אירועי קוצרא: הגרסה המושתקת

ציירו אותם כפורעים וכמבצעי פוגרום בערבים אך האם זו האמת? האזינו לסיפור אירועי קוצרא מפי אבי אחד הנערים. גם השופט שוכנע.

שמעון כהן , כ"ה בשבט תשע"ד

אירועי קוצרא
אירועי קוצרא
זאכריה מארגון "רבנים למען זכויות אדם"

האם הפכה התקשורת, ובתוכה גם תקשורת הימין, את הנערים המעורבים באירועי הכפר קוצרא לנאשמים מוקדם מדי? האם יישרו אנשי הציבור של הציונות הדתית קו עם המתקפות וההאשמות הכלליות נגדם כתוקפים בעוד הם עצמם חוו לינץ' על לא עוול בכפם? אם אכן זו המציאות נראה שמישהו, ואולי מישהם, צריכים לעבור בדק בית אישי.

ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם אביו של אחד הנערים המספר סיפור שונה בתכלית מזה שצייר את בנו ואת חבריו כתוקפים שבאו לבצע פוגרום בערביי קוצרא. מדבריו של האב המבקש לשמור על עילום שמו עולה תחושת הכאב לא רק על החוויה הטראומטית שבנו עבר אלא גם על יחסה של התקשורת הישראלית וזו המוגדרת כימנית.

בראשית הדברים מספר האב, איש חינוך וקהילה מרכזי וידוע באזור הדרום, על הרגע הראשון בו שמע על האירוע. היה זה ביום שלישי בשעות הבוקר המאוחרות כאשר קיבל שיחת טלפון מבנו שהתקשר מהישיבה ודיווח על פינוי של מטע זיתים ליד אש קודש ועל כך שהתושבים ביקשו עזרה בשיקום. הבן ביקש אישור מאביו ללכת ולסייע. האב ביקש מהבן לוודא שהפינוי הסתיים כך שלא צפוי עימות עם כוחות הביטחון ולאחר שהבן הבהיר שאכן כך וציין כי מדובר ביציאה לפרק זמן מוגבל - אישר האב את היציאה.

שעות אחדות לאחר האישור שניתן התקשר האב אל הבן אך לא זכה למענה. בשעה 17:00 קיבל שיחת טלפון ממספר לא מוכר, היה זה מספרו של חובש. הבן הודיע בשיחת טלפון קצרה 'אבא ערבים עשו עלינו לינץ' אני בדרך לעין כרם!'. "כל אבא מבין מה עבר לי בראש באותם רגעים", הוא אומר.

האב ממהר לבית החולים הדסה עין כרם שבירושלים, שם הוא פוגש את הבן בחדר המיון כשסביבו נערים נוספים פזורים בחדר והם פצועים, חלק בראש, חלק בפנים כשדם רב ניגר מהם. כששאל אם גורם כלשהו מלווה אותם כקטינים השיב לו הבן שאין איתם איש.

את הטיפול הרפואי קיבלו הנערים רק לאחר הגעתם של הורים למקום.

על ידו של הבן ראה האב מספר כתוב בטוש. כששאל לפשר הדבר סיפר לו הבן שהחיילים שריכזו אותם אל הבסיס שלהם מיספרו אותם באופן הזה. על האירוע עצמו סיפר הבן כי לאחר שהגיעו אל מקום עקירת המטע בידי אנשי המנהל ראו שהעקירה טרם הושלמה. חיילים שנכחו במקום הורו להם להתרחק וכשהושלמה העקירה ראו שלא יוכלו לעזור בדרך כלשהי והחליטו ללכת לבור המים הסמוך לישוב עלי, מקום מטוייל רבות על ידי אנשי הישוב ומבקרים רבים מבחוץ.

כאשר הגיעו לבור המים הבחינו במספר טנדרים ערביים שמתקרבים אליהם ומתוכם יוצאים כשלושים ערבים שהחלו מיידים לעברם בלוקים ואבנים גדולות. הנערים ניסו להימלט לעבר אחד הישובים שמסביב אך בכל כיוון שאליו פנו גילו עוד ועוד ערבים המקיפים אותם מכל עבר. במשך כשעה וחצי המשיכה הקבוצה לנסות ולאתר דרך מילוט כשסביבם מתהדקת חגורת הערבים התוקפים. ההחלטה שקיבלו הייתה שלא להיפרד על מנת שלא ניתן יהיה להשתלט על אחד מהם ולפגוע בו. "הם רצו בשדות חרושים בפחד מוות", מספר האב.

