העיר ששוחררה מתוך המיית נשמתו של העם

בכנס לקראת יום ירושלים נישאו דברים על הקשר הפנימי, המנותק מהגיון קר, בין עם ישראל לירושלים ועל שחרורה הכמעט אקראי של העיר.

שמעון כהן , כ"ח באייר תשע"ד

הכנס בקרית ארבע
הכנס בקרית ארבע
תכנית ההוראה

בקרית ארבע התקיים אתמול (שלישי) יום עיון לקראת יום שחרור ירושלים ה-46 ובו נישאו דברים תחת הכותרת 'ונבנתה עיר על תילה'. בכנס שאורגן על ידי תכנית הוראה שבעיר האבות שעל יד מכללת אפרתה בניהולה של יהודית קצובר, השתתפו למעלה ממאתיים סטודנטיות ונשים תושבות אזור קריית ארבע-חברון.

ראשון הדוברים בכנס היה הרב חננאל אתרוג, ראש ישיבת שבי חברון וראש תכנית ההוראה, שעסק בייחודה של ירושלים כעיר המחברת אליה את נשמת העם, עיר שקיומה והרחבתה הפיזית הינה הכנת ירושלים של מטה לקראת ירושלים של מעלה. הכנה זו על משמעויותיה הרוחניות הפנימיות, הדגיש הרב אתרוג, החלה ביום שחרור ירושלים לפני 47 שנים.

בדבריו תיאר הרב אתרוג את הקשר הפנימי הבלתי מוסבר של עם ישראל לירושלים כקשר שאינו תלוי בשכל אלא ברגש "הנשגב מעל לכל תפיסה אנושית", כהגדרתו. דוגמה לקשר הפנימי והבלתי מוסבר הציג הרב אתרוג כאשר סיפר על שיחה עם בכיר בצוות המו"מ המדיני מטעם ממשלת ישראל. נציגי ישראל הציעו אז לחלק את ירושלים ולמסור לידי הפלשתינים את הר הבית לבד ממעבה ההר על מנת לשמר את הזיקה היהודית למקום.

הבכיר בצוות הישראלי סיפר כיצד בני שיחם הפלשתינים קבעו כי למהלך שכזה אין כל ערך שהרי כל ההיסטוריה היהודית סביב בית המקדש כלל לא הייתה ועל כן אין זיקה יהודית למקום. הצוות הישראלי כולו קם משולחן המו"מ ברגע אחד למשמע הדברים ונטש את השיחות. מאוחר יותר סעדו חברי הצוות הישראלי והמזון שהוגש להם לא היה כשר, גם לא עבור בני דת האיסלאם. חבר צוות פלשתיני ראה את הדברים ותהה באוזני הישראלים מדוע נזעקו כששמעו את הכחשת הקשר היהודי להר הבית ובה בעת הם אינם חשים בעיה כלשהי באכילת מזון שאינו כשר.

הרב אתרוג מספר כי הבכיר שסיפר לו על האירוע ציין כי לא הייתה לו ואין לו תשובה לשאלה הפלשתינית. לדברי הרב אתרוג מדובר בהוכחה לקשר הבלתי מוסבר והעמוק בין העם לבירתו הנצחית.

בהמשך הדברים התייחס לאופן בו נכבשה ירושלים מבלי שניתנה לכך מלכתחילה כל פקודה, אלא כאילוץ שליווה את הקרבות והתפתח תוך כדי התקדמותם. סוגיה זו עלתה בהמשך הדברים גם על ידי הדוברים האחרים בכנס.

לאחר דבריו אלה של הרב אתרוג נשא דברים ההיסטוריון ד"ר חיים שלם, מלוחמי גבעת התחמושת, שהציג בפני המתכנסות מצגת ובה תיעוד מצולם מימי המלחמה תוך שהוא מתאר את הקרבות שלב אחר שלב מנקודת ראותו של לוחם צעיר בחטיבת המילואים של הצנחנים.

ד"ר שלם תיאר את המגמה הראשונית שהובילה ליציאה למלחמה, מגמה שהסתכמה בשחרור ירושלים מעול המתקפות והירי אך איש, טען גם שלם, לא צפה ולא התכוון לשחרר את ירושלים מהשלטון הירדני.

