השקרים וההטעיות שהובילו למלחמת העצמאות

שקרים, הטעיות, מציאות ביטחונית ומציאות פוליטית פנימית ובינלאומית מורכבת חברו לרגע אחד של החלטה לצאת למלחמת העצמאות.

שמעון כהן , י"ב באייר תשע"ד

הוטעה? בן גוריון
הוטעה? בן גוריון
פלאש 90

על רצף האירועים, הסיטואציות המדיניות פוליטיות ואף ההטעיות והשקרים שנתפרו אלה לאלה והפכו למצע שעליו התחוללה מלחמת העצמאות שוחחנו ביומן ערוץ 7 עם ההיסטוריון ד"ר אורי מילשטיין, המתאר מציאות בלתי מוכרת ברובה שאותה כלשונו המאמינים מגדירים כ'נס' אך עם זאת היה על ישראל הצעירה להישמר מלסמוך על ניסים שכאלה יתר על המידה.

בראשית הדברים מציין ד"ר מילשטיין כי לאחר מלחמת העולם השנייה היה ברור שהבריטים יעזבו את ארץ ישראל ויותירו אותה בידי התושבים. את התחייבותם להקים בית לאומי לעם היהודי מוססו הבריטים ברבות השנים כפי שבא לידי ביטוי בספר הלבן של שנת 39'. מילשטיין מציין שהסיטואציה הפוליטית הבריטית בה גם ראש ממשלת בריטניה וגם שר החוץ שלה היו ציוניים הובילה לפרסום הצהרת בלפור אך מרבית הממשל הבריטי התנגד לה.

בעקבות ההערכות על עזיבה בריטית מתקרבת והשארת הארץ לשלטון תושביה, דהיינו רוב שלטוני ערבי המותאם לרוב האוכלוסייה הערבית, עשה הישוב היהודי כל שניתן על מנת שארה"ב תכשיל את המהלך, ולדברי מילשטיין נעשה לא מעט למטרה זו בארה"ב.

מוסיף מילשטיין ומציין כי כבר בשנת 46' הכריזה הליגה הערבית כי 'תהיה מלחמה' וכי הערבים יגוייסו על מנת למנוע את הקמת המדינה היהודית. במשך השנה שקדמה להקמת המדינה התגייסו ונערכו הערבים בכוחותיהם שלהם ולעומת זאת הכוח היהודי נערך באופן כושל כאשר בתקופה זו לפני הקמת המדינה מתפטר ראש המפקדה הארצית, משה סנה, שהיווה למעשה שר הביטחון ואיתו גם הרמטכ"ל יצחק שדה. זאת בעקבות החלטת בן גוריון לפרק את תנועת המרי שאיחדה את המחתרות בפעילותן נגד הבריטים. "רוב השנה שהיה צריך להתכונן בה למלחמה, שר ביטחון ורמטכ"ל לא היו ורוב מטה ההגנה לא תפקד. כך הישוב היהודי נערך למלחמה... זה אחד המחדלים הגדולים של בן גוריון והממסד האקדמי וההיסטוריוני מסתיר זאת כבר שבעים שנה".

מוסיף מילשטיין ומציין כי במקביל להיערכות הלקויה של היהודים גם הערבים נערכו באופן לקוי ובלתי משמעותי "למזלנו, הקב"ה עזר לנו וגם הערבים לא התכוננו", הוא אומר ומסביר כי הממשלים במדינות ערב העריכו שצבאותיהם לא יוכלו לעמוד במלחמה ומשום כך האינטרס הפנימי שלהם היה שלא להילחם. "היחידים שסבורים שצבאות ערב היו שווים משהו אלו היסטוריונים ישראליים עכשוויים שסבורים שאם הצבאות הללו היו טובים - אז השגנו הישג בלתי רגיל".

כשזו המציאות החריפו במדינות ערב את הצהרות המלחמה נגד ישראל תוך תקווה שאם היהודים לא יחששו לפחות האמריקאים יחששו ממלחמה ויבטלו את תמיכתם בהקמת המדינה היהודית. מילשטיין מוסיף ומציין כי מי שבפועל הוביל להקמת ישראל היה הלובי היהודי. תקופה זו הייתה שנת בחירות שחייבה את הנשיא האמריקאי לתמוך בעמדתו של הלובי היהודי שצידד בהקמת המדינה היהודית בארץ ישראל.

על ראשית מלחמת העצמאות מספר מילשטיין כי המחקרים ברובם דנים על המתרחש ממבצע נחשון ואילך אך מדלגים על מה שהתרחש לפני מאז יום הכ"ט בנובמבר. זאת על אף שבתקופה זו התרחשו אירועים כמו קרבות גוש עציון, שיירת חולדה, שיירת יחיעם ועוד. לדבריו הסיבה לכך היא ש"ברבע הראשון של המלחמה הערבים ניצחו והניצחון היה לא רק שמנעו את נסיעת היהודים לירושלים אלא גם שארה"ב חזרה בה מהתמיכה בהקמת המדינה. הניצחון הזה נגרם מהתפקוד הלקוי שלנו מול האינתיפאדה", אומר מילשטיין ומבהיר כי המציאות לא הייתה של מלחמה או מצור אמיתי על ירושלים אלא אירועי טרור שכונו אז פרעות והיום אינתיפאדה.