תוך כדי כך התקשרו למוקד בנימין ודיווחו על ניסיון לינץ' בהם. לדברי האב תגובת המוקדנית הייתה בתחילה חשבה שמא הם מתלוצצים, אך כשדיווחו "בואו מהר, הם הורגים אותנו, זה לינץ'" והתבררה רצינותם נשלח למקום ג'יפ ובו ארבעה חיילים.

במקביל נמשך המצור סביב החבורה כאשר החגורה האנושית מובילה אותם אל הכפר קוצרא. בלית ברירה נכנסו אל תוך מבנה שהיה בשלבי בנייה תוך שהם מגלים שסביבם גם צלמים המתעדים את התקיפה ואילו הפורעים מכים בהם במוטות עץ וברזל ובטוריות שנלקחו מאתר הבנייה. באחד הרגעים מצא את עצמו אחד המותקפים כשפלשתיני מצטלם ורגלו דורכת על ראשו ובידו טוריה על מנת להפגין את כוונתו לחסל את הלכודים שבידיהם.

לעזרתם של המותקפים הגיע שוטר פלשתיני שדרש מהפורעים 'חאלס' לחדול מהמעשים. אלה לא הסכימו אך הוא והשייח' המקומי ניסו להשתלט על האירועים, והחל לכבול את החבורה בחוט ברזל שהיה בידו בזה אחר זה תוך שהוא מבהיר כי מי שירים את ידו יוכה באלה שבידו, ואכן כך היה לאחר שאחד מהם שהעז להרים את ידו.

עוד מוסיף האב ומספר כי למקום הגיע גם כוח של הסהר האדום שהוריד אלונקות והחל פותח ציוד רפואי, אך זאת לצורכי צילום בלבד. לאחר שהצטלמו סגרו את האלונקות והציוד והסתלקו מהמקום.

למקום הגיע ג'יפ בפיקודו של סגן אלוף שהחל תוקף את המותקפים ומבהיר להם שהם לא אמורים להיות כאן וכי הגיעו לצורכי 'תג מחיר'. ניסיונות ההסברים של החבורה שלא באו למקום אלא הובלו בעל כורחם בידי הפורעים לא נשמעו. הקצין התווכח עם השוטר הפלשתיני שדרש להעבירם לבית החולים בשכם. בסופו של מהלך הם הועברו לבסיס צה"לי קרוב ומשם הועברו לטיפול בבית החולים הדסה עין כרם בירושלים.

האב ממשיך ומספר את סיפורו ביממות שלאחר האירוע עצמו. ביום חמישי בלילה השתחרר הבן מבית החולים. השעה הייתה 1:00 כאשר שמע בכלי התקשורת דיבורים על 'תג מחיר' ועל הגדרת המשטרה את האירוע כניסיון של יהודים לבצע פוגרום בתושבי הכפר, דברים שחודדו בקביעה שהערבים ניסו לגונן על עצמם והיו שאף הגנו על היהודים.

את דברי הביקורת שלו מפנה האב לא רק כלפי התקשורת הכללית אלא גם כלפי ערוץ 7 כמו גם הנהגת ההתיישבות שנגררו כלשונו אחר המתקפה הכללית על הילדים. בין השאר הוא מזכיר את הביקורת שהשמיע דני דיין שכינה אותם 'הורסי ההתיישבות' והעיתונאי חגי הוברמן שטען שאש קודש הפכה לאש זרה. "את מי תפסתם? את אותם חברים שנראים כמונו לפני שלושים שנה. רק בגלל שיש להם פיאות וכיפות גדולות כי כך אנחנו מחנכים אותם? ערכו בהם לינץ' ואתם מאמצים את גישת התקשורת וזהו? ללא חיקור דין אתם מכים בנערים ללא מחיר?", שואל האב.

הסיפור לא נחתם בכך. יומיים לאחר האירוע בשעה 1:30 בלילה נשמעו דפיקות רמות בבית המשפחה. האב שאל מי בדלת. נאמר לו שזו משטרה ושיפתח את הדלת. שלושה שוטרים נכנסו אל הבית ודרשו לעצור את הבן תוך שהם מבהירים שהוא חשוד בתקיפה בנסיבות מחמירות. ניסיונותיו של האב להסביר שמדובר במותקף ולא במתקיף לא הועילו. הוא ביקש להעיר בעצמו את הילד שהיה ישן. כשהעיר את הבן שעודו מוכה מהאירוע הבהיר לו במה מדובר וביקש זמן כדי להתארגן וללוות את הבן.

