ציביליזציות גוועות
ציביליזציות גוועותהוצאת סלע מאיר

בימים אלה מוציאה לאור הוצאת אל הפרט – סלע מאיר את המהדורה העברית לספרו של ההוגה, הכלכלן והפובליציסט האמריקאי דוד גולדמן "ציביליזציות גוועות".

מדובר בכותר המשמש מדריך לעולם המוסלמי בן זמננו. אם אתם מחפשים ספר אחד שיסביר לכם את המכניזם הכלכלי והתרבותי שמוביל את המדינות שסביבנו לחוסר תפקוד גובר, למדיניות תוקפנית ולקריסה חברתית – גולדמן הוא האיש בשבילכם.

לספר שלושה שערים. הראשון עוסק בירידתו של המזרח ומציג את הקריסה בשיעורי הילודה בעולם המוסלמי כאירוע שמשמעותו חורגת מכלל שינוי בסגנון חיים.

כל מי שלקח חלק בשיח ציבורי כלשהו בישראל בעשורים האחרונים נתקל, ולא פעם אחת, בטיעון "האיום הדמוגרפי". על פי תפיסה זו יש לחתור להסכם שלום כיוון שהאוכלוסייה הערבית בארץ ישראל מתרבה בקצב מהיר מזה של האוכלוסייה היהודית. מכאן, במידה וישראל לא תוותר על שטחי יהודה ושומרון, הילודה הערבית המהירה תשנה באופן מהותי את המאזן הדמוגרפי לטובת ערביי ארץ ישראל וקיצה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית יבוא במהרה.

אולם, תחזיות לחוד ומציאות לחוד. מאז הסכם אוסלו, המציאות הדמוגרפית בישראל משתנה במהירות. בעוד הילודה הערבית צונחת וכבר עכשיו שווה לילודה היהודית בארץ, שהיא – גם בניכוי האוכלוסייה החרדית -- גבוהה הרבה יותר מהמקובל בכל מדינה מערבית. לאישה היהודייה בישראל יש בממוצע כמעט 3 ילדים, ואפילו החילונים מגיעים לכ- 2.6 ילדים לאישה. ערביי מדינת ישראל הגיעו לכ- 3.2 ילדים לאישה אבל יורדים בממוצע של כ- 0.1 כל שנה. הפריון בקרב ערביי יו"ש ככל הנראה נמוך משמעותית, בשל העדר אוכלוסייה בדואית, למרות שגם אצל הבדואים הירידה תלולה במיוחד בעשור האחרון ומספר הילדים לאישה במגזר זה ירד למעל 9 ילדים לאישה עד לכ- 5. למעשה, אם המגמות הנוכחיות תמשכנא, בתוך שנים ספורות יהיה פער פריון חיובי לטובת היהודים.

אלו עובדות שבחלקן ידועות. החידוש הגדול של הספר נמצא בפרספקטיבה המרחיבה את היריעה אל העולם המוסלמי כולו ואל אירופה, במטרה להבין את שיעורי הפריון הנמוכים ביבשת הישנה והפריון המתמוטט בעולם המוסלמי.

מספר הילדים לאישה המאפשר תחלופה בין דורית תקינה עומד על 2.1. באיראן של ימינו מספר זה עומד על על כ- 1.6, ואילו בקרב האוכלוסייה הטורקית בטורקיה על כ- 1.5. במדינות כמו תוניסיה ואלג'יריה, הנתונים גבוהים רק במקצת. בשאר המדינות הערביות והמוסלמיות, המספרים אמנם גבוהים יותר אך קצב הירידה בפריון מהיר בצורה חסרת תקדים בתולדות האנושות.

אחרי ההלם הראשוני שמקבלים מהמספרים האלה, שמעמתים אותנו עם מציאות שונה בתכלית ממה שהורגלנו, עובר גולדמן להסבר מקיף ומשכנע של המגמות הדמוגרפית המעצבות את אזורנו.

