נתניהו בישיבת הממשלה. היום
נתניהו בישיבת הממשלה. היוםצילום: יונתן זינדל - פלאש 90

ביקורת לא פשוטה מטיח ההיסטוריון ד"ר אורי מילשטיין בהחלטת ראש הממשלה לציין בישיבת הממשלה את פועלו של הרמטכ"ל דוד אלעזר בתגובה לדרישתם של כמאתיים אנשי ביטחון שחתמו על מכתב בו דרשו לעשות צדק היסטורי עם דמותו של רמטכ"ל מלחמת יום כיפור.

ביקורתו של מילשטיין, ביקורת שיהיה מי שיגדיר אותה מאוד לא פופולארית בימים אלה, נאמרת בעקבות דברי ראש הממשלה שהזכיר בישיבה כי "דדו תרם כל חייו לביטחון ישראל. הוא עשה זאת בפלמ"ח, בחטיבת הראל, בחטיבת הנגב, במבצע קדש, בפיקוד על פיקוד צפון במלחמת ששת הימים וכמובן כרמטכ"ל יום הכיפורים – מלחמה שבסופו של דבר הסתיימה בניצחונו של צה"ל. אני חייב לומר שהוא גם כרמטכ"ל וכראש אג"ם נטל חלק פעיל מנהיגותי במלחמה נגד ארגוני הטרור. אני זוכר אותו ממבצע 'סבנה' ואחרים יזכרו אותו ממבצע 'אביב נעורים', מבצע אחד לשחרור חטופי טרור ומבצע שני לחיסול מנהיגי הטרור, וגם ממבצעים רבים אחרים. אני יודע שרבים רבים במדינת ישראל ששירתו תחתיו הוקירו אותו ומרגישים שיש צורך לעשות צדק עם זיכרונו של אחד מהמפקדים המסורים והאמיצים שהיו למדינת ישראל. יהי זכרו ברוך".

את ראשית דבריו מפנה ד"ר מילשטיין כלפי הקצינים החתומים על מכתב הבקשה לעשיית צדק היסטורי עם דמותו של רב אלוף אלעזר המנוח. לדבריו מדובר בקצינים שעסקו מעט מאוד בתחום ההיסטורי ועל כן ספק גדול אם בכוחם להעיר הערות על צדק היסטורי ועוול היסטורי.

עוד מוסיף מילשטיין ומציין כי גם חברי ועדת אגרנט, השופט אגרנט, לסקוב וידין, היו בעלי ידע לא פחות משל אותם חתומים על המכתב ואם הם כתבו דברים מסוימים ניתן לשער ש"גם הם הבינו משהו".

באשר לדמותו של דדו מציין מילשטיין כי מדובר באדם חביב מאוד שאותו הכיר באופן אישי ואף כקצין היו לו מעלות וחסרונות ככל קצין אחר, אך הדיון הנוגע לעניינינו הוא תפקודו במלחמת יום כיפור ובמלחמה זו, קובע מלשטיין, נכשל דדו לחלוטין.

באשר למחדל המודיעיני מזכיר מילשטיין כי אמנם האחריות מוטלת לכאורה על ראש אמ"ן זעירא, סגנו וראש אגף מצרים במודיעין, אבל עם זאת יש לזכור כי הרמטכ"ל עומד מעל אישים אלה והוא שמקבל מהם את חוות הדעת, מנתח ומחליט. הם למעשה יועציו ולא מי שמתמרן אותו ומפעיל אותו ועל כן האחריות המודיעינית מוטלת גם היא עליו.

עם זאת לטעמו של מילשטיין המחדל הגדול הוא המחדל המבצעי שבו דדו פיקד על צבא שלא הוכן כראוי למלחמה. לדבריו התפיסה הייתה מאז מלחמת ששת הימים שניתן לסמוך על חיל האוויר שיכריע את המלחמה. על כך התבססה הקונספציה אך זו קרסה מהר מאוד מאחר והסורים ניטרלו את חיל האוויר, פגעו פגיעות קשות במטוסים והביאו לנפילתם של טייסים בקרב או בשבי.

מחדל מבצעי נוסף הוא הכנת השריון הישראלי. מילשטיין קובע כי ההנחה אחרי מלחמת ששת הימים הייתה שיש לצה"ל שריון מצוין ולאחר המכה שינחיל חיל האוויר ידע השריון להשמיד את חילות הערבים, אך התברר שהמצרים והסורים התכוננו היטב למלחמה, הכינו אמצעים נגד מטוסים וטנקים וכאשר השריון הישראלי התקדם אל התעלה הוא הושמד ונוטרל.

לטעמו רמטכ"ל ששתי הזרועות שעליהן הסתמך כשלו ולא תפקדו כמתוכנן וגם אם תפקדו ברמה מסוימת הדבר נעשה במחיר גבוה ובהישגים פחותים, רמטכ"ל שכזה כשל בתפקידו.

בהמשך הדברים מתאר מילשטיין את הכשל שבהחלטה לשגר כוחות לסואץ, כשל שהוכח באחד הקרבות הכושלים ביותר במלחמה. לדבריו יש להתפלא על מאתיים הקצינים החתומים על המכתב למען דדו. "אם הם יודעים את מה שאני אומר אז למה הם חתומים? אבל החשש הגדול יותר הוא שהם פשוט לא יודעים".

לדברי מילשטיין יש להפנים שלא בכל פעם שטוענים על אדם שכשל מדובר בעוול. זאת לעומת העוול שנעשה לדן חלוץ במלחמת לבנון השנייה ולשרון ורפול במלחמת לבנון הראשונה.

לטעמו של מילשטיין את תוצאות מלחמת יום כיפור אין לבחון בתיקו שלכאורה הושג בין הצבאות אלא בהשלכות לטווח רחוק של המערכה. מילשטיין מציין כי התפיסה היא שכאשר צבא חזק עומד מול צבא חלש או מול לוחמי גרילה הוא אמור להביס אותם ואם לא עשה כך הרי שהדבר נחשב לתבוסה שלו, גם אם הצליח להנפיק משדה המערכה תיקו כפי שהצליחו הכוחות להגיע בתום מלחמת יום כיפור.

ברשימת ההשלכות של תוצאות מלחמת יום כיפור מונה מילשטיין את הירידה בביטחון הישראלי, הירידה באמון האמריקאי בכוחו של צה"ל, הפיכת מצרים למעצמה אזורית, הגברת הביטחון הערבי, ההלם הישראלי ועוד. כל אלה הובילו בסופו של יום לנסיגה מסיני ובהמשך לנסיגה מרצועת עזה, לביטחון הערבי ואפילו לדבריו של ג'ון קרי על חוסר יכולתה של ישראל להתמודד מול מחבלי הרש"פ.

בדבריו מציין מילשטיין כי אחד הקצינים החתומים על המכתב המגונן על דמותו של דדו, הוא אלוף שכאשר נשאל מדוע חתם אמר שלא היה לו נעים מחבריו ולכן חתם, "זה לא רציני", אומר מילשטיין.

באשר לדבריו של נתניהו עצמו בישיבת הממשלה, אומר מילשטיין כי מדובר ככל הנראה בטעות שלו או של אי מי מיועציו, ובסופו של יום מדובר בצעד פופוליסטי ולא מעבר לכך, צעד של היענות לקבוצת לחץ של קצינים היורים בתקופה האחרונה שיח ביטחוני שהפך את דדו לחביב הישראלים.