הבן נאזק ונלקח לחקירה במשטרת מעלה אדומים. כאשר הגיע גם האב לשם ראה עוד כמה קטינים החשודים באותה פרשה. במהירות יצר קשר עם עמותת 'חננו' שאותה הוא משבח על היערכות מהירה ויעילה. עורך הדין יהודה שמעון הגיע למקום אך לא ניתן לו להיכנס ולפגוש את הילדים תוך שנאמר לו שעד השעה 7:00 בבוקר לא תחל חקירה שכן לא ניתן לחקור קטינים בלילה. כשתהו מדוע אם כן היה בהול כל כך לעצור את הילדים בשעת לילה מאוחרת נענו שמדובר בחשודים מסוכנים.

בשעה 7:00 החלה חקירת הנערים. האב ביקש להיות נוכח בחקירה כפי שלדבריו החוק מתיר לו, אך השוטרים אסרו זאת עליו. כעבור שעתיים או שלוש שעות חקירה הודיע אחד החוקרים לאב כי נגד בנו יוגש כתב אישום בחמישה סעיפים חמורים הכוללים שריפת ג'יפ של צה"ל, עקירת עצים ועוד. האב לא עיכל כיצד זה בנו שהותקף הופך מואשם בסעיפים שכאלה, והחוקר קבע באוזניו כי "הילדים שלכם התדרדרו", ומשום כך להורים אין מושג מה הם מעוללים ומחוללים.

"אם אתם לא מאמינים לי או לילדים, בואו ותשמעו מה יש למערכת המשפט הישראלית לומר", אומר האב שמתאר את קביעותיו של השופט שבתוך זמן קצר הודיע נחרצות כי אין כל ראיה נגד הנערים.

בפני השופט הופיעו שלושה מהחשודים בייצוגם של עורכי הדין איתמר בן גביר ועדי קידר, ובתוך זמן קצר, מתאר האב, נראו שוטרים יוצאים בלחץ מאולם המשפט. השופט כדורי החליט לשחרר את העצורים ולא לראות כלל את ארבעת החשודים הנוספים ולשחרר גם אותם שכן לדבריו רק מהעדויות שהציגה המשטרה לא עולה כל חשד נגד הנערים, "הוא לא רואה שום דבר שיכול להעיד שהם הרביצו או ביצעו פוגרום ולכל היותר אפשר לשלוח אותם למעצר בית".

השופט כדורי מחדד את דבריו וקובע כי "להיפך, מכל הצילומים רואים ערבים מרביצים ולא יהודים, אם אתם רוצים אז מעצר בית – ישיבה לעשרה ימים, וזהו!".

המשטרה מגישה ערר למחוזי והדיון נקבע לשעה 13:00 באותו יום שישי כאשר השבת צפויה להיכנס בעוד כשלוש וחצי שעות בלבד.

גם בבית המשפט המחוזי חוזר על עצמו התרחיש. השופט מעיין בנתונים אך עוד קודם להכרעתו לטובת הנערים המשטרה יוצרת קשר עם פרקליט המדינה, עו"ד שי ניצן, הדורש צו עיכוב ל-48 שעות. השופט לא מתרשם גם מהמסמך המוצג לו ומורה לשחרר את כולם.

ביום ראשון שלאחר מכן מגיע האב עם בנו להמשך חקירה כאשר גם הוא "חוטף שטיפה", כלשונו, אך הוא משיב לשוטרים החוקרים אותו ושואל מדוע אין בין הנחקרים והחשודים ערבים. השוטר משיב לו שאין ספק וגם הם ייחקרו, חקירה שעד היום טרם בוצעה.

בתום האירועים נשלחים הנערים לבתיהם ולמוסדות הלימוד בהם הם לומדים ללא כל מגבלה ומבלי שאיש מכלי התקשורת מוצא לנכון לדווח שאכן זהו המצב. נראה כי רוב מוחלט של הציבור הישראלי משוכנע שהחשודים בפוגרום עודם בגדר חשודים ועודם מוחזקים בידי המשטרה, אך המציאות שונה בתכלית.

את ביקורתו מפנה האב כלפי אנשי החינוך וההתיישבות כמו גם כלפי רבנים שבהם ביקשו הנערים להיאחז לאחר שהותקפו על ידי ערבים ועל ידי התקשורת הישראלית, אך במקום סעד ואוזן קשבת מצאו את עצמם מותקפים שוב ומוגדרים כפורעים וכאויב ההתיישבות. כל זאת מבלי שאיפשרו לנערים להציג את עמדתם ואת סיפור האירועים מהזווית שלהם.