מילשטיין אומד את הרוגי ארבעת החודשים הללו בכחמישים, מספר זהה לשני הימים הראשונים של האינתיפאדה הראשונה. בימים אלה יהודים נהרגו מהתקפות טרוריסטים בדרכים והיו רבים שחששו לעלות לירושלים אך מצור של ממש לא היה. במציאות זו האסטרטגיה של בן גוריון הייתה שלא תהיה מלחמה עד הקמת המדינה וזאת על מנת למנוע נסיגה אמריקאית מהתמיכה בהקמת מדינת ישראל.

מתוך גישה זו "שכנענו את העולם שהערבים לא יתנגדו למדינה ואין אמת בדיבורים על מלחמה", אך מסתבר שהמלחמה, כך מספר מילשטיין, החלה בעקבות סדרת שגיאות והטעיות שאת תמציתן מספר מילשטיין:

בן גוריון רצה באותה העת להקים את צה"ל כצבא מקצועי ולעומתו אנשי השמאל, דהיינו השומר הצעיר, אחדות העבודה והקיבוץ המאוחד, רצו לשמר את ההגמוניה הצה"לית בידי מפקדי הפלמ"ח. זאת מתוך תקווה שהשירות בצה"ל יהפוך את הלוחמים בו לאנשי שמאל. בן גוריון נאבק במגמה זו והויכוח שניטש בין הצדדים היה חריף ביותר.

מילשטיין מוסיף ומספר כי באותם ימים הגיע דו"ח מיוחד של הקולונל היהודי אמריקאי מרכוס ולפיו אין לבן גוריון מי שיודע לפקד על פלוגה. כלומר גם אם הלוחמים חדורי נחישות ואומץ אין להם מפקדים ראויים לניהול המלחמה.

שבוע לפני הקמת המדינה מדיח בן גוריון את ישראל גלילי שהיה אז בתפקיד מקביל לשר ביטחון וזאת בעקבות העימותים ומאבקים סביב הסוגיות הללו.

במציאות המורכבת הזו, מסביר מילשטיין, רווחה תרבות של אי אמירת אמת בפלמ"ח וזאת על מנת להסתיר מידע מבן גוריון, כדי שלא יפרק את הפלמ"ח אם יידע על אופן ההתנהלות בו ועל רמת המבצעיות של מפקדיו. "הפלמ"ח תפקד באומץ אבל תיפקד רע. החיילים תפקדו מצוין אבל המפקדים לא, ותפקידם של מפקדים הוא להפעיל באופן נבון את הלוחמים. כאשר המפקדים גרועים והחיילים טובים מגיעים להישגים אבל במחירים גבוהים".

העלילה מסתבכת בעקבות הפרשה הכואבת של שיירת נבי דניאל שיצאה מגוש עציון לכיוון ירושלים ונחסמה מדרום לבית לחם. לטעמו של מילשטיין אם היו כל 187 האנשים שהיו בה מחוסלים ספק אם הייתה המדינה מוקמת, אך הכוח נכנע לעבדל קאדר אל חוסייני, העביר לו את כלי הרכב והנשק והתחנן על חייו. אל חוסייני נאות לכך שהבריטים יעבירו את האנשים מהשיירה לירושלים.

בסוף חודש דצמבר יצאו האנשים לירושלים לאחר שורת תקלות וליקויים ארוכה ומרבית האנשים נמלטו או נסוגו לחולדה ו-17 איש הוקפו על ידי הערבים כשהם בתוך משוריין. "הם ביקשו עזרה בקשר ומפקד הגדוד הרביעי של הפלמ"ח, יוסף טבנקין, החליט שלא לחלץ אותם והם התאבדו. הם פוצצו את חומר הנפץ שבמשוריין. חלק נהרגו וחלק נפצעו קשה. איש לא חילץ את הפצועים ובלילה הגיעו הערבים ושחטו אותם והתעללו בגוויות. טבנקין ועמוס חורב הגיעו לתל אביב ונפגשו בשפת הים עם ישראל גלילי וסיפרו שהערבים חסמו את הדרך לירושלים. גלילי רץ לבן גוריון. הישיבה שהתקיימה הופסקה וסופר לבן גוריון שהגיעו אנשים מהחזית והדרך לירושלים חסומה. בן גוריון החליט באותו לילה להקים חטיבה חדשה לצורך מבצע נחשון שיפתח את הדרך לירושלים ויחסל את הבסיסים הערבים, כלומר את הכפרים הערביים שסביב ירושלים. כך החל הגירוש. הקמת מדינה דוחה מוסר. מבצע נחשון היה מהלך הכרעה ששינה את כל מהלך מלחמת העצמאות".

מילשטיין מציין כי מבצע נחשון נכשל לחלוטין אך במקביל ללא קשר התרחש אירוע דיר יאסין שבעקבותיו הוחלט לנצל את הדיווחים על טבח ובן גוריון שיגר מכתב התנצלות למלך הירדני על הטבח שלכאורה ביצעו אנשי האצ"ל והלח"י ופרסום זה הוביל לבהלה, כך שלמעשה האצ"ל והלח"י הביאו להכרעת המלחמה, אם כי ניתן לומר שבן גוריון הוא שהכריע את המלחמה בכך שהפיץ את עלילת דיר יאסין, "עלילת הדם על אצ"ל ולח"י", כהגדרת מילשטיין.