מסבסטיה והלאה – מאיר הר ציון וההתיישבות

בני קצובר נזכר בימי סבססטיה, הימים בהם חבר לתנועת ההתיישבות ביו"ש גיבור נעוריהם של הבונים, מאיר הר ציון, וקורא להנצחת שמו.

שמעון כהן , ט"ו באדר ב תשע"ד

מאיר הר ציון
מאיר הר ציון
לע"מ



טוען....

את ההתיישבות ביהודה ושומרון ליווה מאיר הר ציון ז"ל כבר מימי סיבסטיה ותמיכה זו נמשכה עד לימיו האחרונים. על הקשר החי והבלתי מוכר בין ההתיישבות ללוחם האגדי סיפר ביומן ערוץ 7 יו"ר ועד מתיישבי השומרון, בני קצובר, מי ששמר על קשר עם הר ציון לאורך שנים.

"בצעירותי הוא היה עבורי לדמות אגדתית", מספר קצובר, "והנה התארגנה חבורה מההתיישבות העובדת כדי לעזור על המערכה על יהודה ושומרון ואיתם הם הביאו את מאיר הר ציון. בסוף שנת 74' הוא השתתף איתנו בפעילות ושום מחסום צבאי לא עמד בדרכו, לפעמים בגלל שמו ולפעמים בגלל הידע שלו... הוא נותן לנו להבין שהוא מאלה שלא אוהבים דיבורים אלא מעשים, וכשאנחנו קושרים שיחה אנחנו מבינים ששני מרכיבים מנגנים אצלו מאוד חזק – אהבת ארץ ישראל ושהאיום הכי גדול ביותר על ארץ ישראל הוא מדינה פלשתינית, והוא אומר אני לרשותכם מתי שיגידו, אני חייל שלכם".

הר ציון ז"ל ליווה את העליות לסבסטיה החל מהעלייה השלישית ואילך, "הוא השתתף בצעדות ובהפגנות שהיו ולאחר מכן הדבר האופייני ביותר היה שכשהייתי מדבר איתו הוא היה אומר לי 'הייתי שלשום באלון מורה או קדומים אבל לא התקשרתי כי לא היה לי נעים'. הוא היה מגיע כדי לראות את ההתפתחות והגידול מקרוב", מספר קצובר.

עוד מוסיף קצובר ומציין את התרחקותו מהתקשורת וההופעה בציבור, התרחקות שנשברה כאשר קצובר עצמו ציין בפניו שלהופעה שלו בפני בני נוער תהיה השפעה עצומה. אמירות מעין אלה שכנעו אותו. לאחר רצח בני משפחת גביש באלון מורה הפגיש קצובר את נוער הישוב שהיה במצב נפשי ומוראלי קשה עם הר ציון שהשיחה עמו הייתה גולת הכותרת של סיור שקיימו.

במפגש זה, מספר קצובר בדרך אגב, סיפר הר ציון לבני הנוער על הדרך בה השתחרר ממעצר לאחר שנקם ברוצחי אחותו. השמאל אז לחץ למצות עימו את הדין והיה זה חבר הכנסת דאז מרדכי זר שהציע לו לקחת כעורך דין את שמואל תמיר ז"ל, לימים שר המשפטים ומי שזכור כפרקליט במשפט קסטנר ומשפט אייכמן.

זר אמר להר ציון שהשמאל רואה בתמיר סדין אדום ויעשה הכול כדי לגרום לכך שלא הוא ייצג אותו. ההצעה הייתה שהר ציון יתנגד לכל מחווה שאינה שחרור מכלאו תמורת ניתוק הקשר עם תמיר, ואכן כך היה. הצעות למחוות, חופשות והקלות הגיעו מהרגע שבו נקשר שמו של הר ציון בשמו של תמיר, אך הר ציון סירב והודיע שהוא דורש את שחרורו ואכן באחד מהימים דלת התא נפתחה והוא שוחרר.

על המאבק בתקופת ההתנתקות מספר קצובר כי רבים פנו אליו ואל הרב פליקס בבקשה לקיים מפגש עם שרון. קצובר העריך שאין טעם למפגש כזה אך התלבט מצפונית אם לא נכון לפעול בכל דרך נגד העקירה והחליט להיוועץ בהר ציון. "צלצלתי למאיר והוא אמר לי 'הבן אדם השתגע. אני מכיר אותו. אין טעם. זה חסר תוחלת. האגו שלו חזק יותר מכל דבר. אין שום סיכוי'. שמעתי את הדברים והחלטתי לרדת מהניסיון להפעיל השפעה על שרון לבטל את ההתנתקות".

קצובר מוסיף ומדגיש כי עבור הר ציון ערך ארץ ישראל ושיבת העם לארצו ולנוכח כוונותיהם של הערבים כפי שהתבררו בפועל, "היה ברור שזה אצלו עולה על כל דבר אחר".

קצובר סבור שחובה להנציח את מורשתו של הר ציון ולא לשווא עשרות מאנשי ההתיישבות נכחו בהלוויה גם על חשבון סעודת פורים. "חייבים להנציח את מורשתו גם בהנצחה פיזית וגם בהנצחה מורשתית. המיעוט בדיבור לעומת ריבוי המעשים וההקרבה ללא חשבון, אי אפשר למצוא אנשים כאלה".