"המחבלים היו מטר ממני, ראיתי את המוות"

מוניק עופר, אלמנתו של אל"מ (מיל) שריה עופר הי"ד, משחזרת את רגעי האימה בלילה בו נרצח בעלה בביתם שבבקעה.

נתנאל כ"ץ , ט"ז באייר תשע"ד

מוניק עופר בבית החולים לאחר ליל הרצח
מוניק עופר בבית החולים לאחר ליל הרצח
פלאש 90

ב־11 באוקטובר הגיעו שני מחבלים פלשתינים מחברון לביתם של מוניק ושריה עופר בפאתי ההיאחזות הנטושה ברוש הבקעה ורצחו את עופר ב־44 מכות גרזן.

כחצי שנה לאחר הרצח חזרה מוניק לראשונה למקום, ובראיון לעיתון "ישראל היום" שחזרה את הלילה הנורא.

מוניק, שהבחינה מתוך המטבח במחבלים הרוצחים את בעלה, נמלטה מהדלת הקדמית אל תוך החשיכה ובמשך יותר משעתיים זחלה בעלטה מוחלטת לעבר כביש 90, מתוך מטרה אחת ויחידה - להזעיק עזרה ולהציל את בעלה".

"רצתי, נפלתי, זחלתי, נפלתי שוב ונפצעתי", משחזרת מוניק, "גררתי את עצמי לכיוון השער. הברך שלי התפרקה, הדם ניגר כמו מים ובשלב מסוים התחבאתי מאחורי בטונדה ליד השער".

מוניק, שנפצעה קשה בברך, עברה סדרת ניתוחים ושיקום אורתופדי ועדיין נזקקת לקביים להליכה. "המחבלים חיפשו אותי במטרה לרצוח גם אותי. קפאתי בשיח קוצים. הם עמדו מטר ממני, דיברו בערבית. שמעתי את הנשימות שלהם. ראיתי את המוות מול העיניים, אבל הם לא הבחינו בי ועזבו את המקום", סיפרה.

בראיון סיפרה מוניק גם על החיים לצד בעלה. "לא רק אהבתי את יאיא, אלא גם הערצתי אותו. עבורי הוא לא יאיא הקטן אלא יאיא הענק. הוא היה חבר, מגן ותומך", הוסיפה.