דו"ח השמאל נגד דו"ח לוי – מעליב ומגמתי

חבר ועדת השופט לוי מבקר את דו"ח 'יש דין' נגד דו"ח אדמונד לוי: משפטנים שמתיימרים להיות מכובדים מטעים את הציבור במגמה פוליטית.

שמעון כהן , י"ח באייר תשע"ד

אדמונד לוי
אדמונד לוי
צילום: פלאש 90

ביקורת חריפה מותח המשפטן הבינלאומי אלן בייקר, חבר ועדת השופט לוי, כלפי מנסחי דו"ח מיוחד של ארגון השמאל 'יש דין' המבקש לקעקע את קביעותיו והמלצותיו המשפטיות של דו"ח לוי.

כבר בראשית דבריו נשמע בייקר, בעבר שגריר ישראל בקנדה ואיש משרד החוץ במשך שנים ארוכות ורבות, כשהוא כמעט מגחך על תוכנו של דו"ח 'יש דין'. לדבריו כל העבודה שנעשתה על ידי אנשי הארגון אינה אלא אוסף אמירות פוליטיות של עצרת האו"ם נגד ישראל, החלטות דומות לאלה שמתקבלות שם מדי שנה בשנה, ואוסף החלטות בג"ץ לצד כמה האשמות נגד ועדת לוי כאילו הייתה ועדה פוליטית "אני צוחק כי זה פשוט לא רציני", הוא אומר.

בהמשך הדברים התייחס בייקר לכמה ציטטות מרכזיות מהדו"ח המדובר. בין הציטטות שבדו"ח נכתב כי "עיון בדו"ח הוועדה מלמד כי זו התעלמה בצורה מוחלטת ממאות פסקי דין של בית המשפט העליון, עשרות החלטות של גופים של האו"ם וטריבונלים בינלאומיים ואלפי מאמרים של מומחים למשפט בינלאומי, המהווים קונצנזוס נדיר בקרב הקהילה המשפטית בדבר מעמדה של הגדה המערבית, כשטח כבוש. הדו"ח אינו מתכתב עם ההלכות המשפטיות המוכרות ומכאן כי מסקנותיו נטולות כל אחיזה ובסיס משפטי".

בייקר מצידו דוחה את הטענות מכל וכל ומבהיר כי לא ניתן לטעון שקיים קונצנזוס כלל עולמי שהרי בדו"ח לוי עצמו מובאות ציטטות של מומחים בינלאומיים ואוטוריטות משמעותיות הקובעות אחרת.

עוד הוא מציין כי הגדרת האמירה של בית הדין בהאג היא החלטה משפטית מחייבת. זאת בה בשעה שהדברים כלל אינם נכונים. "הם פשוט בכוונה מטעים את הקוראים לגבי נייר של בית הדין הבינלאומי לצדק שלא בדק את חוקיות ההתנחלויות. הם פשוט קבעו על בסיס אותן החלטות או"ם שמפורטות בדו"ח הזה כשהן אינן החלטות משפטיות בכלל. עצום שקבוצה של משפטנים שמתיימרת להיות מכובדת מטעה את עצמה ואת הציבור".

בין המשפטנים המדוברים ניתן למצוא את עו"ד ספרד ועו"ד טליה ששון "המזוהים באופן מובהר עם השמאל ואפילו השמאל הקיצוני", מציין בייקר ומוסיף להזכיר כי אנשים אלו טוענים שועדת לוי אינה אלא מינוי פוליטי "שזה שקר וכזב שזה גם עלבון לשופט לוי ז"ל וגם לי ולשופטת שפירא. אנחנו ללא זהות פוליטית. אני מייצג את מדינת ישראל כבר שלושים שנה ללא זהות פוליטית. זה עצוב שהם יורדים לרמה הזו".

נזכיר כי בייקר עצמו היה ממנסחי הסכם אוסלו, עובדה שיש בה כדי להפריך את הטיעון לפיו כאילו הוא מחזיק בעמדה פוליטית ימנית.

"הם מסתמכים על החלטות עצרת האו"ם כאשר החלטות עצרת האו"ם אינן החלטות משפטיות ואינן החלטות מחייבות. הן מייצגות את הרוב הפוליטי של המדינות שהצביעו בעד ההחלטות הללו. אז אי אפשר להתייחס אליהם כאוטוריטה שהכיבוש בלתי חוקי או ההתנחלויות בלתי חוקיות. הם מטעים את הקוראים ואת עצמם".

