המשימה - להדביק את הפערים בחינוך
המשימה: להדביק פערים

מפקח העל-יסודי בחמ"ד מספר על המפגש הראשון עם הפריפריה: "גיליתי פער עצום שלא האמנתי שעוד קיים במדינת ישראל".

רבקי גולדפינגר , כ"ו באדר ב תשע"ד

רם זהבי
רם זהבי
אפרת צחור

"עניין אישי" עם רם זהבי (44). תושב נתניה. נשוי לחגית ואב לשלושה. מפקח העל יסודי בחמ"ד

התחלה: לפני 44 שנים. נולד וגדל בתל אביב בשכונת יד אליהו יחד עם עוד שלושה אחים.

יד אליהו: רואה בשכונה בית גידול. "זו הייתה תל אביב הישנה והטובה. שכונה מאוד חמה ומשפחתית". ילדותו נסובה סביב בית הכנסת הספרדי הגדול בשכונה. "הציר המרכזי בחיים שלנו. סבא היה החזן, ואבא היה במשך שנים הגבאי".

הורים: האב מאיר עלה בגיל 13 מהעיר שירז שבפרס, בן חמישי מתוך עשרה אחים ואחיות. האם רבקה ילידת הארץ, דור שני לניצולי שואה מקהילת סלוניקי. "היינו בית של קיבוץ גלויות". בבית דיברו עברית.

עיר ללא הפסקה: "זו עיר שיש בה הכול: ספרייה, מוזיאונים, היכל התרבות ועוד". הוא צרך את התרבות הזאת, והרבה. "כנער ישבתי במשך שעות בספריית בית אריאלה ובספריית הרמב"ם וקראתי בשקיקה. זכיתי לגדול בסביבה מאוד מעשירה ומקדמת".

לגדול בתל אביב 1: לא רואה בעיה בלחיות כנער דתי בעיר ללא הפסקה. "הגבולות של מי אתה היו מאוד ברורים. ומנגד, בסביבה התל אביבית יש מקום לכולם". כמתבגר השתלב גם במסגרות לימוד תורניות שהעיר הציעה. "למדתי בבית מדרש ערב, השתתפתי בערבים מיוחדים ובשיעורי תורה שונים".

לגדול בתל אביב 2: בגיל הנעורים חש זרות כלפי העיר, אך בפרספקטיבה של שנים שמח על שגדל דווקא שם. "זה יצר אצלי מטען טבעי של יכולת לקבל ולהכיל את השונה מבלי לטשטש את הגבולות".

ישיבת נוה דקלים: מחזור שני בישיבה, שהועברה מימית לנוה דקלים שבגוש קטיף. "זה היה מעבר מהחיים התזזיתיים של תל אביב ללימוד עמוק ורציני ודיונות חול אינסופיות".

הרב יעקב אריאל: מקור השראה כאיש תורה וכבן אדם. "מצאתי אדם גדול בתורה, בעל ידע תורני וצנוע. רב בלי שום גינוני כבוד". הבחירה לעסוק בהמשך הדרך בחינוך ילדי ישראל נבעה מהשפעתו החינוכית. "בשבילי הוא דמות מעצבת ומשמעותית בחיים". 

אינתפיאדה הראשונה: שירת כלוחם בגולני. האינתיפאדה הראשונה זכורה כאתגר מורכב ביותר. "התמודדנו עם לחימה עיקשת בטרור בתוך סביבה אזרחית עוינת. בפעילויות צצו שאלות מוסריות והתמודדויות לא פשוטות בכלל שדרשו מהרבנים בישיבה להוות מצפן עבורנו".

לוחמים מישיבות הסדר: דוחה את המתקפה האחרונה על מסלול ההסדר. "דווקא מכיוון שהגענו לשירות הצבאי מתוך עולם הישיבה ניכרה בהתנהלות של החבר'ה מסירות נפש גדולה. ההכנה בישיבה עושה את החיילוּת להרבה יותר עוצמתית ובעלת ערך".  

החצי השני: חגית (40), עובדת סוציאלית. עובדת עם בני נוער ביישוב קדימה, במקור מצפת. "השבת חוגגים עשרים שנות נישואים". גרים בשכונת משהב בנתניה.

ילדים: שלושה צאצאים: הבכורה אביה תלמידת שמינית באולפנת אמנה בכפר סבא, הבן יאיר תלמיד כיתה י' בישיבת בני עקיבא נתניה, ואחרונה חביבה נויה תלמידת כיתה ה' בית ספר רועי קליין בנתניה.

