חשודים בסחר בסמים. ארכיון
חשודים בסחר בסמים. ארכיוןפלאש 90

כדאי לכם להקליט, לגזור ולשמור, כדי לשלוף בעתיד, כאשר יתחיל כאן מתישהו שוב פסטיבל עליונותו של שלטון החוק. מסתבר שחוק צריך לשמור רק אם הוא נראה סביר. ואם הוא לא נראה כזה, או אפילו מגוחך בעליל, לפחות על פי ידוענים ושאר מעצבי דעת קהל אחרי שהעבירו ג'וינט אחד או שניים, אז נפתח נגדו קמפיין.

אין מדובר בקמפיין שקורא לשינוי החוק, שהוא בוודאי לגיטימי, אלא בקמפיין שקורא במפורש להפרה של חוק, שהוא בעצמו סוג של עבירה פלילית. נזכיר שאת הרב יעקב יוסף זצ"ל וייבדל לחיים ארוכים הרב דב ליאור עצרו כאשר הם לא התייצבו לחקירה בעקבות הסכמות שנתנו לספר 'תורת המלך'. הספר, על פי חשד המשטרה אז, הסית לגזענות וההסכמה שנתנו הרבנים התפרשה כעידוד של עבירה על החוק.

אי אפשר אפילו לדמיין את משטרת ישראל מזמנת לחקירה את השחקן משה איבגי, שיצא להגנת חבריו שנחקרו בחשד להחזקת סמים קלים. אמנם יש משהו בדבריו של איבגי שאוכלוסיות רחבות של אזרחים נורמטיביים נוהגות לעבור על החוק ולעשן גראס. אבל ככל הנראה אוכלוסיות רחבות לא פחות, ונורמטיביות לחלוטין, מעלימות מיסים. ולמרות זאת איש לא מעלה על דעתו לבטל את הטיפול הפלילי בתופעה, ובוודאי שלא לעודד אותה.

על השחיטה

כבר שנתיים שגורמי השלטון השונים בפולין מנסים לפתור את הסבך החוקי של השחיטה הכשרה. נזכיר כי לפני שנתיים אסר הפרלמנט הפולני שחיטת בהמות ללא הימום חשמלי. הדעה המקובלת היום באירופה היא שהוא מפחית את הכאב של הבהמה המובלת לשחיטה, והדרישה הציבורית לחייב את הפרוצדורה גוברת. זאת למרות, ואולי בעיקר בגלל, ששיטת שחיטה כזו פסולה על פי ההלכה היהודית ועל פי רוב השיטות של המוסלמים.

לא צריך לטעות, החוק הפולני לא מכביד מאוד על הקהילה היהודית הקטנה במדינה. בפולין מתגוררים היום לא יותר מאלפים בודדים של יהודים, ובמקרה הטוב אפשר למצוא ביניהם מאות בודדות של שומרי כשרות. ייבוא בשר כשר בכמויות הנדרשות אינו מהווה אופרציה מסובכת כל כך ואינו מייקר אותו באופן בלתי נסבל. והעובדה שהופכת את העניין להרבה פחות דרמטי, לא רק בפולין אלא גם במדינות אחרות אשר מקשות על השחיטה הכשרה, היא כי ההימום נדרש רק כשמדובר בבהמות. תרנגולות, הודים ואווזים פטורים מהפרוצדורה, והשחיטה הכשרה של העופות נמשכת שם כרגיל. את החלבונים מהחי ניתן לקבל כמובן גם ממגוון הדגים הכשרים המצויים בשווקים בשפע. כך שגם בלי לייבא בשר כשר, יהודי פולין לא עומדים לגווע ברעב או אפילו להפוך לצמחונים.

