כשילד בן חמש מתרגל למוות

הנרי יקרסון שרד את המצור על לנינגרד. כעת, 70 שנה אחרי, הוא משחזר את הזוועות שהפכו לשגרת יומו. רעב ומוות ברחובות.

שמעון כהן , כ"ז בשבט תשע"ד

שואה
שואה
צילום: פלאש 90

בכנסת יציינו היום (שלישי) מלאת שבעים שנה לסוף המצור הנאצי על לנינגרד. ביומן ערוץ 7 שוחנו עם הנרי יקרסון, שהיה שם, במצור, כילד הזוכר פרטים רבים מהאירועים ההיסטוריים ההם וכיום תושב בית אל.

בתיאור מצמרר מגולל יקרסון את שראו עיניו כילד שהחל את תשע מאות ימי המצור כילד בגיל 4 ושרד. "אני זוכר גופות קפואות ברחובות, אני זוכר איך בתים נהרסו בהפצצות. אני זוכר איך עליתי עם הדודה שלי על גג הבית שלנו וכשהגרמנים זרקו פצצות קטנות מהאוויר כדי לשרוף את גגות העץ תפסנו אותן במוטות ברזל וזרקנו אל החולות", הוא מספר ומסביר שבתיה של לנינגרד היו עשויים אבן והדרך היעילה שמצאו הגרמנים כדי לפגוע בהם הייתה הטלה מהאוויר של פצצות קטנות שחדרו את גגות העץ ושרפו את הבתים. ילדים ונשים עלו אל הגגות כדי להשליך את הפצצות אל החולות.

"בזמן המצור מתו בין מיליון ושלוש מאות אלף למיליון וחצי מרעב", מספר יקרסון ומוסיף: "שרדתי כי אבא שלי היה חייל שעמד מול הגרמנים וקיבל קצבת לחם גדולה יותר. אימא שלי קיבלה 250 גרם לחם ואבא קצת יותר. קיבלתי 125 גרם לחם בכל יום".

עוד הוא מספר כיצד יצא אביו דרך אגם לדגה כדי להביא אוכל ומכר שעון כיס מזהב תמורת שק עדשים ומאז אותו יום אכלו כחמישים גרם של עדשים מדי יום.

"לא היה חשמל בבית. היה פתיל קטן שנתן אור. אימא שרפה את כל הספרים בספרייה ואת הרהיטים בתנור כדי שיהיה לנו חם", מוסיף יקרסון.

על טראומת מראות המוות שליוו את ילדותו הוא מספר: "המוות הראשון שראיתי היה כשראיתי אישה שהלכה ברחוב. היא התיישבה על ערימת עיתונים ובאו אנשים ולקחו ממנה את המקל סבא שהיה לה. שאלתי את אימא שלי למה לקחו לה והיא אמרה לי שהיא לא תצטרך עוד את המקל. אחר כך כבר התרגלנו. התרגלנו למוות", הוא אומר ומוסיף תיאור סצנה מזעזעת מחייו כילד: "בחצר שלנו היו גופות נערמות אחת על השנייה ושיחקנו מחבואים מאחורי הערימה".

תיאוריו הקשים והמצמררים של יקרסון נמשכים לאורך השיחה עימו. הוא מתאר רעב בלתי נסבל ומוות ברחובות. ילדים בגן הילדים עטים על הרצפה לאחר האוכל כדי לחפש פירורים שאולי נפלו למישהו. על חשיבותה של העמידה במצור למד רק שנים מאוחר יותר, כאשר הבין שנפילתה של לנינגרד, כמו נפילתה של פריז או נפילתן של ערים אחרות, בפני הנאצים הייתה  מביאה את הנאצים לשערי מוסקבה ולמעשה לחיסולו המוחלט של העם היהודי. "היה אז פטריוטיזם. לנינגרד היא העיר הגדולה ביותר שעמדה במצור", הוא אומר ומתייחס לאמירה שלו עצמו מהעבר ולפיה מי שעבר את המצור יוכל כבר לעבור הכול: "מסתבר שזה נכון. זה נותן חיסון חזק מאוד".