העבודה כפסיכולוג - אתגר ושליחות

ד"ר דניאל גוטליב, פסיכולוג קליני ומטפל משפחתי מוסמך, מספר על התהליך האישי שהביא אותו לעסוק בטיפוח ושימור התא הזוגי והמשפחתי.

רבקי גולדפינגר , ז' באדר ב תשע"ד

ד"ר דניאל גוטליב
ד"ר דניאל גוטליב
עופר עמרם

"עניין אישי" עם ד"ר דניאל גוטליב (57). תושב רעננה. נשוי לשרון ואב לחמישה. פסיכולוג קליני ומטפל משפחתי מוסמך.

התחלה: בן 57. יליד ברוקלין שבניו יורק. "גדלתי במשפחה אמריקאית ציונית-דתית". הבכור משני אחים.

הורים: האב ד"ר פרד גוטליב מנתח עיניים ורשתיות במקצועו, כיום פנסיונר. האם לורה גוטליב ז"ל "גידלה אותנו במסירות והמון אהבה". נפטרה לפני שמונה שנים.

ילדות: "הייתה לי ילדות מאושרת וטובה. בלי התמודדות של ממש". למד לאורך השנים בבית הספר היהודי-אורתודוכסי ובהמשך בישיבה יוניברסיטי.

היפראקטיבי: מגיל צעיר הורגשו קשיי קשב וריכוז. "אני היפראקטיבי בהגדרה". המורים בהחלט חשו בקושי. כמבוגר הוא מתעל את האנרגיות לעבודה נמרצת סביב השעון: פסיכולוג, מחבר מאמרים מקצועיים, מרצה, מעביר סדנאות ונוסע לאבחונים בכל הארץ.

ריטלין: בילדותו לא היה מקובל לטפל בריטלין. "היום הייתי מקבל שתי מנות". ממליץ בחום על טיפול בריטלין ומשתף בסודו ("גם אני כזה") את ההורים המודאגים שמגיעים אליו לקליניקה. "הם לפעמים כל כך מיואשים מהילד שלהם וזה נותן להם תקווה".

אקדמיה: בעל דוקטורט בפסיכולוגיה קלינית בישיבה יוניברסיטי ולימודי טיפול משפחתי במכון אקרמן בניו-יורק.

חתונה: בגיל 23 תוך כדי לימודיו נישא לשרון, צעירה יהודייה מקנדה. "נפגשנו בעיר צפת בחודש התנדבות של סטודנטים יהודים מהעולם". לאחר השלמת הדוקטורט וכהורים צעירים לשני ילדים קטנים הודיע להורים: "אנחנו עולים לישראל".

ציונות: ספג הרבה בבית הוריו. סבו עוד השתתף בכנסים של ההסתדרות הציונית בבזאל. "במטבח בביתו בגרמניה, מעל לשולחן האוכל, הייתה תלויה מפה של ארץ ישראל".

עלייה: ההחלטה שלו ושל רעייתו שרון לעלות ארצה התקבלה בקרב בני משפחתו ברגשות מעורבים. מצד אחד מדובר בתוצר ישיר של החינוך בבית, ומצד שני הפרידה מהבן ומהנכדים הקטנים הייתה קשה ביותר. "במיוחד לאמא שלי שבכתה המון".

קשיי קליטה: הם נחתו במרכז הקליטה ברעננה. "היינו עם ילד בן שנתיים, ילד בן שנה ועוד אחד בדרך והרגשנו מיד בבית. זו הייתה התרגשות גדולה". לא ניכרו שום קשיי קליטה. "כבר ידעתי לדבר עברית, וזה מאוד עזר". את העיר רעננה הם לא עזבו מאז ועד היום.

תל השומר: בתוך חודש החל לעבוד כפסיכולוג במרפאה הפסיכיאטרית לילדים במכון להתפתחות הילד בבית החולים תל השומר. "עבודה מרתקת ברמה המקצועית והסוציולוגית".

מילואים: בגיל 33, לאחר שישה שבועות "לא פשוטים בכלל" של טירונות, החל להתנדב לצה"ל. שירת במשך 18 שנים כקצין פסיכולוגיה למשפחות בבסיס חיל האוויר בתל נוף וכפסיכולוג בירפ"א (יחידה רפואית אווירית).