המאבק של הקהילה היהודית (ואיתה גם הקהילה המוסלמית הקטנה בפולין) הוא בעיקר מאבק עקרוני, ובמדינה שבה היהודים הם נושא היסטורי-מצפוני רגיש, מדובר בסוגיה שלא יורדת מסדר היום הציבורי. הלחץ של הקהילה, יחד עם ארגון רבני אירופה ואפילו משרד החוץ הישראלי, נותן את אותותיו. הפתרון המסתמן לאחרונה מדבר על היתר מיוחד של שחיטה ללא הימום שלא למטרות מסחר, כדי לספק את הדרישה הדלה של הקהילות היהודיות והמוסלמיות המקומיות.

הפתרון, אותו מקדמת הממשלה הפולנית, ירגיע אמנם את היהודים ואת המוסלמים, אבל לא את תעשיית הבשר הגדולה של המדינה. זו ספגה מכה אנושה עם יישומו של החוק החדש. ההערכה היא כי הפולנים איבדו נתח שוק של כמה מאות מיליוני דולרים שהכניס ייצוא הבשר. גם הכמות שיוצאה לישראל לא הייתה חסרת משמעות כלכלית, אך היא הייתה זניחה ביחס לכמויות שיוצאו למדינות מוסלמיות ובראשן טורקיה. לא מעט פולנים קתולים מאוד לא אהבו את החוק.

בסוף פברואר פרסם הערוץ הראשון של הטלוויזיה הפולנית תחקיר לפיו בשר המיוצר במפעלים פולניים נמכר בוורשה, כמו גם בברלין ובישראל, כבשר כשר. תחקירן הערוץ הרחיק עד שוק מחנה יהודה כדי למצוא בשר פולני שיוצר בסוף השנה שעברה, חודשים רבים לאחר כניסת החוק לתוקף, כשעליו מתנוססת חותמת של ארגון כשרות מכובד ואמין כמו בית הדין של מנצ'סטר, יחד עם אישור כשרות של הרבנות הראשית לישראל. מראיונות שערך התחקירן עם אנשים מרכזיים בתעשיית הבשר בארץ, כמו גם עם הרב הראשי של פולין ועם בעל המפעל הפולני, עלה כי קבוצות גדולות של שוחטים מהארץ מגיעות באופן סדיר לפולין כדי לבצע שם סדרות של שחיטה.

מהתחקיר אפשר להסיק רק שתי מסקנות: או שבמפעל בשר פולני גדול עוברים על החוק; או שבישראל, כמו גם בגרמניה ופולין, מוכרים לשומרי כשרות בשר טריפה. הרב מיכאל שודריך, הרב הראשי של פולין, התחמק מלהשיב לתחקירני הערוץ תשובות ישירות. אבל יהודי פולני אשר מפקח על השוחטים הצהיר בפני המצלמה כי הבהמות עוברות הימום לפני השחיטה. הווטרינר שליווה את השחיטה הציג אישור מאותו משגיח שבו מביע האחרון הסכמה להימום בטרם שחיטה. גם בעל המפעל הסביר כי הוא אינו עובר על החוק.

עד כמה שידוע, התביעה הכללית בפולין פתחה בחקירה שקטה של הנושא הרגיש, בהנחה שהמפעל הפולני לא עמד בפיתוי ואִפשר לבצע את השחיטה ללא הימום. אם החקירה הפולנית לא תעלה ממצאים מפלילים נגד בעל המפעל, תצטרך הרבנות הראשית לישראל להידרש לאפשרות שגופי כשרות לא עמדו בפיתוי הכספי והכשילו אלפים באכילת טריפות.

דוקטור מאבו-דיס

להתקבל לפקולטות הוותיקות לרפואה באוניברסיטאות בארץ מעולם לא היה משימה קלה, וגם לאחר הקמתה של הפקולטה לרפואה של אוניברסיטת בר-אילן בצפת, עדיין נותרו לימודי המקצוע היוקרתי כמשאת נפש בלתי מושגת לרבים וטובים. חלקם מרחיקים לשנים רבות אל מעבר לים, כדי למצוא מקום ללמוד בו, ומאוחר יותר חוזרים לישראל כדי לעבור את הליכי הרישוי של משרד הבריאות. אחרים מתייאשים ומחפשים להם מקצוע אחר. השופטת נאווה בן אור מבית המשפט המחוזי בירושלים פתחה לכל אלו השבוע אופציה שלישית, קלה וזולה הרבה יותר. לא צריך יותר להרחיק עד הונגריה. הפתרון נמצא פחות משעת נסיעה מתל אביב, עשר דקות ממרכז ירושלים. על פי פסק הדין שנתנה בעתירה מנהלית, מעתה יוכלו בוגרי הפקולטה לרפואה באוניברסיטה באבו-דיס, בניגוד לדעת משרד הבריאות, לעבור הליכי רישוי שבסופם יקבלו רישיון לעסוק ברפואה בישראל.

