הם נשבו בהבטחות שנתן להם והעבירו לו מיליוני דולרים. בין קורבנותיו היו פנסיונרים, חברים ובני משפחה שבטחו בו ללא פקפוק. בסוף השבוע העניק ברנרד מיידוף ראיון נרחב לאתר האמריקאי "פוליטיקו", והמסר העיקרי שלו היה חד וברור: "אני בטוח שיש עוד נוכלים כמוני. העצה שלי למשקיעים היא: תתרחקו משוק המניות".
זה היה הראיון הראשון שנערך בתוך הכלא, פנים מול פנים, מאז 2009, אז החל מיידוף לרצות עונש של 150 שנות מאסר במתקן הפדרלי באטנר בצפון־קרוליינה. כתבת האתר אם־ג'י לי הורשתה להיכנס למתקן אולם לא לצלם.
מיידוף סיפר בראיון, שהובא הבוקר ב"ידיעות אחרונות", כי הדבר הקשה ביותר מבחינתו הוא הנטישה המוחלטת של משפחתו. "אני מתגעגע לכל דבר בחוץ", אמר, "אבל ההתנכרות של בני משפחתי היא קשה מנשוא. אין לי בשביל מה לחיות". והוא הביע חרטה מלאה על מעשיו: "עשיתי טעות איומה, ואני מצטער".
חוקי הכלא אוסרים על האסירים להחזיק כסף פרטי, עניין שדרש הסתגלות מצד מיידוף, שנהג לגלגל מיליוני דולרים ביום. הוא חולק תא קטן עם אסיר אחר וטוען שההסתגלות לתנאי הכלא דווקא לא הייתה קשה לו במיוחד. "דווקא יפה כאן, זה נראה כמו קמפוס של אוניברסיטה", אמר. "הבעיה היא שאני משועמם".
כשהתפוצצה הפרשה התברר כי חלק גדול מקורבנותיו של מיידוף היו ארגוני צדקה יהודיים ואישים יהודים. רבים האמינו שבמעשיו אישר מיידוף סטריאוטיפים אנטישמיים, והקהילה היהודית יצאה נגדו בחריפות. "אני לא מרגיש שבגדתי ביהודים באופן מיוחד", אמר מיידוף בראיון.
מיידוף הכחיש פרסומים שלפיהם לקה בסרטן כליות. "היו לי בעיות בריאות והתגברתי עליהן", אמר. מיידוף טוען כי ניסה להחזיר כספים ולעזור לקורבנותיו להשתקם כלכלית, והתלונן כי פרטים אלה לא דווחו בתקשורת.
לאחר שהורשע התגרשה ממיידוף אשתו, רות, ובנו מארק התאבד בתלייה. "אני חולם על חיים אחרים. הייתי מוצא לעצמי אי שקט באיזשהו מקום והולך לדוג עם אשתי, אבל אני לא חושב שרות הייתה מסכימה לבוא איתי", אמר בראיון. "אולי, אני לא יודע, אני מקווה".