חרדים לתעסוקה

מי שרוצה לשלב את החרדים בעבודה צריך להשקיע בהכשרה מקצועית. כדי להבריא את בית חולים הדסה נחוץ טיפול יסודי, כולל התייחסות לשר"פ.

שלמה פיוטרקובסקי , ט"ז באדר תשע"ד

גם חרדים רוצים לעבוד
גם חרדים רוצים לעבוד
אילוסטרציה. פלאש 90

כמה מתוקה התחושה שיש בחודשיים הראשונים של דיאטת כאסח. המספר שיורד על המשקל מדי שבוע מתוק יותר מכל קוביית שוקולד גנובה בשעת לילה מאוחרת או פרוסת עוגה מיותרת עם הקפה של הבוקר. אתה עולה על המשקל ומרגיש מלך העולם. פחות קילו, פחות קילו וחצי, והעולם כולו מחייך אליך יומיים שלמים. למי אכפת לצום? מי בכלל צריך לאכול כשההצלחה מתוקה וקסומה כל כך?

הקסם הזה, וכאן תצטרכו להאמין לי כי מדובר בניסיון אישי כאוב במיוחד, מחזיק בדיוק חודשיים. לעתים נדירות שלושה. התחושה המרירה שמתלווה לכישלון, לעלייה המהירה במשקל שבאה תמיד בעקבות דיאטה כזו, מחזיקה זמן ארוך בהרבה. כל כפית סוכר מיותרת וכל עוגייה שנאכלת מזכירות את האמת הפשוטה: שינוי אמיתי לא קורה בזבנג וגמרנו.

שר האוצר יאיר לפיד הוא בחור רזה למדי מזה שנים, מה שיכול אולי להסביר את ההתעלמות המופגנת שלו מהצורך בהדרגתיות. אחרת אי אפשר להבין מה חשב לעצמו לפיד כאשר קיצץ את קצבאות הילדים בכ‑40 אחוזים ואת תקציב הישיבות בשיעור דומה. הסיבה הרשמית פשוטה לכאורה. אם נפחית את התקציבים שמועברים לחרדים נכריח אותם לצאת מהישיבות וללכת לעבוד. ברגע שהחרדים יעבדו הם יצאו במידה רבה ממעגל העוני, יפסיקו להיות תלויים בקצבאות, וכך גם הם וגם המדינה ירוויחו.

הגיוני? כן. מעשי? כנראה שלא. דחיפה מהירה מדי של כמות גדולה מדי של אנשים לשוק התעסוקה, שלא מזדרז במיוחד לקלוט חרדים לשורותיו, היא מתכון בטוח להפיכתם של האברכים העניים לעובדים עניים. יענקל שהיה אברך וקיבל מהכולל מלגה של 2,500 שקלים, יהפוך עכשיו למאבטח שיקבל משכורת של 4,000 שקלים. עם זאת, מצבו הכלכלי לא ישתפר, משום שכל הרווח שיש לו קוזז בהפחתת קצבאות הילדים. יענקל לא יהפוך למתכנת וגם לא למוסכניק, מכיוון שאיש לא הכשיר אותו לכך, ועל כן הוא נידון לחיי עוני מרוד.

כדי להצליח בכל זאת לשלב את החרדים באופן מיטבי במעגל העבודה, היה צריך להשקיע סכומי כסף גדולים מאוד בזמן קצר מאוד. הכשרה מקצועית איכותית, סיוע בהשמה, התאמת מקומות עבודה ועוד. אלא שאת שר האוצר זה לא מעניין. איך אני יודע? המספרים מדברים.

