בדרך למימוש דו"ח לוי. פרשנות

בתי הדין לסכסוכי אדמות שצפויים לקום ביו"ש הם המלצה משמעותית ראשונה של דו"ח לוי שעשויה להתממש.

יאיר שפירא , ג' בסיון תשע"ד

אדמונד לוי מעניק את הדו"ח לרה''מ נתניהו
אדמונד לוי מעניק את הדו"ח לרה''מ נתניהו
צילום: פלאש 90

על אף שככל הנראה משרד המשפטים כבר נתן את ברכתו למהלך שמקדם שר הביטחון יעלון להקמת בתי דין לסכסוכי אדמות ביהודה ושומרון, הודעה רשמית על כך טרם נמסרה.

בבתי הדין שיוקמו על ידי מתאם הפעולות בשטחים יכהנו שופטים צבאיים, בדומה לבתי הדין הפליליים ולוועדות הערער הפועלים ביו"ש, והם שיכריעו בסכסוכי קרקעות באזור, בין השאר בין יהודים לערבים.

הקמת בתי הדין החדשים תוציא את הטיפול בנושא מידי המחלקה המשפטית של המנהל האזרחי, שדו"ח לוי קבע בזמנו כי היא עוינת את התושבים היהודים באזור, ובעיקר תנטרל את הצו שהוציא האלוף יאיר נווה בימיה של ממשלת אולמרט, המכונה "צו שימוש מפריע".

הצו קבע כי בכל מקום שבו ערבים מערערים על חזקתו של חקלאי יהודי בקרקע - גם חקלאי שמעבד את אדמתו במשך שנים רבות - יכול המנהל להרחיק את האיש מאדמתו בצו מנהלי, בלא צורך בבירור משפטי של ממש על מעמד הקרקע. דו"ח לוי לא ברר מילים בפרק הנרחב שהקדיש לצו. "נראה אפוא כי הוגי הצו שמו לעצמם מטרה למנוע מההתיישבות הישראלית ביהודה ושומרון מלהרחיב את גבולה", כתבו מחברי הדו"ח, והמליצו לממשלה למסור את סכסוכי הקרקעות בין יהודים וערבים ביו"ש לגוף שיפוטי ניטרלי שפועל על פי אמות מידה משפטיות מקובלות, כמו למשל דרישת ראיות ואימותן בטרם יגיע להחלטה.

זכויות סלקטיביות

המסע התקשורתי שהובילה שרת המשפטים ציפי לבני נשא פרי. רעיונות עוועים, ולו מהבחינה המשפטית-טכנית, כמו להכריז על מבצעי תג מחיר כארגון טרור, אמנם נותרו רק בהודעות שמוציאה השרה לעיתונות. אבל המסר נקלט היטב במשטרה, בפרקליטות ובשב"כ, ושם שמחו להיפטר ממגבלות מכבידות של זכויות עצירים, והחלו לטפל בקטינים החשודים בוונדליזם על רקע לאומני על פי חוקי החירום. שתיים מהזכויות שנשללו מהעצירים הצעירים הן מפגש עם עורך דין, שנמנע מהם במשך ימים ארוכים, והודעה לה זכאי כל אזרח שנעצר אודות החשדות שהוא נחקר בגינם. על פי דיווחים של העצירים, חוקרי השב"כ ניצלו את הניתוק מקשר עם כל גורם אוהד חיצוני לחקירות קשות, שהגיעו במקרה אחד עד כדי אובדן הכרה.

אבל גם חוסר הוודאות של העצור באשר לסיבת המעצר אינו דבר של מה בכך. השב"כ מנצל את הזכות הזאת למה שמכונה בשפה המקצועית "פישינג", דיג של מידע שלאו דווקא קשור לחשדות האמיתיים נגד העצור. הטכניקה עובדת היטב כאשר החשוד מעורב גם באירועים שבהם הוא אינו נחשד בשלב הראשוני. במקרה שכזה, חוסר הוודאות גורם לו לספק גרסאות לאירועים שהחוקרים כלל לא ידעו עליהם או לא שיערו שהיה מעורב בהם. השיטה עובדת היטב גם במקרים שבהם העצור לא מעורב בשום אירוע פלילי מובהק, אך מסתובב בחברה מפוקפקת שמעניינת מאוד את רשויות החוק. כאן העציר מנסה לנחש במה הוא חשוד ולהפריך את החשדות, ועל הדרך מוסר לחוקריו שפע של אינפורמציה מעניינת. לו היה יודע מה הם החשדות מלכתחילה, היה לפעמים מפריך אותם מיד ומשוחרר לדרכו, והמידע המודיעיני המגוון היה נמנע מהרשות החוקית.

