איתמר בן גביר
איתמר בן גבירפלאש 90

תושבת היישוב יצהר בשומרון הגישה תביעה נגד קצין ממשטרת מחוז ש"י, משטרת מחוז שי, ושירות בתי הסוהר.

התביעה הוגשה ביום חמישי האחרון לבית משפט השלום בירושלים, באמצעות עורכי הדין איתמר בן גביר ואסתר ויינשטיין הרפז.

בתביעה מתלוננת התובעת על מסכת התנכלות כלפיה בעת מעצרה באירוע בו נעצר בועז אלברט באמצעות אקדח הטייזר (ספטמבר 2013).

בתביעה נאמר בין השאר, "כ- 80 מטר לפני שער היישוב יצהר נתקלה התובעת במחסום של אבנים ענקיות. התובעת הצליחה לפלס את דרכה עם רכבה בין האבנים במהירות אפס, כאשר בשלב מסוים עצרה התובעת מנסיעתה כיוון שרכב שעמד באמצע הכביש חסם אותו. לפתע, נפתחה דלת הרכב של התובעת באגרסיביות על ידי שוטר אשר, בדיעבד, יודעת התובעת ששמו הוא בני מלכה, הנתבע 1, שהחל לצרוח על התובעת ולאיים עליה כי יעצור אותה.

התובעת המבוהלת ביקשה להסביר לשוטר הנתבע כי היא בסך הכול מבקשת לעבור ולקחת את בתה בת ה 10 ושני ילדים נוספים שהצטרפו לפעילות חברתית. אולם הנתבע לא חדל מלצעוק, להפחיד ולאיים ואף הוסיף 'את עושה מה שאני אומר, אין שום שיעור תורה'.

התובעת ההמומה, אשר לא הבינה במה חטאה, אמרה לשוטר הנתבע כי היא תעשה מה שהקדוש ברוך הוא אומר, כי זכותה לקחת את בתה והילדים הנוספים לשיעור תורה. הנתבעת הסבירה לתובע כי עליה למהר לשוב לביתה כיוון שהשאירה בבית עוד ארבעה ילדים קטנים, אחד מהם תינוק בן שנה וחצי אך הנתבע לא התרשם מדבריה של התובעת, והגדיל לעשות עת הפעיל מגפון משטרתי לתוך אוזנה התובעת.

בהמשך נטען כי, השוטר דרש את המפתח של הרכב ועוד בטרם הספיקה התובעת להשיב הוא רכן על התובעת בין חזה לבין ה'דשבורד', כל זאת לעיני הילדים שברכב, כתוצאה ממעשיו של השוטר הנתבע - התובעת התחילה להיחנק, והרגישה בסכנת בחיים, התובעת צפרה בבהלה על מנת שהנתבע יחדל ממעשיו ויאפשר לה לנשום. השוטר לא רק שלא חדל ממעשיו, אלא המשיך וניסה בכוח להוציא מהרכב את המפתח, תוך התעמתות פיזית עם התובעת, בסופו של דבר, לקח השוטר הנתבע בכוח את המפתח, והפטיר לעבר התובעת: "עכשיו את חוסמת את הכביש...את תבלי אצלי לילה במעצר".

ואכן בסוף האירוע מימש הנתבע את איומיו. התובעת נעצרה כאשר בכתב התביעה נכתב כי השוטרים נכנסו לרכב, אחד מהם, תפס את יד שמאל של התובעת החל לסובב את היד, וכאשר התובעת הבינה שהיד נשברת היא יצאה מתוך הרכב, התיישבה על הרצפה, והנתבע 1 הורה על מעצרה תוך שהוא אוזק אותה וכובל אותה בשתי הידיים, וחוזר ומחזק את הכבילה.

הנתבע 1 לא הסתפק בכך, גרר את התובעת, שצעקה ובכתה, כי התינוק שלה בדרך אליה ובתגובה ענה בחיוך, 'אין עכשיו תינוק' התובעת נלקחה ברכב משטרתי כאשר היא כבולה, המומה, מבוהלת וכאובה. במקום לקחת אותה ישירות לתחנת המשטרה, מצאו השוטרים לנכון כי זהו זמן טוב לסעוד.

לפיכך, עצרו השוטרים בצומת תפוח, שם ירדו לאכול ולהתרברב בביצועיהם. וכך למשל אמרו: 'תראו הבאנו מזכרות מיצהר' –כאשר אחד מאותן 'מזכרות' היה המפתח שנלקח מרכב. בדיעבד, נודע לתובעת שמדובר ברכב של שכניה והשוטרים לא החזירו את המפתח במשך כשבועיים ימים. התובעת נאלצה לשבת חסרת אונים ברכב בתפוח עוד זמן רב, כאשר היא נמנע ממנה לשתות, לאכול וללכת לשירותים.

