'מטרת ביקור האפיפיור – פנים כנסייתית'

מומחה ליחסי ישראל והוותיקן קורא להדגיש את ההכחשות הרשמיות סביב השמועות על קבר דוד. "עיקר מטרת הביקור היא פנים כנסייתית".

שמעון כהן , כ"א באייר תשע"ד

יעדים פנים כנסייתיים. האפיפיור
יעדים פנים כנסייתיים. האפיפיור
פלאש 90

בראיון לערוץ 7 מסביר ד"ר אמנון רמון, מומחה ליחסי ישראל והותיקן ולדתות מהאוניברסיטה העברית וחוקר במכון ירושלים לחקר ישראל, את חשיבותו של ביקור האפיפיור בישראל ומתייחס גם לסוגיית קבר דוד, מתחם אותו הוא חוקר מזה שנים ארוכות.

בראשית הדברים מבהיר ד"ר רמון כי המטרה העיקרית של ביקור האפיפיור הינה מטרה פנים נוצרית שתכלית לקיים את המפגש עם הפטריארך הבכיר ביותר של הכנסייה האורתודוקסית, הפטריארך של קושטא שיבוא לירושלים. במפגש זה שאליו יחברו ראשי כנסיות נוספים ינסו האפיפיור והפטריארך לגשר על מספר מחלוקות דתיות פנימיות במגמה לקדם את אחדות הכנסייה מחדש.

ד"ר רמון מציין כי עבור הנוצרים ירושלים מהווה המקום החשוב ביותר בהקשר זה של אחדות הכנסייה בהיותה המקום שבו הייתה בעבר הכנסייה אחת טרם פיצולה וזהו המקום הראוי ביותר לאיחודה מחדש או לפחות לפעול לקידום איחוד שכזה.

להערכתו איחוד של ממש לא יתכן מהבחינה הארגונית אך ניתן יהיה לקדם הסכמה בכמה סוגיות כמו מועדי חגים, מתן אפשרות למאמין השייך לכנסייה אחת לקבל מיסה בכנסייה אחרת ועוד. לדבריו מדובר בתהליך שהחל כבר בשנת 64 והאפיפיור קיבל את הצעתו של הפטריארך לקיים את ביקורו הראשון בחו"ל בישראל ומשם לנסות ולגשר על הפערים בין הכנסיות.

באשר ליחסו של האפיפיור ליהדות ולמדינת ישראל מזכיר ד"ר רמון את ההחלטה שהתקבלה כבר על ידי פאולוס השישי והמועצה האקומנית שלתפיסתם מונחית על ידי רוח הקודש ולפיה מוסרת האשמה הקולקטיבית מהיהודים על צליבת ישו, טענה שהייתה לאחד הגורמים המובילים לאנטישמיות.

מאז, מציין רמון, הפכה הכנסייה לנאבקת באנטישמיות עד כדי מציאות בה ילדים יהודים ונוצרים לומדים יחד על השואה. עוד הוא מזכיר את כוונתו של האפיפיור להניח זר על קברו של הרצל, אותו הרצל שביקש מהאפיפיור בשעתו תמיכה במהלך שיבתם של היהודים לארץ ישראל ונדחה בטענה שהאפיפיור אינו מכיר בעם היהודי ובוודאי שלא בשובו לארץ ישראל.

עוד מזכיר רמון את כוונת האפיפיור להיכנס דרך שעריה הרשמיים של מדינת ישראל, דרך נתב"ג ושם לשאת את נאומו המרכזי, לאחר מכן להגיע אל הרבנים הראשיים, אל ראש הממשלה וליד ושם. לדבריו כחלק מההחלטה שהתקבלה לפני כחמישים שנה נקבע כי הכנסייה לא תעסוק במיסיון והדיאלוג המתקיים מאז מול הרבנות הראשית מתקיים כבין שווים מבלי שאיפת שכנוע הדדית. בהקשר זה הוא מזכיר את דבריו של האפיפיור יוחנו פאולוס השני שקרא ליהודים 'אחינו הבכורים' ואת הקביעה ולפיה האל אינו חוזר בו מהבטחותיו ולכן אין לראות בנצרות החלפה של היהדות.

בהמשך דבריו התייחס ד"ר רמון לסוגיית קבר דוד המעסיקה את הישראלים לא מעט בתקופה האחרונה. לדבריו כחוקר המקום וכמי שעוקב אחר כל הפרסומים יש להדגיש כי כל הרשויות האמונות על הסוגיה כמשרד החוץ ומשרד ראש הממשלה, מתכחשות לכל כוונה להעביר אחריות או ריבונות במקום לידי הוותיקן.

לדבריו יש לזכור שקיים מו"מ ארוך שנים בין הוותיקן למדינת ישראל, מו"מ שיימשך גם אחרי תום ביקור האפיפיור בארץ. העולם הנוצרי רואה במקום קדוש שכן בו לתפיסתם ישב ישו עם תלמידיו ובו ניתנה בהם רוח הקודש לפני שיצאו להפצת בשורתו ומנגד היהודים רואים במקום את קבר דוד על פי מסורת שהתקבלה כבר לפני כאלף שנים, על אף שבתחילה היו מספר הסתייגויות מקביעה זו של מסורת.

רמון מציין כי במקום הייתה כנסייה ביזנטית לפני 1500 שנה, הבניין עצמו הוקם במאה ה-12 ושופץ במאה ה-14 ועד המאה ה-16 היו סביבו ויכוחים בין היהודים לפרנציסקאנים. במאה ה-16 סולקו כולם מהמקום ועם ישראל שב אליו רק לאחר מלחמת ששת הימים ומאז קיים סטטוס קוו בו הקבר הוא מקום קדוש ומרכזי ליהודים ואולם הסעודה האחרונה פתוח לצליינים המבקרים בו מאז שנת 67'.

לטעמו של רמון חשוב להדגיש את העובדה שאין כוונה למסור את המקום לידי הוותיקן ובכך להרגיע את הרוחות ולמנוע פגיעה בשמה של ישראל ובהזדמנויות הרבות הגלומות לדבריו בביקור.