לקחים מהמזוודה של חנה

סגן שר החינוך משתף בתחושותיו בעקבות המסע לאושוויץ. "חידד אצלי את התובנה העמוקה בדבר ההכרח שלנו בערבות הדדית כלל-יהודית".

אבי וורצמן , כ"ט בשבט תשע"ד

המזוודה של חנה
המזוודה של חנה
ח"כ אבי וורצמן

בקור מקפיא של מינוס עשרים מעלות עמדתי השבוע לראשונה בחיי בשערי אתר ההשמדה המושמץ בתבל, "הפלנטה האחרת" כפי שכינה אותה סופר השואה ק. צטניק.

הלוא רק למשמע המילה אושוויץ עוברת בנו חלחלה. הכניסה בשער המפורסם הכתה בי במלוא עוזה, כשבכל צעד נוסף התחדדה ההכרה שאתה ניצב בפתח הגיהינום כפשוטו.

ספק אם יש עלי אדמות עוד מקום שבו דרים בכפיפה אחת רוע תהומי, אנטישמיות ותת-אנושיות בעוצמות כאלה. הררי השיער, ערימות המשקפיים, מצבורי הנעליים - קטנות כגדולות - ומערומי המזוודות המיותמות מנסים להמחיש ולו במעט את מר גורלם של יותר ממיליון איש שנשלחו ממש כאן לדרכם האחרונה על לא עוול בכפם. אינך יכול שלא לחשוב על חוסר האונים המשווע.

משמעות רבת הוד הייתה לעמידתנו בינות לבלוקים ונוכח משרפות-האדם בבירקנאו, דווקא כחלק ממשלחתה של כנסת ישראל הריבונית, כנציגיה הרשמיים של מדינת היהודים. הייתה זו אמירה מהדהדת, גם אם לעתים טריוויאלית בשיח הציני שלנו. קשה להכיל את גודל הפער בין אותה בירא עמיקתא שבה היו שרויים המיליונים שהובלו לטבח במיתות משונות, לבינינו. רק שבעים שנות חמה מפרידות, אבל מהותית - תהום בלתי נתפסת.

בינות למראות ולתיאורים מסמרי השיער, תמונה אחת מסרבת לצאת מראשי: את עיני צדה מזוודה אחת מני רבות שמספרה 693, פתוחה למחצה, ועליה הכיתוב "חנה מינסקה". בתמימות גדולה דאג מאן דהוא לציין לצד שמה את היות הילדה חנה יתומה מהוריה, מתוך היאחזות נואשת בתקווה שמפלצות האס אס יחוסו עליה ועל שכמותה, כמי שכבר חוו סבל ושכול בחייהם הקצרים. אבל חמלה הייתה, כמובן, התכונה האחרונה שנמצאה באותם ימים בקרב מי שלקחו חלק בתעשיית הרצח האיומה בתולדות האנושות.

ההשתאות גברה נוכח ציורי ילדים, שעולם הדמיון שלהם נע בין עמודי תלייה לרכבות מוות. מה העסיק את רבבות הילדים הללו? מה היה אופק השאיפות שלהם, מה היו חלומותיהם? ועד כמה הייתה זו בכלל ילדוּת במונחים המוכרים לנו?

החוייה המטלטלת חידדה אצלי את התובנה העמוקה בדבר ההכרח שלנו בערבות הדדית כלל-יהודית. אל לנו להותיר אף יהודי מאחור. נוכח גילויי אנטישמיות, שנאה והתנכלות, מדינת ישראל כמרכזו של העם היהודי לא תעמוד מנגד ותדאג לכל יהודי ברחבי תבל.

לצד נחישותה שלא לאפשר עוד איום על קיומנו הפיזי, על ממשלת ישראל לתת את הדעת על ההתבוללות הדוהרת המתרחשת מזה שנים וצוברת תאוצה בקרב יהודי התפוצות. החינוך היהודי בקהילות היהודיות הופך לעתים למצרך נדיר, מעמדו הולך ופוחת, וכך הולך העם היהודי ומאבד רבים מבניו מדי שנה.

אני קורא לממשלה לשוות לנגד עיניה את מזוודתה של חנה כמשל: מאות אלפים מילדינו הולכים ומתנתקים לנגד עינינו מהעם היהודי, ולחרדתי דומה שאנחנו כמעט אדישים לכך.

על הממשלה לקחת אחריות על הבעיה, להגדיר את חיזוק החינוך היהודי ברחבי העולם כפרויקט דגל, ולדאוג שכל ילד יהודי יזכה לחינוך הולם ואיכותי. כי אין לנו את הפריבילגיה לוותר על אף יהודי, בשום מקום בעולם.