השבוע הלכתי עם הקטן שלי והאחיין לגינה, הם שיחקו על המתקנים ואני הייתי לצידם בודקת שהם בסדר ולא עושים שטויות.
תוך שאני עוזרת לאחיין לטפס על אחד המתקנים אומר לי אחד ההורים, "תגידי לו שכשהוא הוא יהיה גדול, הוא יהיה מתנחל".
הסתכלתי על הכיפה הגדולה שמתנוססת על האחיין, על המטפחת והחצאית שלי וחשבתי שכנראה אנחנו נראים לו "מתנחלים" עתידיים ביהודה ושומרון.
חייכתי אליו ואמרתי לו, "כבר עכשיו הוא מתנחל, בהרצליה, בארץ ישראל". הוא חייך חזרה חיוך רפה ואמר, "תדעי לך, אני ליכודניק, מרכזניק ועדין מה שהחברה' האלה עושים בכפרים ערבים ולמסגדים זה נורא, זה יכול להוציא אותי מהכלים", במשך מספר דקות שמעתי על כל ה'תגי מחיר' שדיווחו לאחרונה בחדשות ועל האנשים הנוראיים שעושים אותם.
"אתה צודק", אמרתי לו בלי שמץ של ציניות, "זה באמת לא לעניין איך שהם הורסים מסגדים ומפרים את שלוות חייהם של אנשים אחרים, אבל אני חייבת לספר לך משהו, אתה יודע שאתמול נפצע קשה נער בשומרון מזריקת אבנים ובלוקים, שמעת על זה בחדשות?"
"לא", הוא אמר במבוכה, "לא שמעתי על זה מילה".
"אתה יודע שיש צירים שלמים עליהם זורקים על יהודים כל יום אבנים ובקבוקי תבערה? אני יודעת שזה לא הופך את ה'תגי מחיר' ל'בסדר', זה לא, אבל תראה כמה דברים לא מדווחים בחדשות, כמה אנחנו לא מודעים לפגיעה האישית שעושים לנו, פגיעה בנפש. אתה יודע שאחת לכמה שבועות יש יהודים פצועים בצירים מרכזיים שמתחילים מהעיר מודיעין ואף אחד לא כותב על זה מילה, תכנס לפייסבוק של אמילי עמרוסי, העיתונאית, היא בחורה נאורה, לא? היא גרה בישוב טלמון והיא תספר לך כמה יהודים נפגעים מידי יום על ידי ערבים".
"זה באמת לא בסדר, צריך לטפל בזה אבל מה שהיהודים האלו עושים למסגדים, זה נורא", אמר והוסיף להגיד עד כמה זה מכעיס אותו. סיימתי את השיחה בינינו בחיוך, באופטימיות והוספתי לשחק עם הילדים בגינה.
בערב חשבתי על השיחה הזו, בדרך כלל אני משתדלת להיות מאוד פתוחה עם אנשים, לנסות להסכים איתם ולא "להיכנס" בהם יותר מידי, אישית, אני פחות מהאנשים שיכנסו לוויכוחים סביב הדעות שלהם, לא דחוף לי שיסכימו איתי.
ניסיתי לחשוב מה קרה לי היום, למה ככה נזעקתי, הרי גם אותי מעצבן מה שעושים למסגדים, גם אני לא בעד "תגי מחיר", אבל פתאום הבנתי עד כמה התקשורת הישראלית מציקה לי, החוסר פרופורציות בדיווחים, איך אנחנו יורים לעצמנו ברגלים מידי יום בכך שאנחנו משדרים רק על הכתובות שהתנוססו במסגד ולא על פצוע קשה ועוד שניים קל בזריקת אבנים, כי מה זה דם של מתנחלים? מה זה באמת דם של מתנחלים במדינה שלנו היום? והקטע, שיש אנשים שבאמת לא יודעים על הדברים האלו, לי יש חברות מהשומרון אז הן מספרות לי, יש לי משפחה בשומרון, רק לפני חצי שנה זרקו על גיסי אבנים כשהוא נסע לקרני שומרון, רבע שעה נסיעה מכפר סבא, אז אני יודעת, אבל מה עם כל השאר? כל השאר פשוט לא יודעים, ובעיניי, זה נורא.
בלימודי תקשורת למדתי שהניו מדיה יכולה להשפיע יותר מכלי התקשורת המרכזיים, ולכן כולנו יכולים להיות "אנשי חדשות" ולספר במילים שלנו מה אנחנו חווים בשומרון, או אפילו מה אנשי המרכז, חברים יקרים שלי, מה אתם חושבים על בני עמכם. העיקר, לא להיות אדישים, לא להיות אדישים.
אני מקבלת את התחושה שיש כאלה שבכלל לא רוצים לדעת מה קורה רבע שעה נסיעה מהם, שהם לא מבינים שבלי אותם ישובים, האבנים האלו היו על המכוניות הפרטיות שלהם. אז אני מבקשת, צאו מהאדישות ומחבריי ביהודה ושומרון להוסיף לספר על מה שאתם חווים, לנסות לשנות את המציאות דרך העם כי לתקשורת המרכזית, כנראה שלא תגיעו.