על מפלצות ועל חלומות

המפלצות המופיעות בחלומות, בסיוטי הלילה, הם השלכות של פחדי הילד מהמציאות החיצונית. איך מתמודדים עם קשיי השינה של פעוטות?

מיכל נרבר , ז' בסיון תשע"ד

תינוק ישן ילדים שינה
תינוק ישן ילדים שינה
Office XP

כשתינוק נולד, הוא חסר אונים ותלוי, לחלוטין, בהוריו. כל רעש, אור חזק יכולים ליצור אצלו אי נוחות ובהלה. ככל שקשר הורה-תינוק משרה בטחון, כך התינוק מגיב ביותר רוגע.

ככל שהתינוק גדל, הוא לומד לזהות את הדמיות הבוגרות שמטפלות בו, לרוב אם, אב. כשדמויות אלה נעלמות מטווח ראייתו,הוא יגיב בפחד, בבכי כי אין לו מימד של הפנמת דמות ההורה ומימד של זמן- התינוק לא מבין לכמה זמן ההורה נעלם, האם לדקות? האם לשעות?.

ככל שחוזרת התופעה של העלמות ההורה, נוצר דפוס קבוע - נעלמים אך חוזרים. דפוס זה גורם להפחתת הפחד מפני סכנת העלמות ההורה ונוצרת תחושה של בטחון בהורה ובמציאות.

הפחד, שלכאורה נתפס כחוויה שלילית, עשוי למעשה, לסייע להסתגלויות רבות בחייו של הפעוט.

פעוט שאיננו "מצויד", באמצעים להתגבר על פחד עלול לחוות חוויה של חוסר אונים. כשהתינוק צועק ובוכה, הוא מביע את הפחד והתסכול מהפרדה הצפויה, אך בדרך זו הוא גם לומד להתגבר על תחושת הניתוק המכאיבה מהאם/ מהאב.

ההורים שעוזרים לפעוט, באופן הדרגתי, להתמודד עם הפחד מפרדה, מאפשרים לו לבטוח בהם שלא ינטשו אותו, כי הם חוזרים לאחר זמן, וכך לומד הפעוט לחוש יותר בטחון בעצמו ובסביבתו ופחות חוסר אונים.

התמודדות עם פחדים זו "מחלה בריאה", באמצעות ההורים, רוכש הפעוט מיומנות של התמודדויות עם קשיים ועם פחדים שצפויים במהלך החיים.

ההורים, נתפסים, בעיני הפעוט, כבעלי עוצמה, כמו קוסמים ופיות, ומצופים למלא, כמו באגדות, את המשאלות הגלויות והכמוסות של הפעוט.

הפנטזיה של הפעוט, ולא פעם גם של ההורים, שההנאות של בנם יסופקו במלואן, שלא יהיה מתוסכל ולא יחווה עצב, כעס וחוסר-אונים אינם יכולות להתממש, כי כדי להסתגל למציאות, הפעוט חייב ללמוד לדחות חלק מההנאות והסיפוקים. (לנסות להדליק אש, ללכת על הכביש לבדוק חפצים ולשבור אותם וכו.)

הצורך ללמד את הפעוט לדחות חלק מהסיפוקים והרצונות מוטל על ההורים. כמובן שרצוי וכדאי לעשות זאת במינון, בסבלנות וברגישות.

כך, למרות שנעשה זאת בהבנה ,יתכן מאוד שנהפוך, במצבים אלה מדמויות של קוסמים ופיות לדמיות של מכשפים, דרקונים וחיות טורפות.

זאת אומרת: כשאנו מתסכלים את הילדים או מאכזבים אותם, גם אם זה נעשה מטעמי חינוך, בריאות, בטחון וחוקי המשפחה- בקיצור, כששמים להם גבולות, הם חווים את ההורים, באותו זמן, כדמויות רעות ואכזריות.

ופעמים, כמו אצלנו המבוגרים, החוויות המתסכלות באות לביטוי בלילה בנדודי שינה או בחלומות, כך גם אצל הילדים, המפלצות המופיעות בחלומות, בסיוטי הלילה, הם השלכות של פחדי הילד מהמציאות החיצונית כמו: כלב שנבח עליו, חבר שנשך אותו, מטפלת שצעקה עליו או הורה שכעס. המפלצות גם יכולות להוות ביטוי להתמודדות עם קשיים רגשיים, מציאות פנימית, של קנאה באח שנולד, שנאה כלפי מישהו וכד.

נתייחס לבעיות שינה אצל ילדים בגילאי 1.6 עד 5 שנים. ניתן לחלק קבוצת גיל זו לשתי קבוצות התפתחות:

גילאי 1.6 עד 3 שנים- בגילאים אלו עדיין לא קיימת היכולת להבחין בין דמיון למציאות, וכשהילדים טוענים שראו נמר מתחת למיטה, זו חוויה "אמיתית" מבחינתם ולכן קשה לשכנע שאין זה כך.