משפחות הלוחמים: במסגרת שירות המילואים נפגש בבסיס עם משפחות הלוחמים, זוגות וילדים, ונחשף להתמודדות ולקשיי היומיום. "אחת הבעיות המרכזיות בצבא היא המעברים התכופים בין הבסיסים, שמצריכים מהאישה יכולת התאקלמות גבוהה ולעתים פגיעה בקריירה שלה".

מכון שינוי: "אני במכון כבר מהקמתו. באיזשהו שלב עזבתי את העבודה בתל השומר והתמסרתי כולי לעבודה במכון", כפסיכולוג ומטפל זוגי ומשפחתי. "לצערי, עוסק הרבה סביב נושא הגירושין". מעניק חוות דעת לבתי משפט בנושאי משמורת והסדרי ראייה ומתאם הורי.

מתאם הורי: הרבה זוגות שנמצאים בהליכי גירושין שקועים במאבקים, מנהלים ביניהם קרבות עולם ובדרך פוגעים רגשית בילדים. "התפקיד שלי הוא למזער נזקים בתוך המערבולת הקיימת, לעשות סדר בבלגן ולתאם בין הצדדים".

קולם של ילדים: ספר הביכורים העוסק בהתמודדותם של ילדים להורים גרושים. "גל גירושין שוטף את העולם המערבי וגם את ישראל ופוגע בהרבה מאוד משפחות. הנפגעים המרכזיים הם הילדים וחייבים להיות מודעים לכך ולשמוע את קולם".

קובע גורלות: מעניק חוות דעת לבתי משפט בענייני משמורת, הסדרי ראייה ותיקי אימוץ. "כל ילד שדנים בגורלו הוא עולם ומלואו. אני מודע לאחריות הכבדה שמונחת על כתפיי וניגש לכל תיק כזה בחיל ורעדה".

שבר בתא הזוגי: בעבודתו נתקל בקושי הולך ומתעצם בשמירה על התא המשפחתי. "כנראה היום זה קשה יותר. זה עידן של נורמות משתנות, אנשים מתמקדים יותר בעצמם, פחות מחויבים לשני והמתירנות עולה. אנשים כיום לא רוצים לעבוד קשה למען הנישואין".

בניית תא זוגי: "אין מה לעשות, נישואין מחייבים השקעה מתמדת ובלתי פוסקת. ככל שתהיה פתיחות, תקשורת טובה ויחס של כבוד הדדי בין בני הזוג כך ניתן יהיה לבנות זוגיות בריאה וחזקה יותר".  

שליחות: העבודה כפסיכולוג היא אתגר ושליחות. "אני נפגש עם אנשים ברגעים הכי קשים בחייהם, כשהם במצוקה ובמשבר, ואני משתדל לעזור ולכוון ככל האפשר".

החצי השני: שרון, בת 56, בעלת תואר שני במחשבים. עובדת 24 שנים בפרויקט השו"ת באוניברסיטת בר-אילן. "שילוב מדהים של תורה ומדע".

צאצאים: חמישה ילדים: הבכור איתן (30) איש מחשבים, מתי (28) איש מחשבים, נועם (26) סטודנט למשפטים ופסיכולוגיה, אילת (24) סטודנטית ועמיחי (22) תלמיד ישיבת ההסדר הר עציון שבאלון שבות. "יש לנו ברוך ה' ארבעה נכדים מקסימים, כן ירבו".

גיוס הבנים: ארבעת בניו התגייסו לצבא. "הגיוס של הבנים מרגש אותי מאוד". המעמד של בני ישיבות ההסדר המתגייסים מפעים אותו בכל פעם מחדש. "הריקודים והדי השירה של 'עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה' הבוקעים מתחת לסככת הבטון של הבקו"ם שבתל השומר מחממים את הלב".