בסופו של דבר נלקחה התובעת למשטרת מחוז ש"י, שם נתקלה בהתנהגות אלימה של שוטרי היס"מ כלפי נער נוסף שנעצר, אחד השוטרים שהבחין כי האזיקים לוחצים על התובעת שאל את התובעת אם כואב לה, היא אישרה, היא ביקש את אישור מפקדו לשחרר קצת את האזיקים, אך כנראה שהמפקד לא הסכים היות והתובעת נשארה אזוקה מספר שעות נוספות. למעט פעם אחת שהאזיקים הוסרו על מנת שתוכל לשתות ולהתפנות, אך מייד לאחר מכן נכבלה שוב. כתוצאה מכל המתואר לעיל סבלה התובעת מחבלות. 

בהמשך התביעה מפורט גם באשר להתנהגות בתוך מטה משטרת מחוז ש"י כנגד התובעת, התובעת נלקחה לחדר חקירות, אליו הגיעו שוטרת והשוטר הנתבע. השוטר הוסיף מצדו הערות שונות, כאשר בסופו של דבר הגדיש את הסאה וטען כי התובעת ניסתה לדרוס שוטר, ניסתה להימלט ממעצר, תקפה שוטר, והפריעה לשוטר בעת מילוי תפקידו. התובעת סירבה לשתף פעולה עם תפירת התיק, אך אמרה טרם כניסתה לחקירה כי עצוב לגלות, שהמדינה מתנהלת כמו מדינת משטרה, שאדם יוצא להביא את ילדיו לפעילות תמימה של שיעור תורה, משאיר ילדים אחרים ישנים בבית ובבדרך מותקף באכזריות ועוד על ידי שוטר, ואף בסופו של דבר מוצא את עצמו חשוד בעבירות שמעולם לא ביצע ולא חשב לבצע.

עם סיום החקירה נלקחה התובעת לראיון קצין ובמקום להציע להשתחרר, אפילו בתנאים מגבילים, קיבל הקצין את החומר, ומבלי לעיין בו (לנגד עיניה של התובעת) שאל את התובעת מה יש לה לומר, לאחר שהתובעת אמרה כי כל רצונה הוא לשוב לביתה לילדיה, הוא סימן בדף כי היא עצורה. הקצין נתן לתובעת את הטופס על מנת שתחתום, התובעת ביקשה לעיין קודם והקצין אמר 'אין בעיה אבל אם לאחר שישים שניות את לא חותמת, זה נחשב סירוב חתימה וכרגע כבר עברו ארבעים שלוש שניות...' לאחר מכן נשלחה התובעת ואולצה למסור טביעות אצבעות, משקל ותמונות. התובעת הושארה עוד זמן רב לאחר מכן עם חוקר אחר, ורק סמוך לשעה 3:30 לפנות בוקר נלקחה התובעת למגרש הרוסים.

פרק נוסף בתביעה מתייחס להשפלה שעברה התובעת במגרש הרוסים כאשר נטען כי התובעת עברה חיפוש לא חוקי במגרש הרוסים אשר פגע בצניעותה וזאת בניגוד לחוק במדינת ישראל, והיא הושפלה וכבודה נרמס. בעבר הורה בית המשפט לפצות פעילות ימין בגין חיפוש כזה.

בגין כל האמור מתבקשת המשטרה והשוטר עצמו לפצות את התובעת בסכום של שמונים אלף ש"ח בין היתר לאור עוולות של כליאת שווא, רשלנות, חיפוש לא חוקי, וכן הלאה.

עו"ד איתמר בן גביר אומר הערב "בעקבות התנהלות כוחות הביטחון ביצהר, והפרות החוק החוזרות ונשנות, יש צורך דחוף ללמד את המשטרה וצה"ל פרק בזכויות אזרח. גם לתושבי יצהר יש זכויות, וחשוב שהשוטרים שפועלים במקום בבורטליות, באלימות, בדורסנות, תוך הפרת הזכויות ידעו שיש תג מחיר משפטי, לכל פעולה המנוגדת לחוק לצדק וליושר".

עו"ד אסתר ויינשטיין הרפז הוסיפה "אי אפשר להשלים עם מידת ההשפלה והפגיעה בכבוד בשל החיפוש הלא חוקי, לא כאדם ובטח לא כאישה. כל אשה באשר היא צריכה להביע זעזוע למה שעשו לאותה תושבת יצהר, שהרי היום זה יצהר ומחר זה כל מקום אחר".