הרב יהושע שפירא
הרב יהושע שפיראשלומי שלמוני

מושב בנושא 'לימוד תורה – לדתיים בלבד?' בו ישתתף גם ראש ישיבת ההסדר ברמת גן, הרב יהושע שפירא, יתקיים בכנס ירושלים הקרוב.

לקראת הכנס ענה הרב שפירא בעיתון 'בשבע' על השאלה – בעקבות תופעת בתי המדרש החילוניים: האם יש ערך ללימוד תורה בלי אמונה בקדושתה?

על כך ענה הרב שפירא:

"בירורי אמונה שאנחנו נדרשים אליהם בדורנו הם בדרך כלל בירורים שאור וחושך משמשים בהם בעוצמה ובערבוביה. אף השאלה הנשאלת כאן – תורה בלי אמונה – היא ודאי מאותם בירורים דקים ועמוקים.

אין חזון אידיאלי שאנו נכספים אליו ורודפים אחריו בכל כוחנו יותר מחזון התורה הנלמדת על ידי רבים רבים, בבתי מדרשות ובערבי לימוד, בסדנאות מיוחדות ובקורסים אקדמיים, על דוכן הכנסת וברחובה של עיר. אין מעמידים תנאים בפני המבקש להיכנס אל בית המדרש. גדול כוחה של תורה ועצום המאור המאיר בה, עד שבכוחו ליישר עקמומיות שבלב ולהשיב לב בנים על אביהם שבשמיים בכל מצב.

ואולם, ככל שיקרה מעלתו של לימוד תורה על ידי כל אדם, כך חמורה ומסוכנת נשיאת שם התורה לשווא. מדברים על "בית מדרש" ועל "תורה", ועלינו לשאול: האם אכן בית מדרש? האם אכן תורה?

התורה הנלמדת בבית המדרש של שלומי אמוני ישראל היא תורה שקיבלנו בסיני מתוך שהקדמנו נעשה לנשמע. תורה שזכינו בה מתוך שהכרנו בערכה האלוקי, ומתוך מילותיה הקשבנו לדבר ה'. כבר היה דור שבו אבדה הכרה זו בקדושת התורה, והוא דור חורבן בית המקדש השני והיציאה לגלות הארוכה, שסיבתה "שלא בירכו בתורה תחילה". המהר"ל מסביר שחיסרון זה מגלה על חיסרון הקישור הפנימי במהותה האלוקית של התורה, ועל לימודה כחוכמה אנושית גרידא.

לכן, בצד ההכרה בערכה של כל נטייה אל הקודש, ובפרט לימוד תורה ש"מאור שבה מחזירן למוטב", חייבים אנו לומר בקול צלול שמקום שאינו מקשר את התורה עם מי שנתנה – אינו בית מדרש, והתורה הנלמדת בו (לרוב בשורה אחת עם טקסטים ממקורות אחרים, עתים חול ועתים אף מדתות אחרות) – אינה תורה.

אמנם "מאור שבה מחזירן למוטב", אך "בתי המדרש" החילוניים גורמים למצב שבו לומדים רבים שנשמתם מבקשת את דבר ה' מוצאים עצמם במקום שנוטל מן התורה את נשמתה ומותיר אותה כגוף דומם של חוכמה אנושית. במקום ללמוד דברי אלוקים חיים מציעים חיטוט ארכיאולוגי באיברים מתים.

אם כן, התשובה לשאלה כוללת שני צדדים, ושניהם צריכים להיאמר בקול צלול. מחד, יש ערך בכל נטייה אל הקודש, וגם לימוד תורה כחוכמה אנושית הוא אכן נטייה כזו. מאידך, עלינו לדעת את הסכנה הגדולה שנמצאת במקום שמשפיל את התורה ואת דברי רבותינו, שהם דברי אלוקים חיים, לערך של ספרות בעלמא. ודאי שכלפי מי שכבר זכה להיות קשור בתורה לאמיתתה, לימוד שכזה הוא בבחינת "סם המוות" לאמונתו ולנשמתו".