"לעתים קרובות מדי אנו נגררים לוויכוחים אין-סופיים עם ילדינו. אנו קובעים משהו שהילד לא אוהב, יהיה זה התנגדות לבילוי מסוים, צפייה בסרט מסוים במחשב, לבוש מסוים וכדומה".
"הילד מתווכח עוד ועוד ומנסה לשכנע אותנו לשנות את דעתנו. אנו מסבירים בנחת את החלטתנו ואז הוא מתחיל את כל הדיון מחדש ומנסה ללחוץ. תוך זמן קצר אנו מוצאים את עצמנו בוויכוח מתיש ואין-סופי, שרק כדי לסיימו אנו לפעמים מוותרים ומסכימים לרצונו".
במלים אלו פותח הרב יונה גודמן את תיאורו על מציאות משפחתית נפוצה שרבים מאִתנו נגררים אליה בבואם לחנך את ילדינו. לדעתו של הרב יונה, "בנוסף לעמדתנו בנושא המסוים עליו מתווכחים, ראוי שנעצור ונתבונן בעצם הדינמיקה המשפחתית שנוצרת לעתים קרובות ונטכס עצה עקרונית כיצד להימנע מוויכוחיים אין-סופים שנהפכים למסעי לחץ מעייפים של הילד".
הרב יונה מביא הצעה שנתן הרבי מחב"ד זצ"ל בעניין זה, אף כי אצלו היא ניתנה בהקשר לוויכוחים עם יהודים על אמִתותה של תורה. לדבריו, הרבי מחב"ד ניהל התכתבות ענפה עם יהודי שהיה פרופסור חשוב במרכז החלל של נאס"א. אותו פרופסור היה רחוק מאוד מתורה ומצוות וממכתב למכתב הרבי קירב אתו לחיים של קודש. "יום אחד, הפרופסור קרא מאמר של הרבי בו הוא דחה את תורת האבולוציה שהייתה מקובלת מאוד בעולם המדע באותה תקופה. הפרופסור כעס וכתב מכתב ארוך ותקיף לרבי בו הוכיח לו כי דבריו משוללי יסוד וכי האמת היא עם תיאוריית האבולוציה".
לדעת הרב יונה, האופן בו התנהל הרבי במסגרת הוויכוח עם אותו יהודי על דרכה של תורה, עשוי ללמד את כולנו פרק חשוב בהורות מיטבית כלפי ילדינו. הורות שיודעת להיות קשובה לילד אך בה בעת לקבל החלטה ולדבוק בה; הורות שיודעת שעיקר תפקידה איננה לנהל סימפוזיונים בלתי-נגמרים עם הילד, אלא לקרבו לדרך המשפחה ולדרך התורה גם יחד.