בית ג' במונדיאל הקרוב צפוי להיות המשעמם ביותר. אם עד לפני ימים ספורים בלבד קיווינו כי נבחרת קולומביה עוד עשויה להביא קצת אור ושמחה למשחקי בית זה, הודעתו של מאמן הנבחרת חוסה פקרמן אמש סגרה על סיכויי בית זה.
מאמן הקולומביאנים הודיע כי חלוצה הגדול של הנבחרת ושחקנה של מונאקו, רדמאל פלקאו ייעדר מגביע העולם הקרב ובא. אז מה יש לנו שם? קולומביה, יוון, חוף השנהב ויפן. בואו נכיר.
קולומביה
נתחיל מהנבחרת שעם היעדרותו של כוכבה הגדול פחתו סיכוייה לשחזר את הישג השיא שלה מ1990 - שמינית גמר גביע העולם. קולומביה היא נבחרת מוכשרת אבל מתקשה מאוד להציג זאת בשלבים גדולים של העונה. זאת הסיבה אולי שקולומביה לא הייתה 16 שנים בטורניר העולמי.
הבעיה הגדולה של קולומביה היא לא חוסר הכישרון של סגל השחקנים, אלא דווקא בעיות מבית - סוחרי סמים ומהמרים. הפרשה הגדולה בנושא הייתה אחרי הדחתה המוקדמת של הנבחרת במונדיאל 1994, כאשר התברר כי השחקנים פישלו בגדול בגלל איומים רבים מצידם של סוחרי סמים ומהמרים ממדינתם. האירוע הטרגי ביותר מבחינת הדרום אמריקאים היה ב-2 ליולי באותה שנה. בלם הנבחרת אנדרס אסקובאר נרצח לאחר סכסוך עם אוהדים שהקניטו אותו על השער העצמי שכבש מול ארצות הברית במהלך הטורניר העולמי.
את מוקדמות המונדיאל סיימה קולומביה במקום השני, כשהרבה בזכות המאמן חוסה פקרמן שהחליף במהלך טורניר המוקדמות את ליונל אלבארס. פקרמן החדיר משמעת ברזל בשחקנים והביא לשינוי בעיקר בכל הקשור לצד המנטלי. השיא היה במשחק המכריע מול צ'ילה כשקולומביה חזרה מפיגור 3:0 לתיקו 3:3.
לדעתו של פלה, אגדת כדורגל בברזיל, קולומביה עשויה עוד להפתיע ולהגיע לחצי גמר הגביע. ללא פלקאו זה יהיה הרבה יותר מקשה ואפילו לא אפשרי, והרבה יהיה מונח על כתפיו של חברו לנבחרת ולקבוצה - חאמס רודריגס.
שימו לב ש: פעם אחת פגשה קולומביה את נבחרת ישראל. היה זה במשחק הפלייאוף לקראת המונדיאל שבאיטליה בשנת 1990. קולומביה ניצחה 0:1 את ישראל בביתה, ובאצטדיון רמת גן הצליחה לסיים בתיקו אפס. קולומביה עלתה למונדיאל על חשבון ישראל, כשבנבחרת הקולומביאנית מככבים שחקני דור הזהב: קרלוס ואלדרמה ורנה היגיטה. הקולומביאנים הגיעו באותו הטורניר להישג השיא שלהם - שמינית הגמר אך נעצרו מול קמרון.
הסגל המלא:
דויד אוספינה (ניס), פאריד מונדראגון (דפורטיבו קאלי), קמילו ורגאס (סנטה פה).
מריו יפס (אטאלנטה), אקיבאלדו מוסקרה (אמריקה דה מקסיקו), כריסטיאן ספאטה (מילאן), קרלוס ואלדס (סן לורנצו), לואיס פראה (קרוס אסול), אדר אלברס בלאנטה (ריבר פלייט), סנטיאגו אריאס (פ.ס.וו), קמילו סוניגה (נאפולי), פאבלו ארמרו (ווסטהאם).
קרלוס סאנצ'ס (אלצ'ה), פרדי גוארין (אינטר), אבל אגילאר (טולוז), אלדו לאו ראמירס (מורליה), חואן פרננדס קינטרו (פורטו), ויקטור איברבו (קליארי), אדווין ולנסיה (פלומיננזה), אלכסנדר מחיה (נסיונאל), חאמס רודריגס (מונאקו), מקנלי טורס (אל שבאב), חואן קואדרדו (פיורנטינה).
