ליל שבת, ירושלים, 3 בקבוקי תבערה לבית יהודי

אל בית משפחת פיירמן יידו ערבים 3 בקבוקי תבערה ומיד החל מטח אבנים, וזה לא מפגן הטרור הראשון שחוותה המשפחה.

שמעון כהן , ו' בניסן תשע"ד

אבן אבנים
אבן אבנים
צילום: פלאש 90

שוב חווים תושביה היהודים של שכונת אבו טור הירושלמית טרור מצידם של שכניהם הערבים והפעם היו אלה שלושה בקבוקי תבערה שיודו לעבר בית משפחת פיירמן בליל השבת האחרונה.

שלושת הבקבוקים היו רק הקדימון לאירוע טרור מתגלגל שעליו סיפרה ביומן ערוץ 7 אביגיל, בת המשפחה שהייתה הראשונה להבין את המתרחש.

השעה הייתה אחת עשרה בלילה כאשר אביגיל ואחותה הקטנה זיהו חיה משונה בחצר הבית. הן יצאו אל החצר אך החיה נעלמה אי שם מעבר לגדר החצר. אביגיל נעמדה על הגדר הגבוהה בניסיון לראות לאן נעלמה החיה ובאותן שניות בהן הייתה חשופה אל הרחוב הבחינה בשלושת הבקבוקים מושלכים לעברה.

"ראיתי שלושה כדורי אש עפים לעברי. אחותי הקטנה ברחה הביתה. לא ידעתי אם כשאזוז הם יפגעו בי ולכן נשארתי במקום. התחמקתי מהראשון ומהשני והשלישי נפל רחוק יחסית. ראיתי אותם נופלים, מתנפצים ומתחילים לבעור", היא מספרת.

לאחר שבקבוקי התבערה התנפצו אל הבית רצה אחרי אחותה אל הבית פנימה, העירה את בני המשפחה תוך כדי ששומר המבנה החל בכיבוי הבקבוקים הבוערים בצינור המים הסמוך. המים, כך מסתבר, לא הצליחו לכבות את הדלקה והשומר קרא לעברה שתביא מטף מהבית, "רצתי להביא את המטף ואז זרקו אבנים. לחצתי לחיצה ארוכה על המטף שהוציא ענן לבן שכיבה את האש".

למקום הגיעו כעבור זמן מה ארבע ניידות משטרה שפתחו בגביית עדויות ובבדיקת הבית. אביגיל מספרת כי השוטרים סרקו את המבנה וטענו שרק שני בקבוקי תבערה נזרקו בעוד היא התעקשה שמדובר בשלושה. "השוטרים אמרו שאולי ראיתי גיצים ואולי בקבוק אחד נשבר לשניים וכתבו שאני טוענת שהיו שלושה, אבל מאוחר יותר השומר נכנס וסיפר שהמשיכו לחפש ומצאו שבאמת היו שלושה בקבוקים".

ביום שבת, מספרת אביגיל פיירמן, ראתה את אחד הבקבוקים כשבראשו תחובה מטלית טבולה בנפט.

לדבריה תפקוד המשטרה לוקה מאוד. הניידות אמנם הגיעו בכוח מתוגבר בתוך זמן קצר, אך לדבריה השוטרים אינם מבצעים את הנדרש מהם, אינם מחפשים בבתי השכנים הערבים ואינם חוסמים את הסמטה שממנה יוצאים המפגעים באופן קבוע, מיידים אבנים וחפצים כחלק משגרת היומיום.

בהקשר זה היא מספרת על אירוע שהתרחש לפני כחודש וחצי ובו יצאו היא ואחיה הצעיר מהבית לשוחח כאשר חוליית רעולי פנים יצאה מהסמטה והחלה ביידוי אבנים. אחת האבנים פגעה בראשה פגיעה קלה יחסית. "זו אותה חולייה שמגיעה מאותו מקום. זיהיתי אותם ותיארתי אותם. יש להם את אותו סגנון פעולה. יש למשטרה את כל האמצעים כדי לזהות אותם".

עוד היא מוסיפה ומספרת כי מדי יום היא זוכה להצקות, שריקות, השלכת פירות לעברה כשהיא עוברת ברחוב ועוד. להגנתה היא הולכת כשהיא מצוידת בתרסיס גז רוב הזמן. כל אלה אינם גורמים לה להרהר הרהורי כפירה בחשיבות הנוכחות היהודית בשכונה. "בזה שאני גרה כאן אני שליחה של כל עם ישראל", היא אומרת. "כואב להם שאנחנו כאן. אנחנו לא מציקים להם אבל הם לא רוצים שנהיה כאן".