ד"ר שלם תיאר את התקדמות הכוח בתעלות גבעת התחמושת "כאשר רק הראשון יכול לירות כדי להימנע מירי בכוחותינו. רוב הזמן בראש הטור צעדו המפקדים ולכן רבים מהם נהרגו. מי שכתב את המונח 'דם ואש ותמרות עשן' לא הרגיש זאת כפי שאנחנו הרגשנו זאת שם", סיפר שלם.

על כיבושה של ירושלים לכאורה ללא תכנון מקורי ולמעשה מתוך פרץ רצונם של הלוחמים עצמם, האריך בהמשך הכנס גם הרב עוזי חובב, ראש המכינה הקדם צבאית בלוד, שקבע כי גם היום לא ניתן עוד לדבר על מעלתה של ירושלים כיוון שירושלים האמתית ברום מעלתה עדיין לא התגלתה, ודומים הדברים למי שינסה לתאר את אופיו ושאיפותיו של תינוק שזה עתה נולד.

הרב חובב ציין כי גם טעויות תוך כדי קרב הובילו את הלוחמים אל העיר העתיקה. "בתורת הלחימה של צה"ל לא הייתה תכנית לכבוש את ירושלים אלא רק להציב חטיבות בארמון הנציב, בהר הצופים ובהר הזיתים. כדי להגיע להר הזיתים יש לעבור בשמעון הצדיק. הצנחנים קיבלו עדכון לפנות בכיכר השנייה שמאלה. הצנחנים טועים ונכנסים בכיכר אחרת, שם נמצאת סמטה שבה הלגיון חולש ורואה את כל העובר בו והעובר אינו רואה את הלגיון. יש שם עיקול שאותו לא מצליחים לעבור וכל חייל שיוצא ומתקדם נהרג בירי חיילים ירדנים. החיילים מבינים שמדובר בטעות והם לא אמורים לעבור בתוואי הזה. הם מגיעים למוזיאון רוקפלר ומבקשים להיכנס לעיר העתיקה. בשלב זה אין תכנית להיכנס לעיר העתיקה ובמצב כזה לא ניתן לבצע פעולה שכזו, אבל למרבה הפלא, הפלא האלוקי, ניתנת ההוראה שמתירה ללוחמים להיכנס לעיר העתיקה. למעשה חגיגת שחרור ירושלים היא על מהלך שלא היה מתוכנן".

לדברי הרב חובב נשמתו של העם היא שפיעמה בלוחמים שחשו שכעת כל שנותר להם הוא החפץ הגדול להגיע אל מקום החיבור של העם, אל ירושלים, אל הר הבית ומקום המקדש. זהו אותו רגש פנימי ששלח את דוד להילחם בגוליית, את מרדכי להיאבק בהמן ואת מתתיהו להילחם ביוונים. "זו נשמת עם ישראל שנותנת את ההוראה".

כאשר חייל נותר לאחר קרב גבעת התחמושת ורוב חבריו נהרגו שם והוא שב עם פלוגה חדשה אל הגבעה וגם מהפלוגה הזו הרוב נהרגים, הוא חש שאין עוד תכלית בחומר ויש שאיפה אל הרוח, אל הנשמה הפנימית.

על מעלתו הייחודית של חודש אייר, חודש העצמאות והתקומה, נשא דברים הרב אלי אדלר ממכינת עוצם, בהתבסס על דבריו של הרב קוק בספרו 'עין איה' שם מתוארים מעמד יציאת מצרים ומעמד מתן תורה כאור אחד גדול שלפי שעה הוא נפרד אך בעתיד יילך ויתחבר, מעמד היציאה והבנייה הגשמית של העם ומעמד בנייתו הרוחנית. כאשר יציאת מצרים מתרחשת בחודש ניסן ומתן תורה בחודש סיוון הופך החודש שבאמצע, חודש אייר, שלכאורה אין בו מועדים מיוחדים לחיבור בין שני האורות, חיבור שיילך ויתברר עם חיבור האידיאה הלאומית של עם ישראל לאידיאה האלוקית שבו.

