זו לא מהפכה, זו מלחמה!

לודמילה יוגה, כתבת אתר ערוץ 7 בשפה הרוסית, מדווחת מהעיר חרקוב על הימים האחרונים באוקראינה והתחושות.

לודמילה יוגה , כ"ג באדר תשע"ד

האווירה ברחובות קשה. יש תושבים שמוכנים למסור את נפשם על צביונה של אוקראינה אבל יש רבים אחרים שלא והם חוששים לעתידה של המדינה.

נכון שברחבי העולם הביעו הלילה (ראשון) תקווה כי האלימות באוקראינה תסתיים לאחר הדחתו של הנשיא, ויקטור ינוקוביץ' ושחרורה מהכלא של ראשת הממשלה לשעבר, יוליה טימושנקו.

ראשי ממשלה ונשיאים באוקראינה לא מוותרים בקלות על מעמדם. התחושה כאן היא שלא מדובר במהפכה כפי שאתם בישראל חשים אלא במלחמה של ממש, מלחמה שממנה חוששים רבים.

טימושנקו, ילידת דניפרופטרובסק שבמזרח אוקראינה, הפכה לסמל המאבק של האופוזיציה באוקראינה. אך היא אינה "אשת הבשורות" עבור העם האוקראיני, זאת למרות שבמחאה האחרונה התנוססה תמונה גדולה ועליה דיוקנה בכיכר העצמאות בקייב.

"כל טיפת דם לא נשפכה לשווא. הדיקטטורה נפלה לא בגלל פוליטיקאים או דיפלומטים, אלא הודות לאזרחים שיצאו לרחובות", אמרה אתמול להמונים כשהיא מרותקת לכיסא גלגלים.

המונים עדין נמצאים בכיכר העצמאות שבבירה האוקראינית. הערכה שלי שמוקד העניינים יועבר בימים הקרוב לעיר חרקוב ואז נהיה יותר חכמים.

צריך להדגיש כי ההישג היחיד של אוקראינה במשך 20 שנות עצמאותה - היה שלום. כיום, אוקראינה הולכת לאיבוד. אנשים מפחדים להתעורר בבוקר. אף אחד לא רוצה לשמוע את כל החדשות הרעות על חמדנותם של אנשי השלטון.

כולם רוצים לדעת שמישהו יגן על אנשים פשוטי יום אך אין שום הבטחה.

בינתיים, כמעט כל ארסנל כלי הנשק בידיהם של הקיצונים. הקיצוניים החרימו נשקים מהאוכלוסייה האזרחית. מחסנים של המשטרה נבזזו. הכל בלגן.

בחירות חדשות באוקראינה מתוכננת לחודש מאי אך אין עדין מועמד ראוי לתפקיד נשיא אוקראינה. אבל יש שאיפות של כל מיני אוליגרכים שלא אכפת להם מרווחתם של העם האוקראיני.

העיר הכי מגניבה באוקראינה תמיד הייתה חרקוב. זהו המרכז התעשייתי הגדול ביותר בברית המועצות לשעבר ובאוקראינה. באוניברסיטאות בחרקוב לומדים עשרות אלפי סטודנטים מאפריקה, מרכז אסיה והקווקז, הודו, פקיסטן, סוריה ולבנון. כמו כן, כמה עשרות אזרחים ישראליים לומדים רפואה באוניברסיטת חרקוב.

"הגענו לאוקראינה, חשבנו למדינה שלווה, אך נאלצים אנו להתמודד שוב עם מלחמה. אנחנו לא רוצים", הם אומרים.

מה יקרה מחר, נדע מחר. עם זאת, אנו מבינים ששלום לא יהיה מחר.