שתיקת נתניהו בפרשת הדסה – "מאכזבת"

המשנה לראש עיריית ירושלים מבטיח התגייסות למען עובדי 'הדסה' ומביע תמיהה ואכזבה לנוכח שתיקת נתניהו והשרים בפרשה.

שמעון כהן , י"ח באדר תשע"ד

הפגנת עובדי הדסה
הפגנת עובדי הדסה
צילום: פלאש 90

עובדי הדסה קיימו אתמול (שני) שורת הפגנות שבראשן הפגנה בכיכר ספרא. אל העובדים יצאו כדי להביע תמיכה במחאה ראש העירייה ניר ברקת והמשנה לראש העירייה, דב קלמנוביץ', עימו שוחחנו ביומן ערוץ 7 על המחאה ועל קריסתו הכלכלית של בית החולים.

בראשית דבריו מספר קלמנוביץ' כי ראה במפגש זה עם עובדי הדסה הזדמנות להודות להם על התקופה בה שהה בבית החולים לאחר פציעתו הקשה. במשך חצי שנה שהה בבית החולים הדסה עין כרם במחלקת כוויות וחצי שנה נוספת בבית החולים הדסה הר הצופים במחלקת שיקום.

קלמנוביץ' מציין כי הודה כבר בעבר לעובדים שהיו סביב מיטתו אך עדיין לא הזדמן לו להודות לכלל עובדי בית החולים ואת זאת עשה אתמול. "אי אפשר להחמיץ את המסירות של העבודה סביב מיטתי", הוא אומר.

באשר לתרומתה של עיריית ירושלים לפתרון הסוגיה אומר קלמנוביץ' כי לא ניתן להפקיר את מאות אלפי תושבי העיר ללא בית חולים והעירייה תעשה ככל יכולתה כדי לטפטף, כלשונו, לכל מי שצריך את המסר בדבר חשיבות ונחיצות הפתרון למשבר ולהביא לתשלום משכורות העובדים.

בדבריו מדגיש קלמנוביץ' כי אמנם התקשורת מנופפת במשכורות עתק של בכירים אך עובדי המשק והתחזוקה מתפרנסים מעבודה במשמרות ומביאים הביתה 4,000 או 5,000 שקלים בחודש.

באשר לאופן בו ניתן למצוא פתרון לסוגיה סבור קלמנוביץ' כי גם אם הוא עצמו אינו מצוי בנבכי המו"מ הרי שלטעמו המו"מ מתנהל בצורה מאוד סבוכה, כלשונו. זאת כאשר האוצר ומשרד הבריאות מקיימים מו"מ מול ההנהלה ולא ישירות מול העובדים. יש לפתוח שולחן עגול שבו ישבו נציגי העובדים למו"מ על תנאיהם.

לדבריו יש לזכור שלא רק הנהלת הדסה אשמה בכשלים שהביאו למשבר, אלא גם המדינה שאחראית גם היא לכשל הניהולי. זאת כאשר היו די בלמים שהיו אמורים להתריע על ההתדרדרות הכלכלית של המוסד. בין השאר מדובר במשרד הבריאות, בדירקטורים ועוד. משום כך אין לטעמו של קלמנוביץ' להפיל את האשם כולו על כתפיו של הפרופ' מור יוסף כפי שמנסה התקשורת לעשות כאשר היא צולבת אותו, כהגדרת קלמנוביץ', ומבקשת למצוא בו כאחרי לכישלון המערכת כולה.

עוד מוסיף קלמנוביץ' ומחווה דעתו כרואה חשבון במקצועו על הפן המקצועי של הכישלון. לדבריו בראש מערכת כלכלית כמו בית חולים יש להציב מומחה לכלכלה ולא רופא בכיר כפי שהמצב כעת בהדסה ובבתי חולים אחרים. לדבריו לצידו של מומחה כלכלי ניתן למנות מומחה רפואי שייעץ לו בנושאי עדיפויות ורגישויות, אך את הניהול המעשי והכלכלי יש להפקיד בידיו של מומחה לתחום.

בהמשך הדברים נשאל קלמנוביץ' אם שתיקתו של ראש הממשלה בפרשה מאכזבת אותו והשיב בחיוב. לדבריו התנהלות זו מאכזבת שכן מדובר בסוגיות של חיים ומוות, ובעוד הנוהג הוא לכלול תחת הכותרת של חיים ומוות סוגיות ביטחוניות בלבד, הרי שגם כאן הסוגיה הרפואית באה לידי ביטוי בסופו של יום בחייהם ובמותם של אזרחים ו"פיקוח נפש דוחה הכול, כולל מו"מ מדיני".

קלמנוביץ' נשמע מזועזע מעצם הצבת השאלה שמא ראש הממשלה ושרי הממשלה, שגם מהם היה מצפה להתערבות ממשית ולהבהרת עמדותיהם, מעדיפים שלא להיכנס לעובי הקורה מחשש לפגיעה במעמדם. "זה חיים ומוות. האדם בודק את עתידו הפוליטי לעומת חיים ומוות? יש רגעים בהם אדם נבחן ואלו רגעים של חיים ומוות וזה הרגע. וברגע כזה אם עושים שיקולים פוליטיים יש בעיה בהנהגה".