די להיסטריית הקרן לידידות - דעה

לא בטוח שמטרותיה האסטרטגיות של הקרן לידידות ראויות כולן, אך מכאן ועד הקמפיין המתנהל בימים האחרונים הדרך ארוכה.

שלמה פיוטרקובסקי , כ"ו באייר תשע"ד

היסטריה מוגזמת. מייסד הקרן הרב יחיאל אקשטיין
היסטריה מוגזמת. מייסד הקרן הרב יחיאל אקשטיין
צילום: פלאש 90

1. שמה הרשמי של הקרן לידידות, העומדת במרכז סערת הקיץ הנוכחית הוא International Fellowship of Christians and Jews. בתרגום חופשי לעברית, משמעותו של השם היא 'אחווה בינלאומית בין יהודים לנוצרים'.

מדובר כידוע בקרן פילנתרופית האוספת כספים מנוצרים (בעיקר אוונגליסטים) בחו"ל ומחלקת אותו בישראל בין גופים שונים, מיזמים שבהם היא שותפה, ועוד.

2. שמה הרשמי של הקרן מעורר, בצדק, אי נחת בקרב רבים מאיתנו. אחווה בין יהודים לנוצרים היא מטרה קצת בעייתית. שיתוף פעולה, למשל, זו מטרה הרבה יותר לגיטימית.

אין ספק שחלק ממטרת הקרן היא לעשות "יחסי ציבור" טובים לדת הנוצרית בקרב היהודים, בין היתר עקב העובדה שהצלקות שיצרו הנוצרים באלפיים השנים האחרונות בגופו של העם היהודי לא תימחנה במהרה.

לאור זאת הקרן בהחלט מבליטה את העובדה שמדובר בכספים שתרמו נוצרים למען יהודים. יש שיראו זאת כניסיון לכפרה על אלפי שנות הסבל, יש שיראו זאת כמחווה של רצון טוב, ויש שיראו זאת כניסיון לתת לגיטימציה לדת הנוצרית בליבם של היהודים בישראל.

3. למרות כל זאת, נדמה שמחאת השבועות האחרונים נגד הקרן ונגד המיזם המשותף שלה עם משרד החינוך בתחום הקייטנות יצאה לחלוטין מפרופורציה.

שיחות עם גורמים וגופים שזכו לתמיכה מהקרן, מלמדות כי אנשי הקרן מעולם לא ניסו להכתיב תכנים או מסרים באמצעות התמיכות שאותן הם העניקו. המסר היחיד הוא המסר המשתמע מעצם הענקת התמיכה. המסר הזה אולי איננו המסר החביב ביותר עלינו אבל הוא לא באמת מצדיק את ההיסטריה.

4. כדאי לזכור כי בסופו של דבר, למרות אלפיים שנות סבל ורדיפות נוצריות, ברוך ה' שבנו לארצנו. החזרה ארצה לא יכולה למחוק את הזיכרון ההיסטורי, אולם היא בהחלט צריכה להפחית את מפלס החששות מהשתלטות נוצרית. האינקוויזיציה הנוצרית בוטלה ועם ישראל חי וקיים, אפשר להשמיע את צפירת ההרגעה ולחזור לשגרה.

5. ועוד הערה לסיום: לא חכמה לזעוק נגד הקרן ולהחרים את הכספים, בלי לתת איזו שהיא קריאת כיוון לאלטרנטיבה עבור האוכלוסייה שאיננה חלק אינטגרלי מהציבור הדתי. הרי ברור לכל שהסיכוי להחדרת תכנים בעייתיים גדול הרבה יותר בעיירות הפיתוח ובשכונות, מאשר בהתנחלויות ביהודה ושומרון. הסדר הנכון הוא קודם פתרונות ואז צעקות, לא ההיפך.