מגילות מדבר יהודה: שבועות במקדש – שונה לגמרי

במחקרה חושפת הפרופ' אליאור את אופיו השונה לחלוטין של חג השבועות בימי המקדש לעומת מזה המוכר לנו, כפי שעולה ממגילות מדבר יהודה.

שמעון כהן , ד' בסיון תשע"ד

המגילות הגנוזות
המגילות הגנוזות
רשות העתיקות

מעט לפני חג השבועות שוחחנו ביומן ערוץ 7 עם הפרופ' רחל אליאור מהחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית אודות הממצאים המרתקים שנחשפו במגילות מדבר יהודה אודות חג השבועות בימים שלאחר חורבן בית המקדש.

את מחקרה סביב הממצאים פרסמה באחרונה הפרופ' אליאור במאמר שכותרתו 'חג השבועות הנעלם'.

בראשית דבריה מעלה פרופ' אליאור לתשומת הלב את העובדה שעל אף חשיבותו של חג השבועות כחג שזכה לשמות רבים במקרא ועל אף היותו אחד משלוש הרגלים אין אזכור שלו בסדר מועד של המשנה ובמשנה ובתוספתא לא מופיעות מצוות הנוגעות לו.

עוד היא מציינת כי גם שמו בפי חכמי המשנה אינו שבועות אלא עצרת על אף שבמקור שם זה עניינו הוא חג הסוכות. לדבריה חכמים נמנעו מלכנות את החג בשמו ולעסוק במנהגיו מכיוון שלאחר החורבן התחושה הייתה צורך להפחית בעיסוק בחגים שעניינם המקדש ולהתמקד באופייה החדש של התורה, אופי שבא לידי ביטוי במבנה הגלותי שאליו יוצא עם ישראל לאחר החורבן.

ברוח זו מדגיש רבי עקיבא את חג השבועות כחג ברית הנישואין בין העם לרבש"ע תוך שהוא קובע כי כל הכתובים קודש ושיר השירים קודש קודשים וכך הופך חג השובעות לחג של תיקון ואיחוי קרעים בין תורה שבכתב לזו שבעל פה, בין רבש"ע לעם ישראל ותיקון ליל שבועות הוא מעין תיקון הכלה לקראת התייחדותה עם דודה.

בהמשך הדברים הקריאה פרופ' אביאור מתוך מגילות מדבר יהודה את הטקסט שאותו היה אומר הכהן הגדול בפני העולים לרגל שהגיעו עם ביכוריהם, דברים שעסקו בדברי ברכה ואיחול שיפתח ה' את שמיו וימטיר גשם על הארץ, יפתח את אוצרו הטוב וימנע כל צער ומכשול וכו', דברים המובאים בכתובים שבמגילות שכל כולן, כך מדגישה אליאור, כתבי קודש.

עוד מציינת אליאור את ההבדלים בין חג השבועות של הימים ההם בעיקר בתאריך שבו חגגו את החג. מהכתוב במגילות עולה כי יום ט"ו בסיוון הוא יום חג השבועות שנחגג אז ולא ו' סיוון כפי שאנו חוגגים היום. לדבריה מאבקי הצדוקים והפרושים הם שהובילו לשינוי בתאריך בחלוף מאות השנים.

פרופ' אליאור הרחיבה בראיון עימה אודות המחלוקות בין הפרושים והצדוקים ואופן מבנה השנה על פי תפיסותיהן של שתי האסכולות.

וגם מהותו של החג השתנתה מאז ימי המקדש. על פי העולה מהמגילות עיקרו של החג היה חידוש השבועה המבוססת על שביעיות שבין העם לאלוהיו, זוהי השבועה שבה מושבע עם ישראל לשבות במחזוריות של שבעה ימים ובכל שבע שנים ובכל שבע שמיטות וכו'. בהקשר זה היא מזכירה את שבעים ימי השביתה בשנה – 52 ימי שבת ו-18 ימי מועד שאם יקיימו אותם בני ישראל מבטיח להם הקב"ה שהארץ תיתן להם את שבעת המינים שנשתבחה בהם הארץ ויפרחו בשבעת החודשים הראשונים של השנה. המספר שבע הנו בלתי ניתן להפרדה מהתפיסה היהודית.

לעומת הימים ההם קיבל חג השבועות תפנית במהותו כחלק מהיעד שראו חכמים לעצמם לקיים יהדות ללא ריבונות, יהדות חדשה היוצאת אל הגלות ומשמרת את המצוות באופן אחר. כך החליפו התפילות את הקרבנות וכך השתנה גם אופיים של החגים.

עוד מציינת פרופ' אליאור כי בהיעדר מסכת העוסקת בחג ומכלול דינים האופייניים לחג השבועות אימץ לעצמו עם ישראל דינים ומנהגים למלא בהם את החלל בעוד הכהנים הקפידו לשמור ולשמר את המסורת העתיקה.