אוניברסיטת אבו-דיס שוכנת במתחם שחלקו נמצא בשטח המוניציפלי של ירושלים שסופח אל מדינת ישראל, וחלקו מצוי בשטחי יו"ש שטרם סופחו. הפקולטה לרפואה מצויה מחוץ לשטח המסופח, ולכן באוניברסיטה הערבית דרשו ממשרד הבריאות בישראל לראות בהם כאוניברסיטה מחוץ לישראל, כזו שלא זקוקה לאישור המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) לפתיחה של פקולטה לרפואה, ולאפשר לבוגריה לעבור את פרוצדורת הרישוי כמו לשאר בוגרי הפקולטות לרפואה המוכרות בעולם. לצורך כך הסכימה האוניברסיטה להתפצל לשתי יחידות אקדמיות שונות. הפקולטה לרפואה, שנמצאת כאמור מחוץ לשטח המסופח, תוכר כאוניברסיטה בחו"ל, והיחידות האקדמיות האחרות השוכנות בתוך השטח המוניציפלי של ירושלים יהוו מכללה ישראלית שתוכר על ידי המל"ג.

פסק הדין המוזר של השופטת בן אור מסתמך על השיהוי הרב של משרד הבריאות ושל המל"ג בטיפול בבקשה. אלו מתמהמהים כבר יותר מחמש שנים במתן תשובה לבקשת אוניברסיטת אבו-דיס. זאת ועוד, הרשויות הישראליות לא עמדו גם בזמנים שבהם התחייבו להשיב לאוניברסיטה הערבית במסגרת דיונים בעתירות לבית המשפט העליון. השופטת כתבה כי חוסר הסבירות שבהתנהלות הרשויות בישראל פוגעת בזכותם של בוגרי הפקולטה לרפואה מאבו-דיס לחופש העיסק, וחייבה את משרד הבריאות לאפשר להם לעבור את ההליכים שבסופם יוכלו לעסוק ברפואה בישראל.

שידוך הוגן?

הורי הכלה של זוג שהתחתן בשידוך נדרשו, כמקובל בלא מעט קהילות חרדיות, לממן יותר מתשעים אחוזים מעלות הדירה שנרכשה בעבור בני הזוג. בתמורה הם קיבלו זיווג הגון, אברך ששוקד על לימודיו מבלי שטרדות היומיום כמו תשלומי משכנתא יפריעו את מנוחתו. אלא שחלפו שנים אחדות והבעל הצעיר החליט לפרוק עולה של תורה יחד עם עולן של מצוות ולהפוך לחילוני. העניין הסתיים בגט שניתן לאחר שמונה שנות נישואין בלבד, ובית המשפט לענייני משפחה בירושלים נדרש לעניין חלוקת הרכוש. האיש דרש כי תמורת הדירה שתימכר תתחלק בינו ובין גרושתו בחלקים שווים. האישה טענה בבית המשפט כי עיקר המימון הגיע מהוריה על דעת שהחתן הוא בן תורה, ולכן יש להעניק לה את חלק הארי. השופטת אורית בן דור-ליבל קבעה כי מאחר שהשניים קיימו במשך שנים משק בית משותף, מקורות המימון של הדירה אינם רלבנטיים לעניין חלוקת הרכוש. כך גם התפקרותו של האברך. היא הורתה לחלק את תמורת הדירה בחלקים שווים בין בני הזוג לשעבר.