'שר החינוך התקשר והודיע שזכיתי בפרס ישראל'

חוקר התלמוד פרופ' שמא פרידמן מספר על הרגע בו התבשר על זכייתו בפרס ישראל ופורס את משנתו באשר לאופן בו יש ללמוד וללמד תלמוד.

שמעון כהן , כ"א בשבט תשע"ד

פרופ' פרידמן
פרופ' פרידמן
מכון שכטר ליהדות

בראיון מיוחד ליומן ערוץ 7 מספר חוקר התלמוד, פרופ' שמא פרידמן, על הרגע בו נודע לו על זכייתו בפרס ישראל על מפעל חיים, ובין השאר התבקש להסביר מהו חקר התלמוד ולחוות דעה אודות הסיכוי להנגשת המקצוע לתלמידי בתי הספר התיכוניים ומחוצה להם.

"שר החינוך התקשר ביום ראשון כמה דקות אחרי השעה חמש והודיע לי. הוא אמר 'אני שמח להודיע שזכית בפרס ישראל, אנחנו גאים וכו' וכו' וסיים בכך שנתראה על הבמה", מספר פרופ' פרידמן המציין כי הופתע לקבל את הבשורה וחש שמחה גדולה לצד התרגשות גדולה. "כשהמזכירה אמרה ששר החינוך יעלה על הקו ישבתי בהמתנה וההתרגשות מאז עדיין נמשכת".

פרופ' פרידמן מספר על שיחות טלפונים ומיילים שמגיעים אליו מאז נודע דבר הזכייה מידידים ותלמידים ששמחים להתוודע לידיעה. פרידמן מביע שמחה גם בשמם של ידידיו וגם בשל עצם העובדה שחקר התלמוד יעלה בעקבות הזכייה למודעות הציבורית.

בהמשך הדברים נשאל מהו בדיוק חקר התלמוד ובמה הוא מתאפיין מעבר ללימוד הישיבתי שנמשך זה מאות שנים בבתי המדרש שברחבי העולם. לדבריו שאלה זו עולה פעמים רבות בשיחות עם גורמים ואישים רבים. "המפגש בין החדש והישן הוא מפגש מרתק", פותח פרידמן את הסברו ומתאר את המתודות הנלמדות בחקר התלמוד מעבר לעצם לימוד הסוגיות. מדובר לדבריו במקצוע צעיר למדי, בן כמאה וחמישים שנה בסך הכול, וכזה שרק בעוד כמה דורות ניתן יהיה להשיג את הכלול בו.

בנוסף מציין פרידמן את חקר הפן הספרותי של התלמוד. עוד הוא מדגיש כי התלמוד הבבלי עצמו הוא אמנם המרכז של הלימוד אך הספרות התלמודית כוללת גם את המשנה, התוספתא והמדרשים וככזו היא מותירה את התלמוד עצמו כענף בלבד של הספרות הזו.

פרופ' פרידמן מספר כיצד מצא את עצמו באקראי עוסק בחקר התלמוד מתוך לימוד סוגיות והבנה שכדי להעמיק בהן יש ללמוד אותם מתוך ראיה כוללת שבתוכה כמה וכמה בחינות ורבדים נוספים של הסוגיה. בין השאר הוא מזכיר את מיסגור הסוגיה, מיסגור שאינו קיים בש"ס וילנא, הדפוס העיקרי שממנו לומדים תלמוד. לאחר מכן יש לערוך חלוקה פנימית בתוך הסוגיה ובחינת הרכבה והדוברים של כל פסקה וכל חלק של הסוגיה. לדבריו בחינה שכזו מגלה אינטראקציה מרתקת בין חלקיה של הסוגיה ובין הדוברים את החלקים הללו.

מעבר לכך, מוסיף פרופ' פרידמן, יש ללמוד את המו"מ החריף שנמשך מאז התלמוד על הדורות הבאים אחריו, לבחון את התוספות, את זהות המוסיפים ועוד. כמו כן יש לערוך השוואות מקבילות מול סוגיות דומות מחוץ ליחידה הספרותית של הסוגיה הנלמדת. פרידמן מציין כי ראייה מקיפה שכזו מעניקה ללימוד המקומי פרשנות מקפת ומרתקת בפני עצמה.

עוד הוא מוסיף ומעלה את חקר ההבדלים שבין הגרסאות השונות. בהקשר זה הוא מזכיר שלדפוס וילנא קדמו דפוסים קודמים ואף כתבי יד שלדבריו אמנם אינם כוללים שינויים מפליגים ודרמטיים אך בכל זאת יש גם בשינויי הניסוח הקלים כדי ללמד רבות.

בהקשר זה של שינויי נוסח מוצא פרופ' פרידמן חלוקה מאפיינת לשני ענפים מרכזיים התלויים בשני בתי המדרש המרכזיים בבבל. בשני ענפים אלה נכללות גרסאות-משנה שניתן לכלול אותן יחדיו וכל ענף שכזה מלמד על דרך שונה בה הועבר המידע.

פרופ' פרידמן סבור כי על מנת להכיר את הסוגיה יש ללמוד אותה עם כלל עמדותיהם של הראשונים, גם אם קשה למצוא אותם כי לא כולם מובאים על העמוד עצמו, ולאחר מכן לנסות ולהכיר את כל האחרונים ודבריהם על הסוגיה ובהמשך ללמוד גם את דבריהם של דור הנפילים של חקר התלמוד, דור מוריו שלו עצמו.

בנוסף סבור פרופ' פרידמן כי לימוד מעמיק של הסוגיה מצריך היכרות וניתוח של הקטגוריה ההיסטורית לשונית של הדברים. לטעמו לימוד כולל שכזה כפי שהוא עצמו ביצע הוכיח כי ניתן להדביק בהתלהבות את התלמידים ולהוכיח להם עד כמה התלמוד, כמו כל המורשת הספרותית יהודית, רלוונטי ומעניין.

כשנשאל אם אין המשימה שהוא מטיל על מורים ומחנכים כבדה מדי שכן מכלול כזה של עבודה לא יוכל להתקיים לפני כל שיעור ושיעור בכל מוסד חינוכי, אומר פרופ' פרידמן כי גם מנהלים ומחנכים שבפניהם הרצה את שיטתו העלו בפניו את התהייה תוך שהם קובעים שהוא אינו מכיר את המציאות בשטח ואת האופן בו מתמודדים מורים ומחנכים עם היומיום הלימודי בחינוך הממלכתי דתי. לדבריו המחנכים טענו כי הוא יושב במגדל השן האקדמי שמאפשר לו להעמיק חקר וללמד שש שעות לימוד שבועיות בלבד, לוקסוס שאין להם.

פרופ' פרידמן מבין את מצוקתם של המחנכים וקובע כי אכן יתכן שלא כל מורה יוכל לכסות את כל המכלול, אך 'לא עליך המלאכה לגמור' וברוח זו ניתן להתחיל באופן ממוקד ונקודתי כדי לפתוח בהצגת יצירת הענק של היהדות, התלמוד, באופן מעניין ואטרקטיבי עבור התלמידים.

הוא מציין כי הוא שמח לגלות בשנים האחרונות שדווקא כרכי הפרשנות שהוציא לאור יחד עם חוקרים, בהם גם מתלמידיו, ברוח לימוד זו  נלמדים בבתי הספר השונים וברמות שונות. כעת הוא מביע תקווה שהדברים ימשיכו ויגיעו לתלמידים ומורים, אנשי תורה ומחקר.