רבה של צפת, הרב שמואל אליהו
רבה של צפת, הרב שמואל אליהוהלל מאיר

בימים שבהם בית המשפט העליון ממתן את מעורבותו בכפיית ערכי השמאל החילוני על כלל אזרחי המדינה ומוסדותיה, בא משרד המשפטים ופועל בכל המרץ כדי לתפוס את מקומו.

השבוע לכל הפחות מדובר ביוזמת חקיקה - כזו שחברי הכנסת יוכלו לקבל או לדחות, ולא בהנחיות או בחוות דעת - סוג של הצעות של היועץ המשפטי לממשלה שאי אפשר לסרב להן.

תזכיר החוק שהפיץ השבוע המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד ארז קמיניץ, שעוסק בתיקון לחוק דין משמעתי לרבני ערים, שובר שיא נוסף של צביעות ועזות פנים של משרד המשפטים. מדובר בהצעת חוק שתשנה את מצב הפיקוח על רבני הערים מקצה לקצה. מהמצב היום, שבו רב עיר יכול לעשות כמעט כל העולה על רוחו מבלי לסכן את משרתו הרמה, למצב שבו רב עיר יהיה פקיד מדינה החרד ביותר לעתידו, שיהיה נתון כמעט בלעדית בידי משרד המשפטים.

כיום מונה הרכב בית הדין המשמעתי לרבני ערים דיין ושני רבני עיר. מדובר בהרכב רחום במיוחד שעד היום כמעט לא הטיל סנקציה על רב עיר כלשהו, ובוודאי שלא הביא לפיטוריו. כך יכול למשל רב של עיר גדולה לאיים על משגיח כשרות שלא נמנה על המחנה הנכון בש"ס, ולצאת פשוט בלא כלום. רבני ערים רבים אחרים יכולים לעבור ללא כל חשש על הוראות הרבנות הראשית בנושאי כשרות או בענייני רישום נישואין. על פי הצעת החוק, להרכב הנוכחי יתווסף שופט מחוזי בדימוס, שימונה על ידי שר המשפטים כמובן. וגם הדיין, זה שממונה על ידי נשיא בית הדין הגדול, ימונה בהסכמת שר המשפטים. עד כאן מדובר במהלך סביר.

אלא שלפי התזכיר, על פתיחת חקירה משמעתית נגד רב עיר יוכלו להורות השר לשירותי דת, היועץ המשפטי לממשלה או... שר המשפטים. במקרה כזה, שר המשפטים הוא זה שימנה את החוקרים שיגישו את ממצאיהם לבית הדין, שבראשו יושב כאמור שופט שמינה שר המשפטים. פתיחה בחקירה נגד רב עיר (שעליה כאמור יכולים להורות לפחות שלושה גורמים, ביניהם שר המשפטים) תספיק כדי לאפשר לנשיא מועצת הרבנות הראשית להפסיק לאלתר את כהונתו. לשון החוק אמנם מאפשרת לרב הראשי שלא להפסיק את כהונתו של הרב, אבל פרשת ראשי הערים בבת ים ונצרת עילית לימדה אותנו כי המערכת המשפטית יכולה לכפות הדחה מוקדמת גם כשהחוק אינו מחייב זאת. אם למישהו היה ספק למי הכוונה הרי שיוזמת החוק, שרת המשפטים ציפי לבני, הבהירה את העניין בסטטוס שפרסמה בדף הפייסבוק שלה. שם היא הבהירה שחקירה תיפתח נגד רבנים שיתבטאו למשל נגד זוגיות חד-מינית. רב כזה עלול לעמוד אפוא בפני הדחה מיידית.

ומדוע מדובר בצביעות ועזות פנים? כי את תזכיר החוק הפיץ כאמור עו"ד ארז קמיניץ, שלאחרונה הגישה התנועה למשילות ודמוקרטיה יחד עם הרב שמואל אליהו עתירה לבג"ץ בבקשה לפתוח נגדו בחקירה פלילית. לטענתם, קמיניץ הפיץ באופן לא חוקי חומרי חקירה חסויים לקראת הבחירות לרבנות הראשית, במטרה לסכל את בחירתו של הרב אליהו.