מדובר אם כן בטכניקת חקירה מצוינת, אבל בדרך כלל לא חוקית. שכן מעבר לחוסר אונים ולהרגשה הנפשית הקשה והקפקאית לעתים של הנחקר, לא מאפשרים לו לטהר את שמו ולהשתחרר. אחרי הכול, לרשויות החוק במדינה דמוקרטית לא הוקנתה הזכות לשלול את חירותו של אדם למשך ימים ארוכים רק כדי לשכלל את המידע המודיעיני שברשותן. ההתייחסות לחשודים בפעולות תג מחיר כאל טרוריסטים שוללת מהם זכויות אזרחיות שונות, ומאפשרת לשב"כ להשיג שפע של מידע מודיעיני על חשבון זכויותיהם הבסיסיות.

חקירתו של קטין בן שש עשרה מירושלים שנעצר לפני כשבועיים בחשד לפעולת תג מחיר, היא דוגמה למחיר שמשלמים נחקרים על שלילת זכות הפגישה עם עורך דין. רק לאחר כמה ימי חקירה, כשהובל לבית המשפט לצורך הארכת המעצר, גילתה לו השופטת באיזה אירוע בדיוק הוא חשוד. כשנודע לקטין באיזה זמן אירע הדבר הוא מסר לשופטת אליבי בו במקום. בזמן ההתרחשות, כך הסתבר, הוא עמד להשתחרר ממעצר בפרשה אחרת. השופטת נתנה למשטרה ארכה קצרה לאמת את האליבי. כשהוא אכן אומת, והתברר שהקטין יושב ימים ארוכים במעצר שהיה יכול להסתיים בחקירה של כמה דקות, היא הורתה לשחררו. כל זה לא הפריע למשטרת מחוז ש"י לערער על שחרורו לבית המשפט המחוזי, שם המליצו השופטים למשטרה למשוך את הערער.

הכול רשום

בשמן של המון כוונות טובות, הפרטיות שלכם הולכת ופוחתת. בראשית השבוע פרסמה ועדת לוקר, אשר עוסקת בנושא החשוב מאוד של צמצום ההון השחור, את המלצותיה בקשר להפחתת השימוש במזומן. עם הגבלת תשלום במזומן שתגיע בעתיד לכדי חמשת אלפים שקלים לעסקה, ועידוד תשלום בכרטיסי חיוב מיידי ושימוש בארנקים אלקטרוניים, יהיה קשה הרבה יותר להעלים מיסים, אבל יהיה קשה לא פחות לשמור על פרטיות. לפעמים עסקה של כמה אלפי שקלים יכולה להיות עניין אינטימי לחלוטין, כמו למשל פרוצדורה רפואית, אך בקרוב היא תמיד תהיה רשומה במאגר נעלם כלשהו.

כוונה טובה לא פחות עמדה בבסיס הקמת המאגר הגנטי של משטרת ישראל. הרבה מאוד פשעים חמורים פוענחו בשנים האחרונות לאחר שחוק סדר הדין הפלילי אפשר למשטרה ליטול דגימות דם, רוק או שיער ולמצות מהן פרופיל DNA של חשודים בפשיעה חמורה. עד עתה ניתן היה ליטול דגימות ממי שנחשדו בסחר בבני אדם, בגרימת מוות, בעבירות מין, בעבירות בקטינים וחסרי ישע, בפגיעה בחירות, בעבירות סמים קשות ובעבירות ביטחון.

