ילד עובר מיד ליד ב-12 תחנות שונות

הכיבוש הנאצי הפתיע את יהודי הולנד שלא נתקלו באנטישמיות קודם לכן. דב מץ שהיה אז ילד בן 12 מספר על הילדות שנחמסה.

שמעון כהן , כ"ח בניסן תשע"ד

ילדים בשואה
ילדים בשואה
Reuters

באוגוסט 1941 גזרו שלטונות הכיבוש הגרמניים על כל התלמידים היהודים בהולנד כי מעתה יהיו רשאים ללמוד אך ורק בבתי ספר ליהודים (Judenschulen) שיוקמו במיוחד בשבילם.

על התלמידים היה לעזוב מיד את בתי הספר שלמדו בהם ולהיפרד ממוריהם ומחבריהם ללימודים. בית הספר המוכר והבטוח, שהיה בדרך כלל גם קרוב לבתיהם, נהפך לשטח אסור. על הימים ההם המתוארים בספר 'אקורד של ילדות' (הוצ' יד ושם) שוחחנו ביומן ערוץ 7 עם דב מץ, אחד התלמידים בבית הספר שהתוודע לפתע להתמודדות עם תופעות אנטישמיות ללא כל הכנה מוקדמת.

בראשית הדברים מציין מץ כי התופעות האנטישמיות החלו שנה קודם לכן עם כניסת הגרמנים להולנד והיהודים החלו מתרגלים ליחס עוין מהשלטונות ובהמשך גם משכניהם. דב היה אז ילד בן 12 שלפתע הוצרך ללכת ברגל, שהרי השימוש בתחבורה ציבורית נאסר על יהודים, את כל הדרך עד לקצה העיר שם נמצא בית הספר היחיד המותר לילדים.

במציאות זו הפכה הדרך אל בית הספר מוקד מרכזי לחשש מפגיעת שכנים ומציקים ולעומת זאת בבית הספר עצמו התחושה הייתה מגוננת ובטוחה הרבה יותר. על מנת לצלוח את הדרך עם כמה שיותר עימותים דאגו מץ וחבריו לאסוף זה את זה ורק יחד לצאת לדרך.

"אסור היה לתפור את הטלאי הצהוב על הבגד בצורה שאפשר לקרוע אותו אבל כל אם דאגה לתפור אותו בצורה שבה אם יהיה מעצר יהיה ניתן להוריד את הטלאי מייד. לנאצים היה משחק", מספר מץ על אחת ההתמודדויות של ילד בדרכו לבית הספר, "הם היו מכניסים עיפרון מהצד של הטלאי ומושכים כדי לבדוק אם הוא תפור מכל הצדדים".

הולנד התרגלה מהר מאוד לכיבוש הנאצי. משפחת המלוכה נמלטה ללונדון והשלטון עבר מיידית להנהגה נאצית שדאגו להבהיר לפקידים ובעלי תפקידים מהר מאוד את המדיניות החדשה והיחס החדש ליהודי המדינה. "ההולנדים ביצעו בצורה שלמה את ההוראות. הפקידים נשארו בתפקידם ורק קיבלו הוראות מהנאצים", מספר מץ.

אביו של דב היה צלם בעל חנות מכובדת ולקוחות מכובדים. גם הוא כיהודים אחרים בעלי חנויות זיהו את הפורענות מתרגשת וכשהחלו הנאצים בניפוץ שמשות של חנויות היהודים הזמין גם הוא נגר שהכין מגן מעץ שהוצב מאחורי חלונות הזכוכית.

כשהחל ציד היהודים בידי הנאצים התחלקה המשפחה ובעוד רוב המשפחה הסתתרה אצל משפחה אחת הסתתרו דב ואחיו אצל משפחה אחרת מלקוחותיו לשעבר של האב. אחרי חודש נחשף מקור המסתור של ההורים בעקבות הלשנה של הולנדים שביקשו לעצמם הכנסה נוספת והתשלום על הלשנה שתסייע לאיתור יהודים קרצה להם.

לאחר שהורי המשפחה נלכדו לא היה עוד מי שישלם למשפחה שהסתירה את דב ואחיו על הסתרתם ובעקבות כך הודיעה להם המשפחה שהסתירה אותם שהם עוזבים. מבית המשפחה הזו עברו דב ואחיו במשך שנתיים ממקום למקום, 12 מקומות שונים, לעיתים בסיוע המחתרת ההולנדית שביקשה להטמיע את העיקרון 'שהיהודים הם הולנדים כמו כולם'.