מצד אחד, המשתנים שמסבירים אותן אינם ייחודיים לעולם המוסלמי. מדובר בתהליכי עיור מהירים מאוד ששמו קץ לחברה המסורתית ושמתלווים בעלייה ברמת ההשכלה, שהיא ככל הנראה הגורם העיקרי בהתמוטטות הדמוגרפית המוסלמית. תופעות כאלו התרחשו בעבר באירופה והביאו אותה לשיעורי הילודה הנמוכים הנהוגים בה כיום. מצד שני, העולם המוסלמי מבצע את המעבר הדמוגרפי הרבה יותר מהר: כחמישים שנה, והרבה פחות מזה במדינות מסוימות, כמו איראן, מול כמאתיים שנה באירופה.

בקצב הנוכחי, איראן תהפוך ממדינה צעירה לאחת המדינות הזקנות במערב לקראת שנת 2050. עם אוכלוסיית קשישים תלויה וגדולה ואוכלוסיית צעירים מצומקת לא יוכלו שליטיה של המדינה לקיים חברה וכלכלה מתפקדת, נוכח רמת הפריון הכלכלי הנמוכה. לטענת גולדמן, משטר האייטולות מודע היטב למצב ורואה בו סכנה קיומית, מה שעלול לדחוף אותו להתנהגות מאוד מסוכנת של חיה פצועה שאין לה מה להפסיד יותר. גם פה גולדמן מוכיח שאין זה מקרה ייחודי ואומות אחרות נהגו באותו אופן בהיסטוריה הקרובה והרחוקה. מסקנתו בעניין זה ברורה: איראן עלולה להתנהג בצורה לא רציונלית ולכן יש למנוע ממנה בכל מחיר להגיע ליכולת ייצור פצצה גרעינית.

השער השני של הספר נקרא תיאו־פוליטיקה. גולדמן חושב שהסיבה לקריסה בשיעורי הפיריון בעולם המפותח ובעולם המוסלמי נובעת ממפגש בין תפיסות דתיות למודרנה. אם כן, מה מאפשר ליהודי ארץ ישראל ולקבוצות נוצריות מסוימות בארה"ב, כפי שרואים בשער השלישי הנקראה "זה אינו עולם פוסט-אמריקני", להמשיך להפגין שיעורי פריון מרשימים, שעה שרוב הנוצרים והמוסלמים בעולם איבדו עניין בילודה? תשובתו של גולדמן היא שהמפתח נמצא בסוג של האמונה הדתית שמאפשר אופטימיות ואמונה בעתיד, דבר שאבד עליו הכלח בחברה המוסלמית והאירופית המודרנית, שמצטיירות כחילוניות מאוד, למרות הדימוי המוטעה שמתקבל מן העולם המוסלמי, שנתפס כמאוד דתי. המציאות הסוציאולוגית מראה שמתחת לפני השטח, העולם המוסלמי נתון למשב קיומי וזהותי עמוק בהתמודדות שלו מול המודרנה.

רוב הספר נקרא בקלות, כמו מאמר עיתונאי, ומביא איתו שפע של נתונים דמוגרפיים וסוציולוגים שמחזקים את טענותיו של גולדמן. הסגנון הקל של גולדמן ואיכות התרגום, למרות מספר שגיאות דפוס, מאפשרים לקרוא את הספר במהירות ובהנאה מתוך התרכזות בטענות עצמן, למרות שהשער סביב הנושא של תיאו-פוליטיקה, בהחלט מורכב יותר וקשה יותר לקריאה.

אפשר להתווכח לגבי סיבות הדעיכה הדמוגרפית של אירופה והעולם המוסלמי אבל לא ניתן יותר להכחיש את קיומה. מעבר לסיסמאות, מי שרוצה להבין את המציאות הנוכחית באזורנו ובעולם לאור ההתפתחויות הסוציולוגיות, התרבותיות והדתיות וכתוצאה מהן גם הדמוגרפיות, הכלכליות והמדיניות, חייב לקרוא את הספר הזה. בלעדיו, בעיקר בתקופת המשא ומתן הנוכחית, קשה מאוד לגבש דעה מושכלת על תקופתנו.