הפנייה לבג"ץ באה באין ברירה, שהרי אין גוף אחר שיכול לבדוק התנהלות פסולה של אנשי היועץ המשפטי לממשלה. אלו, בהסכמת שרת המשפטים לבני, החריגו את עצמם מכפיפות לגוף הביקורת החדש שהוקם כדי לחקור תלונות על מוסדות התביעה.

סיפור מצחיק. או שלא

וודקה ושוטרים לא הולכים ביחד. זו המסקנה החד משמעית של מיכאל בן חורין מהשנים האחרונות. בן חורין, איש מושב נוב ומהגרעין הקשה של תנועת כך לשעבר, דווקא ניסה בשנים האחרונות להידבר עם שוטרים, אבל לפחות כרגע נראה שהניסיונות לא עלו יפה.

הכול התחיל לפני שש שנים בימים שלפני חג הפורים, כאשר בן חורין ניסה לשכנע קצין ממשטרת חברון שלא לשלוח מחלקת יס"מ לחגיגות פורים המסורתיות שמקיימים בעיר בוגרי תנועת כך. בהתכתבות ביניהם התחייב בן חורין כי הכהניסטים לא ייגשו במהלך סעודת הפורים לקברו של ברוך גולדשטיין, שרצח עשרים ותשעה מתפללים ערבים במערת המכפלה לפני עשרים שנה. את סמכותו של בן חורין בנושא גולדשטיין הוא לא קנה רק מעצם היותו מזקני החבורה, אלא גם מהרשעה שספג בעקבות החוברת 'ברוך הגבר' שפרסם בזכותו של גולדשטיין. בן חורין הסביר לקצין המשטרה כי לבד מהטורח המיותר שנגרם בשליחת יחידה גדולה של שוטרים, עצם נוכחותם של השוטרים יוצרת לא פעם תקריות מיותרות. בן חורין עצמו הורשע בתקיפת שוטר בגלל מסיבת פורים כזו, שנערכה שלוש שנים קודם לכן. אחד השוטרים ניסה להוציא מידו חוברת, ובתמורה חטף בפניו כוסית של יין מבן חורין המבוסם. בית משפט השלום בירושלים גזר עליו אז 21 ימי מאסר בפועל ועוד חמישה חודשים על תנאי - עונש שעוד נחזור אליו בהמשך הסיפור.

בן חורין שלח את הבקשה לקצין ונענה כי תשובה תגיע, אך זו בוששה לבוא וחג הפורים הלך והתקרב. באחד הבקרים רכב בן חורין על אופניו סמוך לביתו ברמת הגולן והבחין בשני שוטרים חרוצים במיוחד שביקשו רישיונות מנהג טרקטור שרכב בכבישי המושב. הייתה זו ההפתעה מהופעה נדירה של שוטרים בתוך המושב, גם התסכול מפאת חוסר המענה ממשטרת חברון נתן את אותותיו, וגם ההכנות הפיזיות לחג המתקרב - כמה לגימות מקדימות של וודקה שלגם בן חורין באותו בוקר, השפיעו מעט.

בן חורין התקרב אל השוטרים, ועל מה שהתרחש אז חלוקות הדעות. על פי כתב האישום שהוגש נגד בן חורין, הוא דרש מנהג הטרקטור לעזוב את המקום בעוד הוא מעליב את השוטרים ותוקף אותם - לא באגרופים אלא בפשיטת חזה קדימה, כזו שפגעה באחד השוטרים. מכת החזה של בן חורין, אז כבר אדם שעבר את שנתו השישים, לא הפילה את השוטר ולא פצעה אותו. אבל כתב האישום הזה הספיק בשביל התביעה המשטרתית כדי לבקש מעצר עד תום ההליכים. שלושה שבועות ישב בן חורין במעצר. המעצר הממושך מעיד על אטימות של שופטי בית משפט השלום בצפת (לאחד מהם נדרשו יומיים כדי להחליט על חלופת מעצר), על חוסר האונים של אנשי הסנגוריה הציבורית בעיר, וגם על התנהלות כנה מדי של בן חורין. באחת הפעמים, כאשר השופט דן באפשרות לשלוח אותו למעצר בבית בפיקוחה של רעייתו, התקומם בן חורין. הוא הבהיר לשופט שהוא לא יוכל להישאר בבית ולהחמיץ את חגיגת הפורים המסורתית בחברון. לבסוף שוחרר האיש למעצר בית. בהמשך קבע בית המשפט העליון כי כתב האישום מעיד על עבירות ברף הנמוך ביותר ושחרר את בן חורין מכל מגבלה.

