סטימצקי
סטימצקיפלאש 90

ניסיון החיים מלמד שאדם בהול על ממונו, אבל על ממונם של אחרים הוא בהול הרבה פחות. סיפורה העצוב של רשת חנויות הספרים סטימצקי יכול לשמש דוגמה טובה, וגם ללמד אותנו כמה לקחים.

סטימצקי, כדאי לציין, מעולם לא הייתה עסק של חנות אחת. בשנת 1925 פתח יחזקאל סטימצקי, מייסדה של הרשת, את החנות הראשונה ברחוב יפו בירושלים, ותוך פחות משנה כבר נפתח הסניף השני, בחיפה. היעדים הבאים של הרשת היו אפילו יותר אקזוטיים: החנות השלישית נפתחה בביירות שבלבנון ובמהלך מלחמת העולם השנייה נפתחו חנויות בבגדד, בקהיר, באלכסנדריה ובדמשק. באותן שנים כבשה הרשת יעד נוסף, חשוב לא פחות, ופתחה חנות גדולה ברחוב אלנבי בלב תל אביב. מלחמת השחרור השאירה את יחזקאל סטימצקי עם שלוש חנויות בלבד, אבל הוא לא אמר נואש והמשיך להפעיל את הרשת. כשהבן ערי השתחרר מצה"ל הוא הצטף לעסק, ועד שנת 2007 הפך אותו לרשת הגדולה בישראל, עם כ‑150 חנויות ספרים בכל רחבי הארץ.

בשנת 2007 נמכרה הרשת, אולם בעל הבית החדש לא היה בעל בית במובן הרגיל של המילה. הרוכשת הייתה קרן מרקסטון, שקנתה את הרשת מידי ערי סטימצקי ב‑55 מיליון דולר, כ‑200 מיליון שקלים במונחי אותו זמן. מרקסטון איננה חֶברה רגילה. מדובר בקרן השקעות, חברה שמגייסת סכומי כסף ממשקיעים מסוגים שונים, רוכשת חברות במטרה להשביח אותן ולמכור אותן ברווח, ובסוף הסיבוב לחלק את הקרן והתשואה למשקיעים. את המשקיעים במקרה כזה לא מעניין אילו חברות נרכשו בעבורם. זו יכולה להיות רשת חנויות ספרים, מספרות לנשים או מכרות פחם. השאלה היחידה היא מה התשואה שאפשר לקבל על ההשקעה. מנגנון התגמול של מנהלי הקרן מתגמל אמנם גם על הביצועים, אבל בסופו של דבר מרבית הסיכון אינו שלהם אלא של המשקיעים. כאשר המנהלים קונים חברה כמו סטימצקי בכ‑200 מיליון שקלים, ומוכרים אותה אחרי כשבע שנים בסכום של 30‑50 מיליון שקלים בלבד (המחיר הסופי תלוי בתוצאות בדיקה שנערכת בימים אלו), ההפסד של 75‑85 אחוזים מההשקעה לא נגרע מכיסם האישי.

מרקסטון היא אמנם דוגמה בעייתית במיוחד, עקב אירועים כמו פרשת שוחד של אחד ממנהליה האמריקנים ומותו של אחד השותפים הישראלים בניהול רק לאחרונה. למקרה של סטימצקי עצמה יש גם כן מאפיינים ייחודיים משמעותיים, כמו לדוגמה השפעת חקיקת "חוק הסופרים" שנעשתה רק לאחרונה, דבר שגרם לרשת מצוקה תזרימית בלתי צפויה.

אולם המקרה הזה מציף בעיה אמיתית. כאשר קרן כזאת רוכשת חברה, המטרה שלה היא אחת: רווח מהיר. חשיבה אסטרטגית לשנים ארוכות קדימה היא ממנה והלאה. בניגוד לבעלים רגילים שתמיד יחשבו גם על השלכות עתידיות של פעולות עכשוויות, קרן השקעה תפעל תמיד לאקזיט מהיר. לפעמים התוצאה טובה בגלל יתרונות כמו ליווי ניהולי איכותי, אבל פעמים רבות נזקיה של בעלות מסוג זה מתגלים רק לאחר שנים.