אקדמיה: תואר ראשון במדעי המדינה ובמינהל חינוכי מאוניברסיטת בר-אילן. תואר שני בהיסטוריה יהודית וספרות חז"ל מאוניברסיטת חיפה. בוגר התוכנית להכשרת מנהלים באוניברסיטת תל אביב.

מורה: בגיל 29 החל בתפקידו כמורה למקצועות קודש ומחנך כיתה ז' בבית הספר יבנה בנתניה. לתדהמתו גילה כי רוב ההורים ללא תעודת בגרות ושמונה מתלמידיו בכיתה לא יודעים קרוא וכתוב.

פריפריה תרבותית: לראשונה נחשף מקרוב למציאות של פריפריה תרבותית-חברתית. "גיליתי פער עצום שלא האמנתי שעוד קיים במדינת ישראל. ראיתי בית ספר יסודי שרחוק עשרות שנים מההתפתחות התרבותית שהכרתי בתל אביב".

מדביק את הפער: כמורה צעיר החליט שאין להשלים עם המציאות ויש לנסות ולהדביק את הפער. הוא רכש ספרים להקניית השפה העברית ובנה תוכנית לימודים מיוחדת לתלמידיו המתקשים. "שנתיים חינכתי אותם. השקעתי המון אנרגיות בהתקדמות שלהם וראיתי תוצאות".

מנהל תיכון: החל כמורה בחצי משרה בתיכון הממ"ד ריגלר, ותוך שנתיים בגיל 31 מצא את עצמו בתפקיד המנהל. "צמחתי יחד עם בית הספר". במשך עשור מנהל ומוביל את בית הספר. "מהר מאוד העבודה החינוכית בריגלר הפכה לאהבה הראשונה שלי".

מצמצם פערים: ציבור התלמידים בתיכון היה ברובו מסורתי ורוב רובם של ההורים ללא השכלה אקדמית. "הצבתי לעצמי מטרה להפוך את בית הספר לרלוונטי עבור התלמידים שלי". בנה תוכנית לצמצום פערים בהשכלה, בתרבות ובחיבור למסורת.

מכון מנדל: לאחר עשר שנים בניהול התיכון שינה כיוון והפך עמית בבית ספר למנהיגות חינוכית במכון מנדל. במסגרת המכון חקר בכלים מדעיים את אתגרי החינוך הממלכתי-דתי.

לא לחינוך הציבורי: חקר את הסיבות להעדפה של חלק מההורים את החינוך הפרטי. "בחנתי למה יש אוכלוסיות שבורחות מהחמ"ד אל החינוך הפרטי". סביבת המחקר: גבעת שמואל.

ללמוד עם דומים לנו: במחקרו למד לעומק את המורכבות הגדולה בחמ"ד. "יש בו את עם ישראל על כל גווניו. מצאתי שההורים שבחרו בחינוך הפרטי גדלו בעצמם במפגש עם הדומה, גרים בקהילה עם דומים להם והם חסרי ביטחון בסביבה ששונה מהם".

כן לחינוך הציבורי: אחת המסקנות העיקריות במחקרו הייתה כי "למען חיזוק החינוך הציבורי יש להעניק מקום וביטחון לכל תלמיד, להשקפת עולמו ולאורח החיים שלו, גם אם בתוך בית הספר יפגוש תלמידים ששונים ממנו".

בית חינוך כמשפחה: בחינוך הממלכתי-דתי יש מקום לכו-לם. "החל מהתלמיד מהבית התורני ביותר ועד לתלמיד המסורתי, לעולה החדש ולתלמיד מהשכונות ומהפריפריה".

מפקח מחוז חיפה: במשך ארבע שנים פיקח על 21 בתי ספר במחוז חיפה ועבד עם מנהלים, עם מורים ועם רשויות מקומיות במאמץ לשפר את איכות החינוך הניתן לתלמידים באזור.

לשנות מציאות: מזה שנה משמש מפקח ארצי בחינוך העל-יסודי בחמ"ד. במסגרת תפקידו מפקח על יותר מ‑47 אלף תלמידים ב‑2,000 כיתות לימוד, בכ‑250 בתי ספר. "תפקיד בעל אחריות כבדה ואפשרות אמיתית לייצור מציאות".

