למצוא קשר ישיר בין תזונה למחלות לב

פרופ' מילר, קרדיולוג ומנתח לב: טווח הגילאים ירד. כבר בגיל שלושים אנשים עלולים לסבול מפגיעה בעורקים, בעיות בכליות ובכלי הדם.

שפרה ריפקין , י"ט באדר ב תשע"ד

פרופ' הילטון מילר
פרופ' הילטון מילר
עופר עמרם

"עניין אישי" עם פרופ' הילטון מילר (74). תושב פתח תקווה. נשוי ליהודית. אב לארבעה וסב ל‑14. קרדיולוג ומנתח לב

התחלה: יוהנסבורג, דרום אפריקה. "עיר מלאת חיים עם קהילה יהודית חמה ואינטליגנטית". מגיל שש השתתף בפעילויות של בני עקיבא ונדבק בחיידק העלייה. "ארץ ישראל הייתה משהו לחלום עליו. מבחינתי, דרום אפריקה הייתה אמנם עיר הולדתי, אך גם תחנת מעבר בדרך לארץ".

הילטון: שם החיבה שניתן לו בבית הוריו. "השם שאיתו נולדתי הוא חיים, אבל אני משתמש בו רק כשאני עולה לתורה". חוץ מזה, כולם מכירים אותו בשם הילטון. "אני לא יודע למה דווקא הילטון, אבל זה נשאר לי גם אחרי הילדות".

לימודים: בסוף התיכון החליט שהמסלול האקדמי שלו הוא בכיוון רפואה. "אני זוכר את עצמי כבר בגיל צעיר מתעניין בביולוגיה ובתחומי דעת הקרובים לרפואה. ביוהנסבורג היו הרבה רופאים יהודים וזה נתן לי דחיפה קדימה".

חתונה: את יהודית אשתו הוא פגש במחנה של בני עקיבא, "ומאז אנחנו לא נפרדים. נדמה לי שההגדרה הקולעת ביותר היא 'הנפש התאומה שלי'". החתונה התקיימה בעיר ג'ורג' הסמוכה ליוהנסבורג. אביו, שהיה רב העיר, ערך גם את הקידושין.

לימודים: לאחר החתונה החלו לימודי הרפואה התובעניים. "הייתי כבר אב לתינוק והרגשתי איך ההתחייבות לעבודה מתנגשת עם הרצון להיות נוכח בגידול הילדים. אשתי זיהתה את המצוקה הזו, והיא לקחה על עצמה את כל גידול הילדים. אני נהניתי מהפירות".

הפירות: ארבעה ילדים. אליעזר (50), אברהם (49), נחמה (47) ומיכל (45). "רק אליעזר נולד בדרום אפריקה, השאר נולדו בארץ". אף אחד מהילדים לא המשיך את דרכו ברפואה למעט הבן השני אברהם, שנשוי לרופאה. "גם סוג של המשכיות, לא?" 

העלייה לארץ: "לאשתי יש בירושלים משפחה שהם כמה דורות בארץ, כך שהקליטה שלנו הייתה נעימה ומסבירת פנים". המגורים היו בפתח תקווה, מכיוון שההתמחות בנוירוכירורגיה נעשתה בבית החולים בילינסון. "גרנו בדירה שכורה ושילמנו עליה הון תועפות. השוֹק היה לא מהמנטליות הישראלית, שאותה אני עדיין לומד, אלא מהמשכורת הנמוכה של רופא מתמחה. אני מקווה שחלו שינויים מאז".

שינויים: במשך עשרה חודשים הוא שימש כרופא משפחה עד שהחליט לשנות כיוון. "ראיתי שהקידום המקצועי לא מספק אותי, אז התקבלתי לעבודה בתל השומר כמתמחה במחלקה פנימית". במקביל הוא עשה רוטציה בקרדיולוגיה והתחום האחרון תפס אותו במיוחד. "זה מצא חן בעיניי מאוד. באותה תקופה הייתה מכה של התקפי לב ולרופאים לא הייתה יכולת ממשית לעזור למטופלים שלהם. התחום של הקרדיולוגיה היה בחיתוליו".

