רקמה
רקמהבתיה שני

רקמהרקמהרקמהרקמהרקמה, זהו שם התערוכה  החדשה של בתיה שני.

השם המוזר הזה, מציג חזרה אובססיבית על המילה רקמה, המופיעה חמש פעמים ובכך יוצרת רצף משובש שמכיל בתוכו את המילים רקמה, רק, מה, קמה , מהר.

הוא גם מכיל שלוש אותיות משמה של ריקה, אם האמנית, שמאז מותה, שאריות משמלותיה משמשות כחומר גלם בעבודות הרקמה של שני. פיסות הבד שנושאות זיכרון של הגוף הפיזי של האם, מתפקדות כקפסולה של זיכרון.

בתיה שני גדלה במשפחה בה תפירה הייתה מקצוע. סבה היה חייט בווינה ודודתה תפרה תלבושות בתיאטרון. בילדותה נהגה לשבת לרגלי דודותיה שתפרו את בגדיהן ושיחקה בשאריות הבד שנפלו לרצפה. שני עצמה רוקמת מאז היותה ילדה, היא התמקצעה בטכניקה זו וסיימה את האקדמיה המלכותית לרקמה בלונדון. פעולת הרקמה שמאחה אך גם דוקרת ופוצעת, היא זיכרון ילדות שמחזיר את שני למקום בטוח ומגונן, אך בה בעת מציף פחדים, כאב ותסכול שבאים לידי ביטוי בעשייה סיזיפית ואובססיבית ובמהלכי שיבוש בלתי מתוכננים.

המיצב המרכזי בתערוכה הוא כלוב מתכת ענק התלוי מהתקרה ובתוכו שמלות מיניאטוריות מבדים, נייר וסריגה, מעשה ידי האמנית. במיצב המנציח מציאות של נוכחות והיעדרות בו זמנית, השמלות הן בעיקר מופע חזותי של הנעדר. בעבודות רבות בתערוכה מופיעים מספרים וטקסט. המשפטים הרקומים, רבים מהם בצורת שאלה, מורכבים משפה קיימת ומשפת סימנים ששני ממציאה ורוקמת על הבד.

עירוב בין שפות וספירה שהשתבשה, קוטע רצף קריאה מוכר ומותיר את הצופה מבולבל. הוא אינו מבין אם הטקסט תומך ומתייחס לדימויים או אם הדימויים הם בגדר הערת שוליים לטקסט, שם מתרחשת הדרמה האמיתית. הלגיטימיות של העלאת שאלות שאין להן בהכרח פתרונים, נמצאת בקונפליקט מתמיד עם הצורך לתת מענה לשאלות ופתרון לבעיות, צורך עמוק שטמון בעברה של שני כעובדת שיקום שטיפלה במשפחות שכולות . בתערוכה מוצגות רקמות רבות משני צידיהן, כך שהצד האחורי חושף את החלק הבלתי נשלט שלא ניתן היה לחזות מראש כיצד ייראה.

התערוכה מוצגת בחלל תצוגה- רוטשילד 69 , תל אביב והכניסה חופשית.