את דבריו חתם הרב אדלר וציין כי "תשע עשרה שנים בלבד חלפו וכבר "נזרקה" מדינת ישראל הצעירה אל המפגש הגדול והתובעני עם ירושלים, מפגש שדורש מאיתנו בירורים גדולים. לא לשווא מאז מלחמת ששת הימים רבו הויכוחים בעם על ייעודו ותפקידו. הדבר תובעני, מחייב ודורש מהעם. אם מדינת ישראל הגיעה לזה כנראה שאנו ראויים לכך".

בירור ברוח אחת מאגרותיו של הרב צבי יהודה קוק, העלה הרב חגי לונדין, ר"מ בשדרות ומרצה בתכנית ההוראה, סביב שאלת יחסה של תרבות ישראל אל תרבויות העמים.

הרב לונדין הציג את העמדות שניסו ומנסות גם כיום לראות את היהדות כאוסף אמירות פילוסופיות רוחניות וערכיות שהדבק בהם יוגדר כיהודי והמתנתק מהם מתנתק מהעם. תפיסות שהוצגו באופן כזה או אחר על ידי הרש"ר הירש מחד ועל ידי הפילוסוף הרמן כהן מאידך, על ידי אחד העם ועל ידי טולסטוי. כל אלה ניסו לבדל את העם היהודי מלאומיות איש איש מתוך גישתו שלו.

לדברי הרב לונדין גישה זו הובילה את השמאל הקיצוני ואת העולם החרדי לעמדה ולפיה אל לו לישראל לעסוק בלאומיות אלא להתעמק ברוחניות ובערכיות בלבד. מטעם שכזה תמכו ראשי המגזר החרדי בהישארות בגולה, שם ניתן לעסוק רק ברוח ולא בצבא, פוליטיקה ועשייה גשמית.

כל זאת בעוד דווקא האיחוד שבין הרוח והגשמיות כפי שהיא באה לידי ביטוי בארץ ישראל בכלל ובירושלים בפרט היא תפיסת החיים השלמה כפי שתיאר אותה הרמב"ם ולא רק הוא. להערכתו בשל עמדותיהם אלה פיתחו בשמאל התנגדות לציונות הדתית המלכדת ומאחדת גוף ורוח ברבדי החיים השונים.

בדבריו ציין הרב לונדין כי על פי תפיסת ההפרדה בין רוח לגשמיות הלומד תורה אמור להיראות חלוש ורופס, אך התפיסה המאחדת רואה בהתחזקותו הגשמית של האדם אידיאל בפני עצמו וגילוי אור ה' בעולם.

האירוע כולו נפתח בדבריה של יהודית קצובר, מנהלת תוכנית ההוראה ויוזמת היום עיון, שהציגה את דבריו של הרב צבי יהודה זצ"ל בהגיעו בין הראשונים לכותל לאחר שחרורו: "להווי ידוע מכאן לכולנו, לכל עם ישראל, לכל העולם כולו, תבל ויושבי בה, פעם אחת ולתמיד, שבפקודת בורא עולם, קורא הדורות מראש, הגענו וחזרנו הביתה ולא נזוז מכאן".

קצובר העלתה שאלה כיצד ומדוע ביום גדול שכזה, בעיצומה של ההתרחשות, הרב זועק "לא נזוז מכאן". למה? קצובר השיבה כי "כשם שהרב צבי יהודה זצ"ל צפה כבר לפני המלחמה את הנס בזעקו ביום העצמאות ה-19 "איפה חברון שלנו, איפה יריחו שלנו, איפה שכם שלנו" כך צפה את ההתנגדות לשיבת עם ישראל אל ירושלים וקריאתו אקטואלית היום כמו אז ואף יותר. מטרתם של אויבינו היא כיבוי אורה של ירושלים הפיזית והרוחנית ומשום כך עלינו לחזק את נוכחותנו הפיזית אך בעיקר לחזק את רוחנו וללמוד לעומק את ערכה של ירושלים". ברוח זו נסב יום העיון כולו.