קרדיולוגיה: מקצוע דרמטי. "אתה לוקח אדם שהיה כמעט על סף מוות, ובפעילות יחסית פשוטה, שלא הייתה בעבר, אתה מוציא אותו מהבור שאליו הוא נקלע". ההבדל בין אז להיום נעוץ לדבריו בתחום הקרדיולוגיה ההתערבותית.

קרדיולוגיה התערבותית: לאחר סיום ההתמחות בארץ, נסעה המשפחה כולה ללוס אנג'לס להתמתחות של שנתיים בקרדיולוגיה. "נסעתי עם אשתי וארבעת הילדים כדי להתמקד בצנתורים". לאחר שחזר ארצה החל לעבוד בתל השומר כקרדיולוג, ולאחר תקופה קצרה הוזמן לנהל את יחידת הצנתורים באיכילוב. "מה שראיתי בבתי החולים בחו"ל - העתקתי לארץ. דווקא בתחום ניתוחי הלב נרשמה פריצת דרך משמעותית כאשר קרדיולוגים החלו להתערב באופן יזום בפעילות הלב, כמו השתלת קוצבי לב בחולים או הרחבת העורקים על ידי בלון או סליל תומך. הפעילות הזו היא בבחינת הצלת נפשות ממש, וזה הישג אדיר לרפואה המודרנית".

הצלת נפשות: תחום הצנתורים התפתח בצורה דרמטית והציוד הישן הוחלף במכשור מתקדם ומשוכלל. "רק בשנת 1977 החל הצנתור המאסיבי בעולם הרפואה. היום, כשחולה מגיע אליי עם סימנים של התקף לב, אני מריץ אותו לחדר צנתורים ומזהה מיד את קריש הדם. לפני עידן הצינתור, לחולה כזה לא היה סיכוי לשרוד או לצאת מהתקף הלב בלי פגיעה נוירולוגית".

שתהיו לי בריאים: "בשנים האחרונות, בעיקר בעולם המערבי, אדם שלא נותן דעתו מספיק לכל הקשור בתזונה ובפעילות ספורטיבית פוגע למעשה בלב שלו. קרדיולוגיה היא תחום שנאלץ להתמודד מדי יום עם אורח החיים המודרני שאימץ לעצמו תזונה לקויה, חשיפה תמידית לעישון ועוד הרגלים מגונים נוספים". התוצאות, אגב, לא מרנינות במיוחד. "פגיעה בעורקים, בעיות בכליות ובכלי הדם ברגליים. טווח הגילאים ירד לצערי, וכבר בגיל שלושים אנשים יכולים להגיע עם התסמינים הללו".

תיאוריית הקשר: המחקר שהוא עשה גילה קשר ישיר בין תזונה למחלות לב. "למעלה משלוש שנים אני בודק זאת והתוצאות הן חד משמעיות. ישנן אוכלוסיות מסוימות, כמו השחורים באפריקה או קבוצה מסוימת של סינים, שאין להן התקפי לב. נקודה. התזונה שלהם מבוססת על עשרה אחוז שומן ממקור צמחי, מעט מאוד בשר והמון ירקות, דגנים מלאים ופירות. אם נאמץ את הרכבי המזון הללו, אני בטוח שהתחלואה אצלנו תרד ירידה דרסטית".

החדשות הטובות: לעומת גיל החולים שירד בהדרגה, תחום הקרדיולוגיה התפתח בקצב מסחרר. "כל חודש היינו מקבלים ציוד חדש שהיה מקפיץ את כל השירות הקרדיולוגי". החולים שהגיעו למחלקה שלו עם התקף לב, ביניהם פוליטיקאים רבים, קיבלו את חייהם במתנה. "בלי התערבות רפואית החולה היה מת. היום אדם עם התקף לב חוזר הביתה אחרי ארבעה ימים". 

חוזר הביתה: לפני שש שנים הוא יצא לפנסיה אך המשיך להיות חוקר עמית במכון שהקים באיכילוב. "הרבה אנשים עברו תחת ידי, אפשר לומר שהייתי האב של כל המתמחים שהגיעו לעשות את הסטאז' בקרדיולוגיה". למרות הפנסיה, הוא המשיך לערוך צנתורים עד השנה האחרונה. "רופא צריך לבצע כמות מסוימת של צנתורים כדי לשמור על מיומנות. הדבר תלוי כמובן ביכולת המוטורית שלו. קרדיולוג בכל גיל צריך להיות בכושר מוטורי מצוין".