הקיצוץ בתקציב הישיבות השאיר בסופו של דבר כ‑300 מיליון שקלים בקופת המדינה, בכל אחת מהשנים 2013 ו‑2014. הקיצוץ בקצבאות הילדים חסך למדינה כשני מיליארד שקלים ב‑2014 וכמחצית מהסכום הזה ב‑2013, מאחר שהקיצוץ נכנס לתוקף באמצע השנה. כ‑27 אחוזים מילדי כיתות א' במדינת ישראל הם חרדים. מכיוון שאחוז הילדים החרדים פוחת ככל שהגיל עולה, סביר להניח ששיעור הילדים החרדים בגיל 0‑18 עומד על כ‑20 אחוזים. חלקם היחסי בקיצוץ של 2 מיליארד השקלים בשנה מהקצבאות עומד לאור זאת על כ‑400 מיליון שקלים. בתוספת הקיצוץ בתקציב הישיבות, הסכום שנגרע מהציבור החרדי בשנת 2014 עומד על כ‑700 מיליון שקלים. אם אפילו מחצית מהסכום הזה הייתה מושקעת בעידוד תעסוקת חרדים, דיינו. אולם בפועל הושקעו בשנת 2013 רק 53 מיליון שקלים בעידוד תעסוקת חרדים, והשנה המספר גדל אמנם, אך רק ל‑83 מיליון שקלים.

איך מרפאים את הדסה?

הדסה עין כרם הוא אחד מבתי החולים המפוארים ביותר בישראל כיום. איך אני יודע? הייתי שם. לצערי יצא לי לבקר גם בלא מעט בתי חולים אחרים, ואין ספק שהדסה עין כרם הוא פנינה. אולם המשבר שפרץ בשבוע האחרון במלוא עוזו חשף בפני הציבור את האמת המרה, המוכרת מזה זמן לכל מי שעובד בבית החולים או מכיר קצת יותר לעומק את הנעשה בו. המעטפת הנוצצת מסתירה משבר קשה מאוד, שמקיף את שני בתי החולים של הדסה בירושלים.

לכאורה זה בכלל לא עסק של המדינה. בתי החולים של הדסה פועלים תחת 'הסתדרות מדיצינית הדסה', חברה לתועלת הציבור שהמדינה אינה מחויבת לסייע לה. בפועל, התמונה כמובן שונה לחלוטין. אם מחר ייסגרו בתי החולים בעין כרם ובהר הצופים, סכנת החיים לתושבי ירושלים רבתי תהיה ממשית, משום שאין באזור ירושלים מוסדות רפואיים שיוכלו לקלוט את החולים במקום הדסה.

וכמו תמיד, כאשר הבניין קורס נחשפים חלק ניכר מהסודות האפלים. אחד מהם הוא השר"פ, השירות הרפואי הפרטי, שנחשב תמיד לגולת הכותרת של בתי החולים בירושלים. לאורך שנים נשמעה הטענה שהשר"פ הוא מצב שבו כל הצדדים מרוויחים. הרופאים מרוויחים יותר כסף (השיאן, רופא עיניים, הרוויח במסגרת השר"פ 4.74 מיליון שקלים ברוטו בשנת 2012), בית החולים מקבל תשלום על השימוש בתשתיות והחולים מקבלים רפואה פרטית במחיר זול יחסית. כעת מתברר שהרופאים ואולי גם החולים הרוויחו יפה, אך בית החולים הפסיד מכך לא מעט. להערכת המנכ"ל החדש של הדסה, ד"ר אביגדור קפלן, הסכום שקיבל בית החולים בעבור השר"פ כיסה רק כשליש מהעלויות שנגרמו לו.

אלא שהשר"פ הוא לא ההסבר היחיד למצב שנוצר. שורה של הסכמי עבודה יצרו מצב שבו רופאים רבים מדי קיבלו משכורות של מנהלים, למרות שלא שימשו בתפקידי ניהול בפועל. בית החולים שמר בדרך זו על כוכבים לא מעטים, אולם את המחיר משלמים העובדים בדרגים הזוטרים, האחיות ועובדי המנהל והמשק, ששכרם מולן כבר כמה חודשים. לעובדים הללו, בניגוד לעובדים הבכירים, לא התאפשר לחסוך בצד סכומי כסף נאים שיסייעו להם לצלוח בשלום תקופות משבר כמו זו שעובר כעת בית החולים.

בסופו של דבר, המדינה היא זו שתיאלץ להכניס את היד לכיס ולסייע לבית החולים להתמודד עם המצב שנוצר. אבל את הסיוע חייבת המדינה להתנות בתהליך הבראה אמתיי, שלא יאפשר התמשכות של תופעות בעייתיות כאלו.

\