מערכת היחסים הקרובה בין שולה זקן ובין ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, התחילה כבר לפני שנים רבות, עת שימש אהוד אולמרט כעורך דין במגזר הפרטי.
זקן החלה לעבוד אצל אולמרט ומהר מאוד הפכה ליד ימינו, המוציאה והמביאה, זו שאולמרט לא הולך לשום תפקיד בלעדיה. כך נדדה זקן יחד עם אולמרט מלשכה ללשכה, מעיריית ירושלים למשרד התמ"ת, ממשרד התמ"ת למשרד האוצר, וממשרד האוצר ללשכת ראש הממשלה.
אולמרט היה ידוע בשיטת הצוות הקרוב, וזקן איננה היחידה שנדדה אחריו ממקום למקום. אך אין כל ספק שזקן, שההגדרה "ראש לשכה" עושה איתה עוול, היתה למעשה האדם הקרוב ביותר לאולמרט במקומות כהונתו השונים.
מהכרעת הדין האחרונה עולה, כי למעשה ניהלה זקן את ענייני הלשכה הכלליים במקומות בהם כיהן אולמרט, זאת במקביל לניהול כל מה שקשור לאולמרט באופן אישי. מערכות בחירות, קשרים עם ידידים ומקורבים מסוגים שונים, ועוד.
במשך זמן רב נדמה היה שלשניים ברור כי גורלם קשור זה בזה. כל אחד מהם יכול להפיל את השני, אך אז הוא יאלץ ליפול יחד איתו. לכן נדמה היה שאולמרט וזקן פועלים בחזית אחידה. על מנת לתת לשולה זקן אינטרס לפעול בדרך הזו דאג אולמרט גם שלא תישאר מחוסרת עבודה, על ידי ניצול קשריו הטובים וכישוריה הטובים של שולה שבאשר ליכולותיה האישיות הגבוהות אין לאיש ספק.
אולם, בסופו של דבר החזית האחידה התמוטטה. מי שמוטט אותה ככל הנראה היה אולמרט, יתכן שבעצת פרקליטיו. בניסיון להרחיק מעצמו חלק מהמעשים שיוחסו לו בתיק הולילנד, בחר אולמרט, בעיקר בשלב הסיכומים, להטיל על שולה זקן את האחריות לביצועם. על מנת להרחיק ממנו עוד יותר את אותם מעשים, רמז אולמרט באמצעות פרקליטיו כי זקן לא היתה נאמנה אך ורק לו, וכי היו לה גם קשרים ואינטרסים משלה.
זה ככל הנראה היה הקש ששבר את גבה של שולה. מי שהיתה נאמנה לאולמרט כל השנים ובחרה לשתוק ולא להעיד נגד מעבידה לשעבר בתיקי טלנסקי וראשונטורס, היא החליטה "לפתוח את הפה". זקן, שמתוקף תפקידה היתה מודעת לכל מה שהתרחש בסביבתו של אולמרט, החליטה לא לשתוק יותר, והתוצאה היא הסדר הטיעון שיגיע היום להכרעת בית המשפט.
אלא, שחזרה בתשובה איננה עניין פשוט. גרסתה החדשה של זקן, שהיא במקרה הטוב ביותר "גרסה כבושה", עשויה שלא לזכות לאמונה של המערכת המשפטית. שינוי העמדה עלול לעורר שאלות קשות אצל השופטים שישמעו אותה, והיא והפרקליטות יצטרכו לעמול קשה על הוכחת "ניקיון" גרסתה החדשה.