ציונות עכשווית - נוער עולה לארץ לבדו

נערים ונערות מחליטים לעזוב את הכל ולעלות לארץ ישראל בלי הורים וחברים, איך הם עושים את זה?

יעל רון , י"ב באדר תשע"ד

נעל''ה
נעל''ה
אולפנת אמנה

הם מגיעים לישראל ממדינות שונות בעולם, בלי הורים וחברים, בלי להבין את השפה, עושים בגרות ישראלית ולומדים עם תלמידים ישראלים.

אם החוויה שלהם טובה, הם יחליטו לעשות עלייה, יש כאלה שאפילו יצליחו להביא איתם את ההורים.

פרויקט נעל"ה, ראשי תיבות של 'נוער עולה לפני ההורים' התחיל לפני 22 שנה, נערים באים לארץ לשלוש שנים האחרונות של התיכון ובוחרים אם להישאר הלאה, כאשר במהלך הדרך הם מקבלים תמיכה וליווי צמוד באולפנות והישיבות אליהם שובצו.

גם באולפנת בני עקיבא אמנה בכפר סבא פועל הפרויקט וזוכה להצלחה, ג'יזל שודי דיין משיקגו שהשתתפה בפרויקט באולפנת אמנה, החליטה לעשות עליה ביחד עם אחותה הקטנה שהצטרפה גם היא לפרויקט, ההורים באו אחריהן. 

"שמעתי על הפרויקט כשהייתי במסיבת ברבקיו באמריקה", מספרת שודי דיין, שגרה כעת בתל- מונד עד שדירת הוריה תהיה מוכנה. "פגשתי מישהי מהסוכנות שהציגה לי מעט את הפרויקט ושאלה אותי אם אני מעוניינת להשתתף בו, אני התלהבתי ואמרתי שאשמח לעשות את זה. התחלתי לקבל פרטים על התוכנית ביחד עם הוריי, דיברנו עם אנשים שיוכלו לספר לי על זה כמה שיותר, על הבית ספר שאני הולכת להגיע אליו והחלטתי לבסוף ללכת על זה".

מה הדבר הקשה ביותר בלהשתתף בפרויקט, ולאחר מכן בעלייה לארץ?

"כשבאתי לפרויקט לא ידעתי אם בסיומו ארצה לעשות עלייה, היה קשה להיות רחוקה מהבית, ללמוד שפה חדשה שלא באמת דיברתי לפני כן, להכיר תרבות ששונה משלי, בנוסף לזה, המרחק מהבית. הקושי בעלייה היה הידיעה שלא אחזור בחגים ובחופשות לשיקגו, שאני גרה ביבשת שונה מחברות שלי והסביבה בה גדלתי. מה שגרם לי להישאר כאן, זו העובדה שארץ ישראל זו הארץ ליהודים, הארץ שה' הבטיח לנו וכאן אנחנו אמורים להיות. בימים שבהם היה לי קשה, הזכרתי את זה לעצמי".

מה גרם להורים שלך לבוא אחרייך?

"כמה שנים קודם ההורים שלי חשבו לעשות עלייה אבל אמא שלי היא רופאה והיה קשה להסתדר מבחינת עבודה והתואר בישראל, כשזה הסתדר אנחנו הילדים כבר היינו גדולים והם לא רצו לעשות לנו את זה. עליה בגיל מאוחר זה יותר קשה מגיל צעיר, ההורים שלי לא רצו להנחית אותנו לכיתה בה אנחנו לא מכירים אף אחד ולא מבינים את השפה".

מה את הכי אוהבת בישראל?

"אני אוהבת שכולם מדברים עברית, באמריקה עברית זה משהו שלומדים בבית ספר פרטי אבל זה לא ממש שפה ופתאום באים לישראל וכולם מדברים עברית, אני גם חושבת שזה מגניב לטייל במקום שבו אנשים בתנ"ך טיילו בו, אנשים מהספר בו למדתי במשך שנים ארוכות היו במקום שבו אני נמצאת".

הרב מיכאל ברנסון, הוא האחראי של הפרויקט באולפנת אמנה ומלווה את הבנות. הרב ברנסון בעצמו היה עולה חדש, חווה קשיים שלפי דעתו לא זכו לטיפול ראוי, מה שהוליד אצלו את הצורך לתרום לפרויקט מניסיונו האישי ואולי לעבור חוויה מתקנת.

"מדינת ישראל מביאה נערים לשלוש שנים האחרונות של התיכון, כל אחד מהם משלם חמש מאות דולר דמי רישום אבל כל השאר זה על המדינה, כרטיס טיסה הלוך- חזור, ספרי לימוד, ליווי אישי, הכול כלול", מסביר הרב ברנסון על הפרויקט. "זוהי תוכנית אליה באים ממספר מקומות בעולם, כאשר לאולפנה באות בנות דוברות אנגלית מהציונות הדתית. במקביל אלינו יש תוכנית לבנים בישיבת שלעבים, תוכנית בחב"ד, בית חנה בצפת וגם בתיכונים חילוניים.

זוהי שנה שנייה של הפרויקט באמנה, הוא הגיע אלינו מאולפנת סגולה שם זה פעל לפני ובסוף יש תקווה שההורים יעלו לארץ אחרי הנערים או לפחות הנערים עצמם. בשנה הראשונה, זה בעיקר אולפן ובשנה השנייה והשלישית הם לומדים בעברית ומוציאים תעודת בגרות במסגרת בגרות לעולים חדשים. אני בעצמי עולה לשעבר ודובר אנגלית, בשבילי זה חלום כי אני עליתי לארץ בכיתה ח' והרגשתי שלא טיפלו בי כהלכה, התחושה היתה שאני מבין את מה שקורה אז אין לי בעיה להסתדר, לא זכרו שמי שעוקר את עצמו מתרבות אחרת זה שינוי גדול עבורו. הרגשתי שלא היה מספיק דאגה לשינוים המנטאליים שאני חווה, ולכן פרויקט מהסוג הזה זה ממש חלום". 


לרשימת כל האולפנות לבנות