גרסתו של בן חורין לאשר אירע באותו בוקר הייתה שונה בתכלית. הוא טען שהגיע אל השוטרים משועשע ומבושם והציע להם לבדוק גם את הרישיונות של האופניים שהוא רוכב עליהם. הוא הציע להם גם ללכת ולסייר בשפרעם במקום בנוב. השוטרים נפגעו וביקשו ממנו להיכנס לניידת. הוא כינה אותם שוטרים טורקים, ואת אחד מהם אולי אפילו כינה מטומטם. הם נפגעו עוד יותר. כאשר נכנס לניידת הוא פגע קלות עם החזה בגופו של אחד השוטרים. הם הסיעו אותו לתחנת המשטרה כשבדרך האלכוהול עשה את שלו ובן חורין נרדם.

השינה בניידת, כמו גם העובדה שבפרוטוקול התשאול בתחנה נכתב כי השוטר תוהה האם בן חורין שתוי, לא הצליחו לשכנע את שופט בית המשפט השלום בצפת, סאאב דבור, שבן חורין היה נתון תחת השפעת אלכוהול. השופט אמנם זיכה את הנאשם מהעלבת שוטרים, לאחר שכתב כי עלבונות קטנים אינם עולים לכדי מעשה פלילי, אך הרשיע אותו בתקיפה ובהפרעה לשוטר. הוא גזר את עונשו לארבעה חודשי מאסר בפועל, ועליהם הוסיף עוד שלושה חודשים מתוך החמישה על תנאי שנגזרו על בן חורין בגזר הדין של בית משפט השלום בירושלים.

בן חורין, היום כבר בן שישים וחמש, מצא את עצמו בפני סכנת מאסר של שבעה חודשים. הוא נטש את פרקליטי הסנגוריה הציבורית בצפון ושם פניו דרומה, אל חבריו הוותיקים בחברון. שם ישב עם פעיל כך לשעבר נעם פדרמן ועם עו"ד איתמר בן-גביר כדי להיערך לקראת הערעור לבית המשפט המחוזי. עו"ד בן-גביר כבר החל לכתוב את הערעור כשהוא מצביע על הסתירות בעדויות השוטרים ועל גזר הדין ההזוי - שבעה חודשי מאסר על ספק מכת חזה של אדם לא צעיר. אלא שבמהלך העיון בחומר המשפטי הוא גילה דבר נוסף שנעלם מעיני השופט דבור, כמו גם מעיניו של הסנגור הציבורי. השופט דבור הפעיל כאמור חמישה חודשי מאסר על תנאי שנגזרו על בן חורין בירושלים. אלא שהשופט הירושלמי קבע כי המאסר על תנאי יופעל לאחר שבן חורין ירצה את 21 ימי המאסר בפועל שנגזרו עליו. בשל תקלה לא ברורה בן חורין לא זומן מעולם לרצות את עונש המאסר בפועל, ולכן המאסר על תנאי לא היה בר הפעלה כאשר השופט דבור גזר את דינו.

משא ומתן קצר בין בן-גביר ובין פרקליטות מחוז צפון הביא להסכמה שיש לבטל את העונש המופלג של השופט דבור. "אסור לצחוק עם שוטרים" הסגיר השבוע בן חורין את תובנתו משש השנים המתישות שעברו עליו. הוא ביקש לקצר בשיחה. הוא עסוק במשחק שש בש מול קשיש החוסה במוסד שבו בן חורין מבצע חודש של עבודות שירות שעליהן סיכמו בן-גביר ופרקליטות מחוז צפון. עוד סוכם כי בן חורין יתנצל בפני השוטר שנפגע. הם עשו את זה בשבוע שעבר בביתו של בן חורין על כוס קפה, בלי טיפת אלכוהול בסביבה.