הכול מתחיל מהבית: כמטפל משפחתי הוא מבהיר ש"הכול מתחיל בבית". היסודות והחינוך למידות טובות מתחיל בתוך הבית. "הילדים שלנו לומדים על כיבוד הורים מהצורה שבה אנחנו מתנהלים מול ההורים שלנו. הם לומדים מהצורה שבה אנו מתייחסים אליהם ומה חשוב לנו באמת".

גיל ההתבגרות 1: "ללא ספק גיל מאתגר". תקופה סוערת אשר מטרתה הסופית היא לגבש זהות ברורה ויציבה. "אני נתקל שוב ושוב בהורים שמתקשים להתמודד עם השינויים והתנודות החדות שמתרחשות אצל ילדיהם בגיל המורכב הזה".

גיל ההתבגרות 2: מלמד הורים למתבגרים את הכלל ש"עליהם להעניק לילדיהם אהבה ללא גבול, אך במקביל גבולות ברורים באהבה". "מתבגרים רוצים וצריכים גבולות. הורים נדרשים להפגין הכלה וגמישות, ומצד שני לעמוד על הדברים שחשובים להם באמת".

אם זה לא המסלול: היה בוחר בתחום הנגרות. "כל פעם מחדש זה מעניין לראות איך מסתם חתיכת בול עץ נוצר משהו". נהנה מהיצירתיות שבתחום. "לפעמים העץ משתף פעולה יותר מהמטופלים".

ובמגרש הביתי:

על הבוקר: קם ב‑6:05 בדיוק. "זה הזמן שלוקח לי להתארגנות רגועה עד לתפילה". לאחר התפילה בבית הכנסת נוסע ישירות לעבודה במכון בהרצליה. "הנסיעה המוקדמת חוסכת לי את הפקקים". ב‑7:30 מתחיל יום עבודה שנמשך לעתים עד חצות.

הדיסק ברכב: ברכב עסוק בעיקר בענייני עבודה, בשיחות בפלאפון ובהאזנה לחדשות. הזמן היחיד שבו הוא מאזין למוזיקה הוא כשרעייתו מצטרפת לנסיעה. "אוהב במיוחד חסידי, קרליבך, ביטלס ועברי".

השבת שלך: לעתים שבתות שקטות עם האישה ולפעמים עם הילדים הנשואים. "כשכולם באים זה ששון ושמחה. סעודות ממושכות, בלגן ושמח". השעה האהובה ביותר - שעת הבוקר המוקדמת. "כולם עדיין שקועים בשינה, הבית דומם ואני מתענג על כוס קפה וקריאה שלווה".

עתים לתורה: מדי שבת בצהריים מתייצב לשיעור בחברותא עם חבר. "אנחנו לומדים יחד עוד מהשנה שעלינו ארצה, כבר קרוב לשלושה עשורים". מדי פעם מעביר שיעורים תורניים.

אוכל: כיאה לאמריקאי המאכל החביב עליו הוא, איך לא, סטייק וצ'יפס. שותף לבישול חלק מהאוכל לסעודות השבת. "אני מכין מוקפצים, על האש ועוד, אבל אין על הצ'ולנט של אשתי. הכי טעים שיש".

אחזקת הבית: "לא עושה את הכול בבית, אבל אין דבר שאני מסרב לעשות". עבודות גננות, ניקיון במטבח, תיקונים ואפילו בישולים.

מפחיד: הזקנה. "לראות אנשים בגילך עם בעיות רפואיות זה רק מעצים את החשש מלהזדקן".

דמות מופת: אביו. "אבא שרד את השואה, הגיע לארץ חדשה ובנה את חייו באופן מעורר השראה. הפך למנתח מוערך בתחומו וחי חיים יצירתיים ומועילים".

פנאי: אין הרבה. "צריך להתאמץ כדי לעשות שעות פנאי. משפחה, טיולים, חברים וצפייה בערוץ ההיסטוריה". מנסה להתפנות לכתיבה ויצירה כמה שיותר.

משאלה: בתחום האישי חולם לכתוב עוד ספרים מקצועיים. בתחום הלאומי מקווה להגיע ליותר הוגנות בשיח הציבורי בין המגזרים השונים, ובפרט בין המרכיבים השונים של המגזר הדתי. "אנחנו אחים".