בספרו החדש, 'ישראל – שבילי צילום', מציג הצלם חנן גטריידה את שגרת יומה של ישראל כ"אחת הארצות המסקרנות בעולם", כך לפחות על פי ההבטחה שבכריכת הספר, הבטחה שמתממשת בלמעלה מארבע מאות עמודיו.

בראיון ליומן ערוץ 7 מספר גטריידה על הספר ועל ייחודו ככזה שאינו מתמקד רק בנופי שקיעה ופרחים, צילומים היפים מטבעם, אלא מציג גם את מפעליה, אנשיה ורחובותיה של הארץ כמושא לצילום מרתק.

על שער כריכת ספרו מצטט גטריידה את הפסוק 'ומתוק האור וטוב לעיניים' מתוך קהלת. בעיניו מדובר במשפט מפתח המוביל אותו אל אמנות הצילום, משפט המתמצת את תחושותיו כצלם המחפש את זוויות האור ובזכות זוויות אלה, שרובן אופייניות לשעות הערב או הבוקר המוקדמות, הוא מצליח להציג כמעט כל אובייקט צילומי כיצירה עצמית. בשעות האלה, כך הוא מספר, "אתה גוזר חתיכה מהנוף שזה מפריד אותה מהאזור שלה, מוציא אותה מהקשרה ואתה יוצר יצירה משלך, עם האור הנכון והצללים הנכונים. המפעלים היו בתוך הנוף הטבעי וכך הכרתי אותם".

גטריידה מציין כי גם הוא, כמו צלמים רבים, החל את דרכו בצילומי נופים, צילומים שעל יופיים לא ניתן לערער, "זה דבר שאי אפשר לתאר אותו במילים אחרות מאור, בריאות וברכה, אבל לאט לאט מכירים דברים נוספים, מצלמים אנשים עובדים במפעלים ואלה הדברים שמשכו אותי". דוגמה מאפיינת לכך ניתן למצוא בצילום טבעות הברזים שצילם גטריידה במפעל 'חמת', תמונה שאלמלא הכיתוב שמתחתיה קשה להעריך שהברק העולה מתוך הטבעות הצמודות זו לזו, נובע מפס ייצור של ברזים.

התמונות בספרו מסכמות שלושים שנות צילום מקצועי ובשנתיים האחרונות עמל על בחירת הצילומים שיכנסו לספר, התאמת הטקסטים האישיים, הפסוקים ועוד. לשאלת מאפייניו של קהל היעד לספר צילום שכזה משיב גטריידה ואומר כי "זה קהל מגוון מאוד. זה מתחיל בצלמים ואוהבי צילום, ממשיך באוהבי ארץ ישראל דרך המתעניינים בתעשייה ובאסתטיקה וממשיך לקהל בחו"ל שאוהב את ישראל".

לדבריו התגובות שמגיעות מחו"ל הן נלהבות ומדובר בהיכרות מרתקת, הן צילומית והן טקסטואלית, עם ארץ ישראל, ולמעשה סוג נוסף של שגרירות ישראלית אמנותית לעולם כולו בהיות הספר כתוב גם בעברית וגם באנגלית.

גטריידה מתקשה להשיב לשאלה הצפויה כל כך מראש והיא שאלת הצילום המועדף עליו באופן אישי. לדבריו הוא מתקשה להעדיף אם כי יש כמה תמונות שהן המועדפות מתחומים שונים אך הוא אינו מעוניין להפלות תמונה על חברתה ולהצהיר על המועדפות בקול רם.