ימים של הספדים, הם הימים שבין יום הזיכרון לשואה ולגבורה לבין יום העצמאות.
ימים של סיפורי תהילה, ימים של מקאמות גדולות לזכרם של הנופלים וימים שבהם מתחבט אתה באיזו דרך לבחור, מה לציין, כיצד לערוך זאת ובעיקר כיצד להגיע לליבם של קהל השומעים.
ספר חדש, היוצא לאור בימים הללו שאחרי פסח ועוד לפני יום הזיכרון, מציב בשבעה שערים את המקאמות הגדולות והחשובות שנכתבו ונאמרו לזכרם.
מקאמות היו מראשיתן דרך פואטית ייחודית, ושימשו נתיב לגלגולן בחרוזים של עלילות גבורה, שסיפרו את סיפוריהם של האנשים הקטנים - שהיו גדולים באמת, אלה שנלחמו בכוחות עצומים מהם ויכלו להם או נפלו אמיצים במערכות הקשות.
אסופת המקאמות המקופלות בין דפי הספר הזה מביאה את דברי ימיה של הציונות, מראשיתה ועד ימינו אלה, את מלחמות הדמים של מעטים מול רבים, מלחמות על הקיום ממש, ואת הניצחונות שהושגו במחיר כבד של אובדן ושכול, כשעל במות הקרב מוטלים יקירינו חללים.
המקאמות שבספר משׂרטטות את תווי פניהם של הלוחמים שלא שבו, וחורתות לָנצח, בזיכרון המשותף לכולנו, את רגעי האש ושאון הקרב, את המסע האחרון ואת הזיכרונות המתעתעים בתוך אוקיינוס הגעגועים.
חלקו הראשון של הספר הוא כאשר ריחות אייר באויר (וזו בדיוק התקופה) שנזכור עד "שלום במרומיו", שלא נשכח, האחד והיחיד ולסיום (ואיך אפשר בלי?) מי התהום של הנחמה עד ארץ ציון וירושלים, כסיומו של ההמנון הלאומי שלנו.
איזי מן, מחבר ואוסף המקאמות כותב זה שנים רבות מקאמות לטקסים ממלכתיים וצבאיים, וכן לאירועי תרבות וחינוך.