גם אם לא נראה אותה, היא מעבר לאופק. ברוריה רב
גם אם לא נראה אותה, היא מעבר לאופק. ברוריה רבצילום: טוב רואי
לפני שבע עשרה שנה, בליל ראש השנה, נפטרה דסי רבינוביץ' ממחלת הסרטן, לאחר מאבק קשה וכואב.

כלי המלחמה שדסי השתמשה בהם במאבקה היו השמחה והאמונה, והיא התאמצה להחזיק בהן בשארית כוחותיה עד לרגעיה האחרונים. בלכתה מעם משפחתה וחבריה, השאירה להם את כליה, שימשיכו לאחוז בהם ולהעביר אותם למי שזקוק להם. ואכן בני משפחתה, נאמנים לצוואה שהורישה להם, מוסיפים עיגולים של שמחה, תורמים לחברה ופעילים בה. 

שנה לאחר פטירתה של דסי הוזמנה ברוריה, אמה, לאולפנת אבן שמואל לספר את סיפורה. "כשביקשו ממני להרצות בפני הבנות, חשבתי לעצמי 'מה יש לי להגיד?', לא ידעתי איך לבנות הרצאה, ובכל זאת הסכמתי.

כשעמדתי מול הקהל, התחלתי לדבר מהלב, זה לא היה בצורה מסודרת. הבנות שאלו שאלות ורצו לדעת עוד ועוד. מתוך התשובות שעניתי, גיליתי כמה דסי השאירה לנו, והבנתי שהיא השאירה לי תפקיד, להעביר את המסרים החשובים לה". ברוריה מוסיפה בחיוך, בדרך שהייתה אופיינית לדסי, "אני יודעת שכשהיא תחזור, היא תיתן לי ציונים על איך שמילאתי את התפקיד שהשאירה לי...". 

"שמחה זה אותיות משחה, זו המשחה הטובה ביותר לפנים. זה גם אותיות משיח. לשמוח במה שיש, לשמוח בחלקנו, גם אם הוא זעיר".

מאז אותה שיחה באבן שמואל העבירה ברוריה כשבע מאות שיחות ברחבי הארץ. השיחות הללו חוצות מגזרים ואף חוצות גבולות. "העברתי את השיחה בישיבות, באולפנות, בקיבוצים, איפה לא? אפילו בחוץ לארץ. נערך 'דינר' באנגליה בנושא השמחה, והזמינו אותי להרצות באנגלית. דסי מדברת ללבבות של האנשים, מה שיוצא מהלב נכנס אל הלב, לכן כולם מתחברים לדמות ולמסרים שלה". מעבר לשיחות, הוציאה המשפחה לאור שני ספרים העוסקים בזכרה של דסי ובסיפור חייה המיוחד: 'הדסה היא אסתר', ספר הכולל מאמרים על מגילת אסתר בעריכת הרב אמנון בזק, והספר 'בשמחה תמיד', שכתבה עדינה אמיתי. 

אילו תגובות את מקבלת ממי ששומע את השיחה? 

"יש לי תיק עב כרס ובו מכתבים ותגובות מאנשים ששמעו את השיחה. אנשים אומרים לי שהשיחה גרמה להם לקבל פרופורציות נכונות, להסתכל אחרת על החיים, להאמין ולשמוח יותר. זו שיחה אופטימית והיא לא פונה לפן האינטלקטואלי אלא ישר ללב, לכן היא מאוד משפיעה ומחזקת. לשמוע אם שכולה שמדברת על השמחה - אנשים לא מצפים לזה". בתי ספר בארץ וגם מאמריקה פנו למשפחת רבינוביץ' בבקשה להשתמש ב'עיגולי השמחה של דסי' בתכניות הלימודים, ושאלו מה התשלום בעבור השימוש. כמובן שהמשפחה סירבה לקבל כל שכר על כך, "דסי חיה בלבבות, היא משפיעה על אנשים גם כשהיא איננה כאן איתנו". 

דוגמה נוספת למעגלי ההשפעה של דסי היא השיר של מיכה שטרית ועמיר בניון 'שמחות קטנות'. מה הסיפור מאחורי השיר? 

"לפני כמה שנים התראיינתי לתכנית טלוויזיה. הריאיון אמור היה להימשך עשר דקות, ובפועל הוא הסתיים לאחר שבע עשרה דקות, דבר מיוחד בפני עצמו. השידור התקיים באולם פתוח, לפני קהל, ובין הצופים ישב גם הזמר מיכה שטרית. ימים ספורים לאחר הריאיון נסענו לבקר חולה שדסי הייתה קשורה אליה, ובדרך התקשרו אלינו ואמרו: 'תדליקו מהר את הרדיו, תשמעו את השיר של דסי'. הדלקנו ושמענו 'יהללו, יהללוך מלאכים...', לא הבנו איך השיר הזה קשור לדסי. בעלי התקשר לרדיו ושם הפנו אותו למיכה שטרית, וכך התברר לנו שמיכה הושפע מאוד ממה ששמע באותו ריאיון. הוא חשב לעצמו: בחורה חולה שזמנה קצוב יכולה להיות בשמחה גדולה, ואני – שיש לי כל טוב – נמצא בדיכאון?! באותו ערב הוא הגיע הביתה וחיבר את השיר. למחרת הוא הלך לאולפן, הקליט אותו והוציא אותו לשידורים ברדיו. התהליך קרה במהירות רבה כל כך עד שהוא אפילו לא הספיק לספר לנו על כך! זו דוגמה נוספת להשפעה של דסי. הרוח שלה ממשיכה ומתפשטת, כמו אבן שזורקים למים והיא יוצרת עיגולים עיגולים. כל דבר טוב שאדם עושה מתפשט למעגלים רחבים, וכשהאדם נפטר הם לא נעלמים אלא מתרחבים". 

איזו ילדה הייתה דסי? 

"שתי מילים מתארות את דסי, בכמה שילובים: שמחה ונתינה, נותנת בשמחה ושְמחה בנתינה... כשהייתה קטנה לא שמתי לב לייחודיות שלה, רק בדיעבד הבחנתי בה. במחלה היא הוציאה מעצמה כוחות אדירים. הייתה לה רגישות ואכפתיות, יכולת הקשבה ותשומת לב לפרטים הקטנים. היא הגיעה בעצמה לתובנות עמוקות מאוד בגיל צעיר, ואמרה אותן בפשטות ובקלילות. לא הייתה בה כבדות, המסרים שהעבירה היו נאמרים בהומור ובחיוך, למרות העומק שהיה בהם".

פורסם לראשונה במגזין 'פנימה'