עוד מוסיף בייקר ומציין כי גם בג"ץ לא קבע שההתנחלויות לא חוקיות ושהשטח כבוש אלא רק הודיע שלא יתייחס לסוגיה זו אלא רק שבהכרעותיו יתייחס בג"ץ למציאות כאילו דיני הכיבוש חלים על האזורים הללו.

"הם אומרים בפתח הדו"ח שלהם שהועדה נועדה להכשיר בנייה לא חוקית. זה לא נכון. ועדת לוי לא נועדה להכשיר בניה לא חוקית. כתוב במנדט הועדה שמה שלא חוקי צריך להרוס. צריך לעשות סדר במצב המשפטי וזה מה שהתבקשנו לעשות. הם גם קובעים שחלק גדול מהמאחזים הם לא חוקיים. אנחנו לא באים לקבוע אם הם חוקיים או לא. אנחנו רק הצענו הצעות לבחון בצורה רצינית אם מה שנבנה חוקי או לא. כך שהם מטעים את הציבור מההתחלה ועד הסוף".

בייקר דוחה גם את הטיעון שמציגים אנשי השמאל ולפיו "הוועדה בראשות השופט לוי ניסתה למצוא פתרון משפטי למספר הולך וגדל של עתירות מטעמם של בעלי אדמות פלסטינים, שהוגשו לבית המשפט העליון בדרישה כי המדינה תאכוף את חוקיה ותהרוס את הבנייה הבלתי-חוקית שהוקמה על אדמתם הפרטית. מסקנותיו של הדו"ח מרחיקות לכת וקובעות כי דיני הכיבוש הבינלאומיים אינם חלים על הגדה המערבית וכי קיימות דרכים משפטיות לגיטימיות להכשרת מאחזים שנבנו ללא היתרים, אף אם הם נבנו על קרקע פרטית של פלסטינים".

לדברי בייקר הטענה שועדת לוי הרחיבה את סמכויותיה אינה אמיתית שכן על מנת לקבוע מה מהבנייה ביו"ש חוקי ומה לא הייתה חובה על חברי הועדה לבחון את מעמדו החוקי של השטח, ודווקא אם היו קובעים מלכתחילה שמדובר בבנייה בלתי חוקית הרי שלא היה מה לבדוק. "כדי לבדוק אם הדברים חוקיים או לא צריך לבדוק מה המעמד המשפטי".

בייקר מתייחס בדבריו גם לטענה המובאת על ידי אנשי השמאל ולפיה "ועדת לוי מציעה כי במקרים שבהם מאחז הוקם על קרקע פרטית של פלסטינים, תישקל האפשרות להפקיע את הקרקע ולהעבירה לשימוש המתנחלים שהשתלטו עליה בניגוד לחוק. קבלת המלצת הוועדה, לא רק נתפסת כמתן לגיטימציה לאותם גורמים שפעלו ביודעין בניגוד לחוק, אלא מהווה סטייה דרמטית מהעיקרון הבסיסי בכל מדינה דמוקרטית, שלפיו הפקעה של אדמה פרטית אפשרית רק למטרות ציבוריות".

לדבריו הדברים אינם מבוססים כלכל ועיקר שהרי הועדה ממליצה להקים ערכאה משפטית שבה תיבחן כל תביעת בעלות של ישראלים או של פלשתינים ולא להותיר את ההכרעה בידי פקיד במשרד המשפטים או קצין זוטר במנהל האזרחי, "מי שטוען אחרת או שלא קרא את הדו"ח או שלא הבין את הדו"ח או שהוא מנסה להסיט את הידע ותשומת הלב של הקוראים לכיוונים פוליטיים שהם ללא כל בסיס".

להערכתו של בייקר מדובר בשילוב של השניים אך תחושתו היא שהאפשרות השנייה, כלומר הנטייה הפוליטית של מנסחי הדו"ח היא שהובילה אותם לנוסחו. למסקנתו מגיע בייקר מתוך עיון בתפיסה ההופכת עמדות של פרופסורים "מהשמאל שבשמאל" לדעות קונצנזוסיאליות. "הם צריכים להתבייש. זו לא עבודה בתום לב. זו עבודה עם נטייה פוליטית מובהקת".