אורי אליצור
אורי אליצורעצמי

בלי ערבים / ד"ר מיכאל בן ארי

אחרי שהרעיון של החלפת אוכלוסין או גירוש הערבים נדחה מכול וכול, הרב כהנא הודר אף אל מחוץ ל"ימין השפוי". אך הערבים ביש"ע לא התאדו. נותרו שתי חלופות: טרנספר ליהודים או מדינה דו-לאומית. הברירה הזאת הפילה אנשי ימין מובהקים אל "השמאל דמוגרפי". נסחפו לשם שרון, לבני, נתניהו, וגם בנט שמדבר על סיפוח שטחי C, ובגלל הדמוגרפיה מוותר על השאר.

למצוקה הזאת זינק הוגה הדעות המוכשר אורי אליצור המנוח, והפך אותה לאידיאולוגיה. כשהוא מאמץ את שיח השמאל ומתריע שלא נתקיים אם לא נהיה "דמוקרטים", וטוען בתוקף כי במקביל לסיפוח יו"ש יש לתת לערבים "אזרחות בלי חוכמות". תוך התעלמות משאלות מתבקשות: האם קיים בעולם דגם של קבוצה אתנית שחיה לצד ערבים מוסלמים בשובה ונחת? האם החלום האסלאמי לחיסולה של ישראל יתפוגג כשבכנסת ישבו תלמידיהם של ערפאת ויאסין? האם ההטבה הכלכלית והאזרחית תמחק את הרגשות הלאומיים? האם כדמוקרטים ללא רבב, נשנה את הדגל וההמנון לשוויוני וחף מגזענות, נסיר את חרפת הקק"ל וחוק השבות הגזעניים, וכפיצוי נחוקק את זכות השיבה לפליטי הנכּבה וצאצאיהם?

די להסתובב בסכנין או לבקר בלוד, כדי ללמוד משהו על הזדהות וחלומות. הזדהות עם נסראללה והיטלר וחלומות על שחיטת יהודים. האויב הערבי מייחל לתגבורת ה"דמוקרטית". גם לבני מנפנפת במאמר של אליצור כהוכחה לכך שהימין איבד את השפיות.

בשנת תשמ"ח, כשש שנים לפני הכניעה לערפאת בהסכם אוסלו, אמר הרב כהנא שיש שתי ברירות: או כהנא או ערפאת. אז זה נשמע הזוי. אך תוך שנים אחדות חגגו כאן את אוסלו בכניעה לטרור ובגירוש יהודים.

יש להודות שהעברת הערבים מהארץ לא תתקבל בתשואות, אך זו משימה לאומית של להיות או לחדול. לבני ואליצור בחרו במסלול התנגשות. בדרכם של רבים ממנהיגי הציונות, שדיברו על חילופי אוכלוסין, הציע לנו הרב כהנא להתקיים. זוהי מחויבות לדורות הבאים. נידרש להשקיע ממון, תוכניות לעידוד הגירה ונכונות לספוג גינויים וחרמות. אך עדיף להתקיים רעבים, מלהישחט מדושנים.

לנביאי השווא ול"דתיים הנורמליים", זה יהיה חידוש. אך לא רק בענייני גיור, גם בעניין יושבי הארץ קובעת התורה ולימדונו חכמים: "והורשתם וישבתם" - אם לא תורישו - כלומר, תגרשו - לא תשבו. אין דרך חלופית.

סיפוח אחראי / ח"כ ציפי חוטובלי, סגנית שר התחבורה

אורי אליצור היה מאנשי המופת בדורנו. הוא היה לי מורה דרך בעיצוב דרכי המדינית, ותפיסתו הנחתה אותי בקריאה הגדולה שהולכת ותופסת תאוצה לסיפוח חלקי יהודה ושומרון.

תוכנית אליצור, שאפשר לקרוא לה גם תוכנית סיפוח-אזרוח, מורכבת משני חלקים. הראשון מקובל על רוב המחנה הלאומי - החלת ריבונות על שטחי יהודה ושומרון. החלק השני והמורכב של התוכנית מתמודד חזיתית עם הבעיה הפלשתינית, ומוכן לקחת אחריות על האוכלוסייה הערבית שבשטחי ארץ מולדתנו ולהציע מתווה שבסופו יוכלו להתאזרח.

נקודה זו מעוררת ביקורת גדולה ומובנת אצל רוב הישראלים. ולכן חשוב לי לחדד את התנאים שבהם תוכנית זו אמורה לצאת אל הפועל, כדי להבהיר שהיא אחראית, אפשרית וטובה למדינת ישראל.

התנאי הראשון הוא תוכנית לאומית לעלייה של לפחות מיליון יהודים למדינת ישראל, כדי שהמאזן הדמוגרפי לא יעמוד בסכנה.

התנאי השני הוא חקיקת חוקי יסוד שקובעים את אופייה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, ולא מאפשרים לשנות עקרונות יסוד אלה בשום מצב.