מצוין: מאז הפרישה הוא יורד פעמיים בשבוע לאילת ומשמש כיועץ רפואי למרפאת הלב בבית החולים יוספטל. "אני מטפל בחולים שמצבם לא חריף מדי". הייעוץ הרפואי כולל הרצאה מקיפה אודות תזונה מיוחדת לחולי לב.

אם זה לא היה המסלול: התחום השני שבו הביע התעניינות, לצד מקצוע הרפואה, הוא חקלאות. "טבע הבריאה גרם לי להתאהב בכל מה שקשור בחקלאות". וגם, איך לא, יש לכך קשר ישיר לרפואה. "בסופו של דבר, אם נפקח טוב את העיניים נראה שכל הנושאים קשורים זה בזה".

ובמגרש הביתי:

על הבוקר: לאחר קימה מוקדמת "בעלות השחר" יש תפילה בבית הכנסת השכונתי. "ניסיתי לחפש מניין מוקדם יותר משש בבוקר אבל לא מצאתי". בימים שהוא יורד לאילת, יש מאמץ גדול להקדים את הפקקים בדרך לשדה דב בתל אביב. "אם אני יוצא מאוחר מדי, אני עלול להחמיץ את הטיסה לאילת ולכן המאמץ שלי בבוקר משתלם".

דיסק ברכב: אין דיסק, אבל יש אייפוד. "אני מתחבר בעיקר למוזיקה קלאסית".

שבת: השבת מוקדשת בעיקר למשפחה ולנכדים. "לפעמים אני ואשתי הולכים לאכול אצל הבת הקטנה שלנו. בהלוך אני נוסע עם האוטו ומחנה קרוב לבית, ובחזור אנחנו צועדים ברגל ארבעים דקות וממלאים את הריאות שלנו אוויר צלול ונקי".

מאכל חביב: בורוורס, מאכל דרום אפריקאי אופייני של נקניקיות בקר בגריל. "הנקניק השומני הזה נחשב למעדן בדרום אפריקה". היום, כמובן, הוא משתדל שלא לאכול דברים כאלו. "לא בריא".

עתים לתורה: במשך השבוע הוא לא מצליח להיכנס לשיעורי תורה, מכיוון שסדר היום העמוס לא מותיר לו זמן פנוי. "אני משלים את זה בשבת".

אחזקת הבית: העול העיקרי נופל על אשתו, יהודית. "לא יודע מה הייתי עושה בלעדיה". כשהוא בבית, הוא עוזר בכל מה שמתבקש.

מפחיד: "אני לא מהפחדנים. לדעתי, כשמתעסקים בפחד מתחילים להרגיש אותו. אני מתעסק בעשייה ואז הפחד ממילא לא נוכח".

דמות מופת: פרופ' הארי הלר, שהגיע מגרמניה והיה המורה הנערץ עליו בתקופת התמחותו בתל השומר. "פרופ' הלר היה יהודי ערכי ונדיר באיכותו. איש מדהים וחריף מחשבה. לצערי הוא נפטר צעיר, בגיל 63, ממחלת לב. זה היה טרום עידן הצנתורים. אם זה היה קורה היום, אפשר היה להציל אותו".

פנאי: שַיט. "אני קורא לפעילויות הללו 'פעילויות תומכות רפואה'". המחשבה הייתה שלאחר הפנסיה הוא ינוח מעט, דבר שלא קרה. "פעם רופא, תמיד רופא. בזמן הפנוי שלי אני קורא מחקרים ברפואה".

משאלה: שלום, שלום, שלום. "למרות שלאור המצב בארץ, אני לא ממש אופטימי או רואה בשורה חדשה באופק". התקווה היא שאולי הנכדים יוכלו לגדול כאן בנחת ובלי דאגות. "הלוואי שכך יהיה".

כשתהיה גדול: "אני כבר גדול".