על במה אחת התייצבו השבוע 60 ילדים שחייבים את חייהם למכונת ה"אקמו" שבה משתמשים רק במקרים נדירים של כשל קיצוני בריאות ובלב.
ערוץ 2 דיווח הערב כי השבוע נפגשו המשפחות עם הרופאים שהצילו את חייהם בבית החולים שניידר. "האמת היא שזה נורא מרגש", אומר פרופ' עובדי דגן, מנהל מחלקת טיפול נמרץ לב בבית החולים, "מה שמשותף לכל הילדים זה שהרגע שבו נפגשנו היה הרגע שבו הם קרסו".
העיניים כולן היו נשואות למשפחת גרוס, שמתמודדת עם אובדן כפול וגם עם שמחה כפולה.
"אנחנו הצטרפנו למועדון לפני ארבעה חודשים", סיפר מעל הבמה שימי גרוס, שארבעת ילדיו נפגעו באסון ההדברה. "אולי שברנו שיא עם שני ילדים שמחוברים באותו זמן למכשיר, אבל מצד שני ראינו גם שתי בנות שלא הצליחו לעלות על המכשיר".
אביגיל ויעל גרוס ז"ל נפטרו כתוצאה מהרעלת הגז הקשה בירושלים. "לבוא מההלוויה של הבנות ולראות את המכשיר זה רגע קשה מאוד", סיפר האב. "לשמוע את קולות הצפצופים שמלווים אותך אחר כך במשך ימים - זה לא נעים ואפילו מפחיד. רואים את הבית ריק למחצה וזה קשה".
מיכל גרוס, אמם של הילדים, מספרת על הניסיון להתמודד עם האובדן הכבד, "השגרה והחזרה לחיים ממלאים אותנו, אבל אנחנו חיים את זה. הן חלק מהבית, הן עדיין איתנו שם".
"לפני שמונה שנים וחצי הייתי מחוברת למכונת אקמו", מספרת בדמעות יפית שמשי, בת 17. "היה לי בדיוק יום הולדת. אני לא מדברת על זה אף פעם, זה קשה. בכל יום הולדת אני נזכר בזה". אף אחד לא חשב שיפית תשרוד, אבל המכונה הצילה את חייה. "באתי לכאן כדי להודות לרופאים", אומר עידו, שהיה רק בן שנה וחצי כשחובר למכונה. "היה לי חשוב להגיד להם תודה כי צריך להגיד תודה למי שנתן לך את החיים שלך".