לואיס פרננדו מוריאל (אודינזה), טאופילו גוטיירס (ריבר פלייט), רדאמל פלקאו (מונאקו), קרלוס באקה (סביליה), אדריאן ראמוס (הרטה ברלין), ג'קסון מרטינס (פורטו).
דבר המומחים: קולומביה נבחרת איכותית ומוכשרת גם ללא פלקאו, הבעיה שניסיון בטורניר כה חשוב עשוי להיות מכריע. בבית עם נבחרות כמו יוון יפן וחוף השנהב, קולומביה צריכה להתעלות מעל משחק טקטי של היריבות. עם פלקאו זה היה אפשרי, בלעדיו? כמעט ולא.
יוון
יוון מגיעה למודניאל בדיוק עשור לאחר זכייתה ההיסטורית ביורו 2004. זכיה זו הדהימה את העולם כולו, זכיה שהגיעה בזכות הגנת ברזל וניצחונות של 0:1 קטן ומשעמם. גם ביורו האחרון, הצליחה יוון להפעיל אל השלבים המתקדמים, כשהגיעה עד שלב רבע הגמר. אם ביורו יוון מצליחה להעפיל אל השלבים המתקדמים, במונדיאל היא נכשלת שוב ושוב כשהישג השיא של הוא עצם ההגעה לשלב הבתים - ומעולם לא הצליחה לעבור את השלב הזה.
גם אוהדי הנבחרת הלאומית יודעים כי עלייה משלב הבתים, אפילו בבית ללא יריבה גדולה וקשה, ייחשב להישג גדול עבור הנבחרת האפורה. זה לא יקרה ללא הגנת הברזל של הנבחרת שלא ספגה אף שער בביתה במהלך מוקדמות המונדיאל.
שימו לב ש: כוכבה הגדול של הנבחרת היוונית הוא דווקא חלוץ. ורגוס סמאראס, חלוץ סלטיק בשש השנים האחרונות וחברו של ניר ביטון המשחק בקבוצה הסקוטית. סמאראס מצטיין במיוחד בכל הקשור להחזקת הכדור ובמצבים של אחד על אחד. כוחו הפיזי וגובהו (1.93 מ') עוזרים לו בהתמודדות עם מגיני היריב ומרבה לכבוש שערים בעזרת הראש. בעונה האחרונה הוא נבחר לשחקן השנה של סלטיק. אז איך נבחרתו מנצחת רק 0:1 קטן? כי בניגוד לתיפקודו כחלוץ בקבוצתו, ביוון הוא מתופקד בעיקר באגף, כשכל תפקידו הוא לספק מסירות רוחב. מי שתוקף לא מפחד? לא בנבחרת יוון.
הסגל המלא:
מיכאליס סיפאקיס (אטרומיטוס), אלכסנדרוס צורבאס (אפולון), פניוטיס גליקוס (פאוק), סטפאנוס קפינו (פנאתינייקוס), אורסטיס קרנזיס (גרנאדה).
חוסה הולבאס (אולימפיאקוס), יאניס מניאטיס (אולימפיאקוס), קוסטאס מנולאס (אולימפיאקוס), אברם פפאדופולוס (אולימפיאקוס), סוקראטיס פאפסתאת'ופולוס (דורטמונד), ואסיליס טורוסידיס (רומא), דימיטריס סיובאס (אולימפיאקוס), יורגוס צבלאס (פאוק), לוקאס וינטרה (לבנאטה).
לזארוס כריסטודולופולוס (בולוניה), יואניס פטפאצידיס (גנואה), קוסטאס פורטוניס (קייזרסלאוטרן), יורגוס קראגוניס (פולהאם), קוסטאס קצוראניס (פאוק), פנאיוטיס קונה (בולוניה), סוטיריס ניניס (פאוק), אנדראס סמאריס (אולימפיאקוס), פנאיוטיס טאכצידיס (טורינו), אלכסנדרוס ציוליס (קייסריספור).
תאופניס גקאס (קוניאספור), קוסטאס מיטרוגלו (פולהאם), דימיטריס פאפאדופולוס (אטרומיטוס), דימיטריס סלפינגידיס (פאוק), יורגוס סמאראס (סלטיק).
דבר המומחים: אל תזלזלו ביוון - הם כבר הוכיחו שגם ללא כוכב גדול ובטח שללא ציפיות, הם מסוגלים לנצח כל יריבה. בהחלט מוקש גדול עבור הקולומביאנים וחוף השנהב. בטח כשבחוד משחק קוסטאס מיטרוגלו, המכונה "מיטרו-גול".