'עזרה זוהר – מדור הנפילים ההולך ונעלם'

פרופ' אלדד על הפרופ' עזרה זוהר שנפטר השבוע: מנפילי הימין האידיאולוגי חילוני בישראל. מהאחרונים שהעבירו את הלפיד לציונות הדתית.

שמעון כהן , ה' באדר תשע"ד

דור הולך ונעלם. אילוסטרציה
דור הולך ונעלם. אילוסטרציה
פלאש 90

הלפיד הועבר. אלדד

בראיון לערוץ 7 מתייחס פרופ' אריה אלדד, יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי, לפטירתו לפני יומיים של פרופ' עזרה זוהר ז"ל, מעמודי התווך של הימין האידיאולוגי החילוני בישראל.

בראשית דבריו מזכיר פרופ' אלדד כי קווי המפגש בינו לבין הפרופ' זוהר עוברים גם בזירה האידיאולוגית מדינית אך גם בזירה הרפואית בה חולל מהפכים משמעותיים עוד בהיותו רופא בכיר בצה"ל.

בהקשר זה הוא מזכיר את אחד ממחקריו הבולטים של זוהר, מחקר בו בחן את תרבות 'משמעת המים' שהייתה מוכרת בצה"ל של שנות החמישים. במחקר זה הצעיד שתי קבוצות חיילים למרחקי ענק כשאחת קיבלה הנחייה לשמור על משמעת מים והאחרת קיבלה מים באין מפריע. התוצאה העלתה כי אין יכולת "לאלף" את האדם להתרגל להיעדר מים ותוצאותיה הביצועיות של הקבוצה שקיבלה מים היו לאין ערוך טובות יותר מזו של שומרת המשמעת.

בעקבות מחקר מפורסם זה הופסק נוהג משמעת המים בצה"ל. בנוסף מזכיר אלדד מחקרים נוספים בתחומי האקלים וההתאקלמות, מחקרים שחוללו שינויים מפליגים ברפואה הצה"לית. בעקבות יכולותיו הרפואיות המוכחות הקים את בית הספר לרפואה שבו פעל בשיתוף פעולה הדוק עם חיל הרפואה.

באשר לפן המדיני אידיאולוגי פוליטי של הפרופ' זוהר, קובע אלדד כי מדובר בזן הולך ומתמעט של קבוצה גדולה של אנשי שמאל ציוני שראו בחזון ארץ ישראל השלמה ייעוד והיו לחלק החשוב בתנועה למען ארץ ישראל השלמה. בהקשר זה הוא מזכיר את אחדות העבודה, הציונות הסוציאליסטית, הטבנקינים לדורותיהם, כהגדרת אלדד ועוד. תנועות אלה הפכו את עמדות התנועה לקונצנזוס ישראלי. "כאשר הדור הזה הלך והתמעט מי שקיבל את הלפיד אחר כך היה הציונות הדתית, ואנחנו מוצאים מעטים מהסוג שלו כיום, אנשים שהיו פעילים בתנועת העבודה השמאלית והיו פעילים בתנועה למען ארץ ישראל".

לימים מצאה התנועה המשכיות בפורומים כמו פורום נהלל ופורום עין ורד. בשנת 2006 ניסה חוג נהלל ואיתו צפריר רונן ז"ל להקים מחדש את התנועה למען ארץ ישראל. בניסיון זה היו נוכחים הפרופ' אלדד והפרופ' זוהר יחדיו.

היכרותו האישית של אלדד עם זוהר הייתה עוד בימים שקדמו ללימודיו באוניברסיטה. כשנה קודם לכן פגש את זוהר שהגיע לביתם כדי לפגוש את אביו המנוח של פרופ' אלדד, הד"ר ישראל אלדד ז"ל. כאשר שנה אחר כך הגיע לאוניברסיטה למד ממנו בבית הספר לרפואה.

"פרופ' עזרה זוהר התייצב בחוגים האידיאולוגיים החושבים של הימין החילוני, זה שלא בא ממקורות מסורתיים והלכתיים, והעובדה הזו לא הפריעה לו להצטרף למזכירות גוש אמונים ולהיות פעיל גם באותן קבוצות שהמשיכו לשאת את הלפיד גם לאחר שהציונות המקסימליסטית הלכה ודעכה.

לימים, מזכיר אלדד, הצטרף זוהר לתנועת 'שלומציון' של אריאל שרון ולתנועות אידיאולוגיות דומות.

באשר ליחס שאותו קיבל אומר אלדד כי מדובר ביחס של כבוד שכן הוא היה איש מחקר ומדע מוערך ולא ניתן היה לזלזל באישיותו גם מכיוונם של אנשי השמאל. עם זאת הוא מציין כי יחס חצי-ספקני קיבל פרופ' זוהר דווקא מכיוונם של חובשי הכיפות שלא ידעו כיצד לעכל את האידיאולוגיה שמציב בפניהם אדם חילוני המדבר על אהבת הארץ וחזון הארץ השלמה. "לא היה אמון שלם שאדם שאינו חובש כיפה יכול להיות נאמן לארץ ישראל".

בהקשר זה מציין אלדד כי גם הוא עצמו זוכה ליחס דומה מכיוונם של שותפיו לדרך מהמחנה הציוני דתי. התייחסות זו כללה חשש שמא יום אחד הוא עלול להפוך את עורו בהיעדר עוגן תורני.

באשר להמשכיות רוח ארץ ישראל במחנה העבודה והשמאל, המשכיות שלא זכתה להתפתח באופן משמעותי על ידי חוגים כחוג עין ורד ופורום נהלל, אומר אלדד כי תנועות מסוג זה כלל אמנם אנשים בעלי משקל סגולי גבוה מאוד, אך עם זאת נותרו מצומצמות כיוון ש"הדור הלך ודעך ויש פחות ופחות אנשים שהתחנכו על חינוך שורשי. הציבור היחיד שעוד מקבל חינוך שורשי של אהבת ארץ ישראל הוא באמת הציבור הדתי. הציבור החילוני לומד שיש נרטיב שלנו ונרטיב של הערבים וכשזה החינוך בבית - קשה לי לראות את חוג עין ורד החדש קם על רגליו".