בשנים האחרונות המאגר הזה תפח, ונכון לסוף השנה האזרחית הקודמת נמנו עליו כמעט 270 אלף איש שנחשדו בעבירות החמורות. נדגיש שאין במדינת ישראל חלילה יותר מרבע מיליון בני אדם שהורשעו בעבירות כאלה, או שאפילו הועמדו לדין בגינן. אבל החוק מאפשר לקחת דגימה מכל חשוד בעבירה. לעתים המשטרה עוצרת במהלך חקירה לא מעט חשודים, ומכולם היא רשאית לקחת את הדגימה. המשטרה מתגאה ביעילות המאגר ומציינת כי בשנה הקודמת התגלו יותר מאלפיים התאמות בין דגימות שנלקחו מזירות פשע ובין אנשים שנכללים במאגר. אין לטעות: לא מדובר באלפיים תיקים שפוענחו באמצעות המאגר, שכן בזירת הפשע יכולות להימצא דגימות DNA של אנשים רבים שלא היו קשורים אליו. אך הם יוזמנו לחקירה, וייאלצו להתמודד לעתים עם מעצר של ימים ארוכים עד שישכנעו את השוטרים בחפותם. לא נעים להיכלל במאגר ה‑DNA של המשטרה. אך זה גורלם של מי שנחשדו בעבירות חמורות במיוחד, גם אם החשדות נגדם יתבררו כחסרי שחר.

האזרחים הרבים שכבר כלולים במאגר יכולים למצוא חצי נחמה בעובדה שבשנים הקרובות עוד רבים יצטרפו אליהם. השבוע אישרה ועדת החוקה של הכנסת, לבקשתו של השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ', הרחבה משמעותית של רשימת העבירות הפליליות שהמשטרה תהיה רשאית ליטול דגימת DNA מאדם שנחשד בהן. חלקן עבירות חמורות כמו כליאת שווא, ניצול קטינים לזנות וחברות בארגון פשיעה. וחלקן עבירות קלות יחסית ונפוצות מאוד כמו הטרדה מינית (בשונה מתקיפה מינית) ושהייה בלתי חוקית.

עבירה אחת הקפיצה את חברי הכנסת ואת נציגת הסנגוריה הציבורית שנכחו בדיון – תקיפת שוטר. מדובר בעבירה בדרגת חומרה בינונית אך נפוצה מאוד, בעיקר בשל העובדה ששוטרים מרבים לייחס אותה גם לאזרחים תמימים, במקרים רבים כדי לתרץ אלימות משטרתית לא חוקית כלפי האזרח. בשנת 2013 לבדה עמד מספר התיקים שנפתחו על עבירת תקיפת שוטר על כ‑2,600. מעתה, אזרח שיספוג אלימות משטרתית, כמעט מובטח לו שחוץ מתלונה על תקיפת שוטר הוא יזכה גם להיכלל במאגר הגנטי של המשטרה.

חברי הכנסת, שסירבו בתחילה לאשר את ההרחבה לעבירה של תקיפת שוטר, התרצו לאחר שהובטח להם כי גם שוטר שייחשד בתקיפת אזרח ייאלץ לתת דגימת DNA למאגר.

הוועד מסדר

פרשת ארגון הפשיעה שהקים על פי החשדות אלון חסן תלווה אותנו בחודשים הקרובים, ואולי תהווה נקודת מפנה בהתייחסות של הקהילה המשפטית למעמדם של הוועדים הגדולים, אלו שהפכו כבר מזמן ממגיני עובדים קשי יום למערכת עושק משוכללת של הציבור.

בינתיים, באולמה של שופטת בית הדין לעבודה בתל אביב אריאלה גילצר כ"ץ, התקבלה בשבוע שעבר תזכורת נוספת למהותם של אותם ועדים. השופטת נדרשה להגן על זכותו של עובד ביטחון מסור, קצין במילואים שעובד בחברה כעשר שנים, לקבל משרה של עוזר קב"ט בתחנת כוח. כל זאת לאחר שלתפקיד נבחרה בלי מכרז, בלי ותק או כישורים דומים חברתה הטובה של בתו של יו"ר ועד העובדים בחברת החשמל, מיקו צרפתי.