התקדם הוא שעט קדימה, הו אכמובן לפעמים השאיר הרס אחריו .תמיד היעד שלו, המטרה שלו היתה מאוד ברורה וגם המוטיבציה שלו", הוסיף.
"הוא כמו נס עבור מדינת ישראל וגם עבור המנהיגות של מדינת ישראל .לא היו לו אשליות לגבי האיומים שאיתם צריכה להתמודד מדינת ישראל. היה לו הדמיון וההבנה ששלום אמיתי, אם אפשר להשיג אותו בכבוד זה יהיה העוגן של בטחונה של מדינת ישראל", אמר בלייר.
לדבריו, "הוא לא רדף אחר השלום כחולם, אבל חלם על השלום ורצה לסיים מלחמה".
הוא ייצג משהו שהבחנתי בו בכל המנהיגים הישראלים שאני פגשתי בהם, אלה שכיהנו כראשי ממשלה ואלו ששואפים להיות ראשי ממשלה. מתחת למה שמשותף לכולם - כל העיטורים והרצון לשלוט יש משהו יקר ויוצא דופן, יש כאן אהבה לארץ הזו, אהבה עליונה למדינת ישראל ולארץ ישראל עבור מה שהיא, עבור מה שלקח לבנות את המדינה הזו ומה שיידרש לקיים אותה - זו היתה המטרה העליונה של אריק".
מזכירתו של שרון מרית דנון התייחסה בדברי ההספד בטקס האשכבה הממלכתי לאריאל שרון ז"ל ליחסו של שרון למשפחות השכולות,.
"אף פעם לא הצלחתי להבין מה באמת התרחש שם, מה היה במפגש האנושי שבין ראש הממשלה שאיבד את הטובים בחבריו לבין אבות ואמהות שאבדו את ילדם לא מכבר. בכל פעם מחדש נכנסו לחדרו אמהות שכולות שפניהן חרושות כאב ויצאו משם שונות, עם חיוך ותחושה של הכרת תודה".
"מה שהדגיש בעיניי את האנושיות העטופה בתדמית כה קשוחה, היה הזיכרון שנשא עמו מלטרון של 48, לא זכרון הקרב והפציעה אלא הזכרון של ניצולי השואה שהגיעו מהתופת לשדה הקרב בלטרון אודים מוצלים באש שנקברו ללא שם ואיש לא ישב עליהם שבעה".
דנון סיפרה כי "חמש שנים במחיצתו היו דפדוף יום יומי בספר ההסטוריה של ישראל, הוא פתח בפנינו צוהר לארץ ישראל הנשכחת, זו שכשהיה מדבר עליה היו עיניו בורקות ומצטעפות".
"לכתך לפני שמונה שנים היתה מהירה, לא הספקנו להיפרד ממך, לא הספקנו לומר לך כמה אנו אוהבים אותך לעיתים אני חושבת כי למרות שלא אמרנו זאת אתה כן ידעת", אמרה.
שמעון כהנר, קאצ'ה, מי שלחם לצידו של שרון ביחידה 101 ובצנחנים ספד גם הוא לשרון, "יכולתי שעה להיפרד מאריק ולא הייתי אומר חצי ממה שיש לי לומר לאריק. אנחנו חבריו, פקודיו של אריק, שהיינו חלק מלא יאומן שאריק עשה, מהלא יאומן במצב שהיה אז. ידענו שהכל עלול לקרות עם אריק".
"עיקר כוחו של אריק נבע מאהבת הארץ, ממה שהוא נתן לארץ וממה שהארץ נתנה לו", הוסיף הכנר וסיפר, "נפצעתי באופן אנוש בקרב בשנת 58' והוא לא שקט עד שהוציאו אותי משם. אני חייב לו את חיי. ללא העשייה של אריק אז לא הייתי יכול לעמוד כאן עכשיו".
"זכות גדולה היתה לנו להיות שותפים במשימה שהוטלה על אריק לעשות את המהפך ודרך קבוצה של 35 לוחמים למחוק את המילה אי אפשר מהמילון שלנו ולהכניס במקומה את 'לא חוזרים עד שננצח'. אריק היה חבר מההתחלה. הקשר האישי והחברות שנוצרה ממש מיד היתה הרבה יותר מאשר בכל היחידות שמשם אריק ליקט אותנו ועם היחס הזה הוא הצליח לעשות את כל מה שהוא עשה", הוסיף כהנר.
אחרון הסופדים בטקס האשכבה היה מזכ"ל אמנה, זאב חבר (זמביש).
"היית לנו המורה הגדול של בניין ההתנחלות, המנהיג המעשי, אבי מפעל ההתיישבות", פתח זמביש, "בבניה כמו בצבא ירדת תמיד לפרטים הקטנים וניהלת לוחות זמנים מוקפדים. בחון ובהומור שלך המיוחדים ידעת להאיץ בעושים במלאכה כך שלא תרפה ידם. 'אל תרפו' כך פקדת שוב ושוב, סימנת את המטרה אך ידעת לתת לנו את חופש הפעולה. 'אתם יודעים טוב ממני כיצד לעשות זאת', אמרת לנו".
"היתה בך היכולת לגדל אנשים ולטפח בהם את כישורי ההנהגה, כך נהגת בקרב וגם במפעל ההתיישבות", הוסיף חבר.
חבר התייחס גם להתנתקות ואמר, כי "קשה וכואבת היתה התנתקותך בשנתיים האחרונות לכהונתך מן הדרך בה צעדנו יחדיו. השאלות נותרו ללא מענה, הכאב גדול, ועל הכול תכסה אהבה גדולה".
במהלך הטקס הושמע השיר: "אנחנו שנינו מאותו הכפר" בביצוע של הזמרת שרית חדד. בסיום הטקס החל מסע ההלוויה בדרכו לחוות השקמים שבנגב.