למצוא דרכים עוקפות אל הזיכרון
למצוא דרכים עוקפות אל הזיכרוןפנימה

בחודש אדר נקראת פרשת זכור, אותה אנו מחויבים לשמוע מדי שנה בשנה. אכן, הזיכרון הוא עניין מחייב.

הבה נדמיין ארון שתכולתו מגוונת ביותר, ואנחנו נדרשים לשלוף ממנו ללא הרף פריט אחד או יותר. אולם בד בבד עם ניסיונות השליפה נדחסים לארון כל הזמן פריטים חדשים ממינים ומסוגים שונים. כך נראית מערכת הזיכרון שלנו בשנות בית הספר.

תלמידים מחויבים לאחסן בזיכרונם כמות עצומה של עובדות, כישורים ותפיסות בתחומים שונים שאין קשר ביניהם. 
כהורים יש לנו תפקיד חשוב בעזרה לילד להתמודד עם העול הכבד שמטילות עליו דרישות בית הספר. 

ואמנם, גם אמא על מחויבויותיה הרבות בבית ומחוצה לו מתמודדת לא פעם עם המידע הרב שעליה לאחסן בזיכרונה. "מה שמה של ההיא מהחנות?", "היכן הנחתי את הארנק לפני רגע?", "מה יוסי סיפר לי על ההערה של המורה, או שאולי זאת שולי שסיפרה?".

מערכת הזיכרון כוללת שלושה חלקים עיקריים: זיכרון לטווח קצר, זיכרון לטווח ארוך וזיכרון עבודה אפקטיבי. הפעם נציע דרכים לשיפור הזיכרון לטווח קצר. זיכרון זה מאפשר שמירה של מידע חדש לפרק זמן קצרצר, והוא הכניסה הראשית המאפשרת תהליך למידה, מילוי הוראות, איות ועוד. כאשר נראה שהילד מתעלם מהוראות ומִבקשות ואין מדובר במרדנות, או כאשר החומר החדש "נכנס באוזן אחת ויוצא בשנייה", סביר להניח שישנה דליפה במערכת הזיכרון לטווח קצר שלו. במקרה כזה עלינו לבדוק ולשפר כמה תחומים.

קשב: "אינך מקשיב למילה אחת שלי!" מתרעמת אמו של יחיאל. לו ידעה על המריבה הגדולה בכיתה היום! מריבה זו מעסיקה את יחיאל וחוסמת נתיב אל מערכת הזיכרון שלו. מאורעות שונים משפיעים על מערכת הקשב שלנו, ויש להם השפעה ישירה על הזיכרון לטווח קצר. בדקו ותרגלו עם הילד יכולת להיות קשוב בזמנים שבהם הוא מקבל הוראות חשובות, למשל בתחילת השיעור ובסופו. גם המודעות האישית שלנו לזמנים אלו עשויה לסייע לנו לזכור מידע טוב יותר.

יכולת קיצור מידע: זיכרון לטווח קצר מסוגל לאחסן מידע מצומצם (חמש עד שש ספרות בבת אחת) ותלוי ביכולת שלנו לקצר ככל הניתן את המידע הנקלט. תרגלו עם הילדים דרכים לקיצור מידע, כאשר אתם משוחחים על חוויות היום או כאשר הוא מקבל הוראה מורכבת. אתגר וחוויה משפחתית יכול להיות, למשל, ניסוח מקוצר של דברי רש"י או פרשן אחר בשולחן שבת. נסו ותופתעו מהיצירתיות של ילדיכם!

העברת המידע בנתיב ה"חזק" של המוח. אמא של גד דיווחה בעצב כיצד בנה נכשל שוב ושוב בהכתבות, ואיך למרות השינון הוא אינו מסוגל לאיית מילה כבר מיד לאחר הלימוד. לאחר התייעצות, היא החלה להכין לילד כרטיסיות עם מילים להכתבה, כאשר היא מדגישה בצבע את האותיות ה"מכשילות". הילד נדרש "לצלם" את המילים בעזרת מעין מצלמה שנמצאת במוחו. הלימוד להכתבה הפך לחוויה מענגת והציונים השתפרו במהרה. 

מה "מדבר" אל הילד שלכם - מילים? תמונות? מנגינות? למדו יחד להעביר את המידע המוזרם אליו לתמונה מצחיקה ולביטויים מעניינים או חברו מנגינה קליטה להוראה שהוא נדרש לבצע. הנה תרגיל מעניין שעשוי לשפר את היכולת לזכור שמות: דמיינו את האדם צועק את שמו בקול רם. ניתן גם לדמיין את השם רשום באדום מהבהב לצד פרצופו.

קצב: מאיה מסוגלת למלא ביעילות אחר הוראותיה של המורה להיסטוריה, אולם אצל המורה לספרות מטלות כאלה מוגדות כמשימה בלתי אפשרית עבורה. בירור קצר מעלה שקצב הדיבור של המורה להיסטוריה הוא איטי בהשוואה לזה של המורה לספרות. דיבור מהיר יחסית ליכולתו של הילד לקלוט עשוי לגרום לזיכרונו מעין "קוצר נשימה". 

כאשר האטה בקצב משפרת את התפקוד של הילד, כדאי לשתף בכך את הדמויות בבית הספר ובבית ולבקש להתאים את קצב הדיבור ליכולת הקליטה של הילד. אמא אחת שהכרתי ביקשה מילדיה: "דברו לאט, כדי שאוכל להבין מהר".

פורסם לראשונה במגזין 'פנימה'