התנאי השלישי הוא שאזרחות לאוכלוסייה עוינת לא יכולה להינתן באופן אוטומטי. חייבת לחול קודם תקופת מעבר שתסנן את אלו שאסור שיהיו חלק ממדינת ישראל. על כן, רק מי שיקבלו על עצמם את כללי המשחק במדינה היהודית ויהיו מוכנים לשאת בנטל החובות - שירות לאומי, תשלום מיסים וכדומה - יוכלו להיות אזרחי ישראל. כלומר, מי שחותר תחת המדינה או שאינו תורם לה - לא יהיה אזרח שלה.

רבים היו רוצים להאמין שאפשר להפריד בין השטח לאוכלוסייה, ולקרוא לפתרון של קונפדרציה עם ירדן. הבעיה בגישה הזאת היא התלות בגורמים זרים כמו ממלכת ירדן, שאינה מאפשרת לנו להיות אדונים לגורלנו. תוכנית אליצור היא התוכנית היחידה שתלויה אך ורק בישראל ותנוהל בהתאם לאינטרסים הלאומיים שלה בלבד.

דווקא בעת הזאת, של כישלון המשא ומתן, חובה עלינו לפעול במלוא הכוח ליצירת אלטרנטיבה מדינית שמדברת על סיפוח, ולפעול למימוש חזון ארצנו השלמה בלי לפחד משדים דמוגרפיים ומאיומי המדינה הדו-לאומית. אומץ הלב שאפיין את אורי בימי נעוריו כמנהיג תנועת ההתיישבות חייב להיות מופנה היום לאימוץ החזון המדיני שלו.

הפתרון: אוטונומיה / בני כשריאל, ראש עיריית מעלה אדומים

אני נגד סיפוח התושבים הערבים ליהודה ושומרון, אך בעד לספח יישובים יהודיים. בראש ובראשונה את גושי ההתיישבות בלי התושבים הפלשתינים, ולאחר מכן את שאר היישובים היהודיים.

התושבים הפלשתינים שבתוך השטחים יכולים לקבל אוטונומיה ולא יותר. אם נצרף אותם, אנחנו עלולים להגיע למצבים מביכים בכנסת, כי מתן זכות הבחירה יביא לכמות גדולה של חברי כנסת ערבים, וזה ייצור מצב שבו הם יהיו המשפיעים העיקריים על הרכב הממשלה ועל החלטות מדיניות. זה מצב שאנו חייבים למנוע.

כיום, חברי הכנסת הערבים ושאר ערביי ישראל נושאים בגאווה את דגלי פלשתין, מציינים את יום הנכבה ויוצאים באמירות בוטות נגד מדינת ישראל בלי שום בושה. אין צורך להוסיף עוד תושבים ערבים ולהעצים את כוחם, דבר שיכול לגרום להם למחשבות על מרי אזרחי.

הדבר מסוכן גם כלפי אומות העולם, שיראו את מספרם הרב של התושבים הערבים במדינת ישראל וירצו לתת להם מדינה וזכויות נוספות.

קיומה של מדינת ישראל מושתת על בסיס רוב יהודי מכריע, בלי להגיע לפשרות בעניינים המדיניים, הלאומיים ולגבי צביונה של מדינת ישראל.

עלינו להמשיך בעוצמה עם הרעיון של מדינה יהודית בארץ ישראל, גם בשדה המדיני והבינלאומי, מבלי להזדקק לחסדיהן של מדינות אירופה.

תשובות הגולשים:

לתת רק תושבוּת / אמיר שירי, פתח תקווה

לערבים שחיים ביו"ש יש לתת תושבות בלבד. ולמי שטוענים שמדובר באפרטהייד - אין דברים בגו.

בפורטו ריקו, טריטוריה בשליטה מלאה של ארה"ב, אשר ארבעת מיליוני תושביה משלמים מיסים פדרליים לארה"ב, אין זכות הצבעה לקונגרס האמריקני כבר יותר ממאה שנים. יש עוד דמוקרטיות אחרות בעולם שבהן אין לחלק משמעותי מהתושבים זכות הצבעה.

למדינה יש את הזכות המלאה להחליט לפי אילו קריטריונים אזרחות תינתן לתושב. עם זאת, כל זכויות האדם של הערבים חייבות להישמר. את מה שעשו ליהודים בגוש קטיף, אסור לעשות להם.

הזמן פועל לטובתנו / דוד, מבוא חורון

המצב בזמן הזה הוא שהפלשתינים עוזבים מחוסר תקווה לעתיד. יש לאפשר לכמה שיותר מהם לעזוב את השטח, ובעוד כמה שנים, כשהאוכלוסייה תקטן, אפשר יהיה לדבר על כך. היום, אם הדיבורים האלה יהפכו רציניים הם ימנעו מהם לעזוב, כי אז הם יראו עתיד בחיים cמדינת ישראל, שהיא החלופה היותר טובה בעבורם מכל מדינות האזור.