אם שכולה: גאה בדוד הנחלאווי

אמו של רב סרן בניה ריין הי"ד מספרת על השכול ועל הזמן שעובר ומתייחסת גם לפרשה שמסעירה את המדינה. "רוצה חיילים אמיצים".

בני טוקר , א' באייר תשע"ד

חיילים דורשים תשובה
חיילים דורשים תשובה
רויטרס

אמו של רב סרן בניה ריין הי"ד, חגית, אשר נפל במלחמת לבנון השנייה וקיבל צל"ש לאחר נפילתו בין השאר בשל חילוץ פצועים תחת אש במה שכונה אז 'כוח בנייה', אומרת לערוץ 7 כי היא גאה בחייל הנח"ל דוד שכיוון נשק לעבר פרובוקטור פלסטיני.

"הבנים שלנו יוצאים להגן עלינו, והבא להרגך השכם להרגו", אומרת חגית ריין, "זו סיטואציה שקוראת כל הזמן, החיילים שלנו נמצאים ביו"ש כדי לשמור על ארץ ישראל, הם לא הלכו לבילוי ואותם אלה שמתנכלים להם, הם אויבים, הם מחבלים קטנים. החיילים צריכים להראות להם שהם בעל הבית, לפעמים מתבלבלים אצלנו, מי הבעל בית".

חגית ריין משוכנעת שבנה היה עושה את אותו הדבר, "אני גאה בחייל ומעשיו, למרות שאני לא הייתי מקללת. אני מסתובבת בהרבה בתי ספר תיכונים לקראת גיוס ואחת השאלות שנזרקו לעברי לאחרונה הייתה האם לא היית רוצה את הבן שלך חי ופחדן מאשר אמיץ ומת.

"השאלה הזאת באה בדיוק מאותו מקום של הסיפור של דוד הנחלאווי. אני רוצה שיהיו כאן חיילים אמיצים ולא פחדנים. אם כולנו נהיה פחדנים כולנו נמות, אם אלה שליד הגבול יברחו אז האויב יהרוג את כולנו מבפנים", היא מבהירה.

לקראת יום הזכרון לחללי צה"ל שיחול בתחילת השבוע הבא אומרת ריין כי היא חושבת שצריכים לקרוא ליום הזכרון "יום הזכרון והגבורה", "אני לא רוצה שיהיו עצובים, אני רוצה שילמדו שהיו כאן גיבורים שבזכותם אני ואתה חיים וממשיכים לחיות כאן ולדבר, בזכות אלה שמסרו את נפשם".

ריין מסבירה, "אוהבים תמיד לצלם את האמהות בוכות, אני לא רוצה את הבכי, שיספרו על הגיבורים האלה. אנשים נהרגו למען המדינה זה מה שצריך לזכור. ביום הזכרון אני חושבת לא רק על בנייה אלא על כל הגיבורים הגדולים האלה".

לדבריה, 8 השנים שחלפו גם הן עושות את שלהן, "לומדים לחיות עם הכאב, לומדים לחיות עם הדבר הזה. ממשיכים לבנות, לחיות וללכת לשמחות. רואים את הנכדים גדלים ולמרות שהכאב נשאר, לומדים להתמודד עם הכאב. אני גאה במדינה שלי שעם שלם עוצר ביום הזה וזוכר את בנינו זה נותן לי כוח, וזה לא מובן מאליו".

"אצלנו באים ביום הזיכרון מאות אנשים הביתה, זה בית פתוח ממש כמו במימונה", מספרת ריין, "לאחרונה התקשרה אלי בחורה סטודנטית מאיטליה שראתה סרט על בניה והחליטה לקרוא לבנה הראשון שנולד, בניה. זה מרגש אותי כל פעם מחדש, למרות שיש כבר עשרות בניה".