לטפח מצוינות: מתוך הכרה שבמקום בו מטפחים מצוינות כולם רוצים להיות, פיתח שפה של מצוינות. סנונית ראשונה היא האולימפיאדה לפיזיקה שנערכה השנה במכון לב בהשתתפות מאות תלמידי י"ב.

נוער נושר ומנותק: "נוכחנו לדעת, לצערנו, שמדובר בתופעה רחבה שמחייבת התייחסות מצדנו". יזם לצוותי ההוראה סיורי שטח ומפגש פתוח עם נערים נושרים ואנשי מקצוע. "מטרת הסיור להגביר את המודעות של המחנכים. אחרי מפגש כזה אי אפשר להישאר אדישים, מבינים עד כמה קריטי להתייחס לכל נשמה שמולך".

אחלה דרך: בניסיון לשבור את הדיכוטומיה שבין הפריפריה למרכז, הקים את פרויקט 'אחלה דרך' - מפגש בינאישי דו-שנתי בתוך החמ"ד. "יש לנו מגוון קהלים ואוכלוסיות. קרוב לאלף תלמידים פוגשים מדי שנה חברים ששונים מהם". כך תלמידות מירושלים פוגשות בנות מאשקלון, ובנים מהישיבה במושב הזורעים שבצפון פוגשים תלמידי תיכון דתי ירושלמי.

לימוד גמרא: בעל אהבה גדולה ללימוד גמרא. כל יום חייב לעצמו לפחות שעה של לימוד. "בכל פעם מחדש אני מרותק מהחוכמה האדירה והניחוח ההיסטורי והחברתי שעולים מתוך הדפים. זה הרבה יותר מסתם שאלות הלכתיות".

חיבור הנוער לגמרא: "זכיתי ללמוד אצל רבנים שהפכו את החומר לנגיש ואפשרי, למדנו ללמוד", אך מודע לקושי הרב בקרב בני הנוער להתחבר לדף גמרא. "בדור הצעיר קיים פער וריחוק, אבל ישנן בהחלט דרכים להפוך את הלימוד לידידותי יותר ומעיק פחות".

אם זה לא היה המסלול: אם לא היה עוסק בתחום ההוראה והחינוך היה בוחר להיות איש מחקר ואקדמיה. "הספרייה היא מקום ידידותי בשבילי".

ובמגרש הביתי:

על הבוקר: מתחיל את היום השכם בבוקר. יוצא מהבית עוד לפני שש לכיוון ירושלים. מתפלל שחרית בעיר הקודש. "מצטרף לאחד המניינים במאה שערים או בקריית משה". היום נגמר לאחר חצות.

דיסק ברכב: אוהב לשמוע מוזיקה ישראלית עם ביטויים רוחניים, כמו אהוד ואביתר בנאי, עמיר בניון ואהרון רזאל. הדיסק אחרון שרכש הוא של אביתר בנאי, "בחור כישרוני עם נשמה גדולה".

שבת: "אני חי בתוך קהילה שהיא חלק משמעותי מחיי", ולכן משפחתו מארחת ומתארחת. נעתר להעביר שיעורים לכל דורש. "זה יכול להיות פעולה לחבריא ב' או שיעור לחברים בקהילה".

עתים לתורה: מעבר ללימוד עצמי, מזה 18 שנה מעביר שיעור קבוע מדי שבת לכעשרים חברים בביתו של אבי סולימן, מזכ"ל הפועל המזרחי. "ויהי מה, אנחנו לא מוותרים על השיעור הזה".

אוכל: כבר שנה בתוכנית לתזונה בריאה, ולכן הוא מציין כי המאכל החביב עליו הוא בעיקר ירקות חיים ומבושלים. "זה גם טעים וגם משביע".

אחזקת הבית: כולם שותפים באחזקת הבית. "אף אחד לא עושה טובה כשהוא עוזר". כל סוף שבוע לקראת שבת כולם יחד עושים הכול. "במה שצריך - אני נותן יד".

פנאי: אין הרבה, אבל כשסוף סוף יש משתדל ללכת יחד עם רעייתו וילדיו לתיאטרון איכותי. "ההצגה האחרונה שהיינו בה היא קזבלן. היה נהדר".

משאלה: "שנמשיך להיות עם אמונה אופטימית שאפשר לחולל שינוי ומה שאנחנו עושים הוא משמעותי".

כשאהיה גדול: אשב מול הים עם שמשייה ואיהנה מספר טוב.