גילאי 3 עד 5 שנים- ילדים בגילאים אלו כבר מסוגלים לקלוט שנמר נמצא ביער או בגן חיות ויהיה לו קשה להגיע למיטה, אך עצם החלום, והפחד שהחלום יחזור, מבהיל אותם והם חווים פחד וחוסר אונים.

המטרה בסקירה זו היא לאפשר להורים להבין את התהליכים הרגשיים שחווים הילדים הקטנים ב"דרכם" לעולם השינה. כשהשאיפה היא לעזור, לכם ההורים, לגלות אמפתיה והבנה רגשית כלפי מה שעובר על הילד, ולדון בדרכי התמודדות.

ניגוד אינטרסים

נראה כי נושא השינה של הילדים מקבל העצמה אצל ההורים, כי מבחינות רבות זהו מפגש של ניגוד אינטרסים: בין חלומות ההורים וחלומות הילדים.

לעת ערב, כאשר הילד כבר מאורגן לשינה, לאחר ארוחת ערב, מקלחת ו..סיפור. חולם כל אחד מההורים, שחזר סחוט מעוד יום של עבודה, על הרגע בו הילד ירדם והוא, ההורה, יזכה להנות משקט, מקלחת חמה, וזמן איכות אישי, זוגי או חברתי.

אך פתאום- רגע לפני שהוא נרדם, מתעורר הילד לחיים, ומנסה, כמו להכעיס, להיות ער בכל מחיר. נסיונות אלו כוללים בדרך כלל 'נודניקיות' כמו: מים, שוקו, מוצץ, נשיקה, חיבוקי, פיפי או בכי ויללות.

מה קורה? למה אין שקט? מאיפה יש לו כוחות?

הילדים, לקראת השינה, מתמודדים עם פרדה מההורים. הם נחשפים לחושך ובדידות שמפגישים אותם עם חוסר שקט, חוסר אונים, איום מהלא נודע. כל הפחדים הללו גורמים להם לעוררות ולניסיון לגיוס ההורים, כדי לחוש מוגנים ובטוחים בחיק ההורים הכל יכולים.

הילדים נמצאים באי וודאות מי יבקר אותם בלילה, בחלום, הגמדים הטובים שממלאים משאלות, הפיה הטובה, או המפלצת, הדרקון והמכשפה שאוכלת ילדים.

אם נהייה כנים עם עצמינו ,גם אנו המבוגרים ,איננו מחוסנים מטרדות וחששות כמו בעיות פרנסה, לחצים חברתיים, בעיות בריאות ונושאים ביטחוניים.

ההבדל בין מבוגרים וילדים בגילים אלה מבוסס הן על היכולת של המבוגרים להבדיל בין דמיון ומציאות, וכן על מיומנויות ההתמודדות, של הרגעה וויסות לחצים, שסיגלנו לעצמינו במהלך החיים.

אנו מבינים, שכשילד בוכה, 'מנדנד', או מתלונן על כאבים חדשים, הוא בעצם מביע פחד ממה שצפוי לו כשהוא במיטה בין הכרית והשמיכה. הילד מתקשה להרגיע את עצמו ומאחר וקשה לו להבדיל בין דמיון ומציאות הוא איננו מסוגל לגייס את ההיגיון שמדובר רק בחלום...

ואז, למרות העייפות - הלחץ, חוסר הביטחון והפחד מעוררים את הילד ומקשים עליו להירדם. בזמנים אלו זקוק הילד לתמיכת ההורים ולחוויה של הגנה מצדם.

דרכי התמודדות

כדי שהפעוט יוכל לרכוש אמצעים שיעזרו לו לפתח כוחות פנימיים להתגבר על הפחדים, ההורים צריכים ללמוד להעניק לו תחושה של הגנה, של הבנה, של אהבה. כל אלה מאפשרים הפנמה של רוגע ונינוחות לקראת שנת לילה ערבה.

אווירה לפני השינה:

  • הנהגת טקס קבוע יחסית לפני השינה, כגון:סידור משחקים, אכילה, רחצה, סיפור או שיר במיטה, נשיקה וברכה ללילה טוב. הקביעות של הטקס יוצרת חוויה של בטחון ,שזה חלק מסדר היום.
  • צרוף של חפץ מוכר ואהוב שהילד בוחר להביא איתו למיטה. דובי, בובה ,סמרטוטי או שמיכה יכולים להוות "אוביקט מעבר" מרגיע, כתחליף לדמויות ההוריות.
  • בגיל 3-5 שנים שירים וסיפורים מרגיעים מהווים אמצעי להפגת הפחדים הן ע"י הזדהות עם הדמות והשלכה של רגשות הפחד על הדמות בסיפור, והן לימוד דרכי התמודדות חדשות באמצעות הרעיונות המוצעים בסיפור.
  • עידוד הילד להזמין חלומות טובים בדרך לשינה, לפני עצימת העיניים. נותן חוויה של יוזמה ושליטה.          

גיוס ההיגיון - האם יש לו מקום?

הניסיון של ההורים, להסביר לילד שאין מה לפחד מחלומות, אינו נותן מענה לצרכי הילד. הפחדים שייכים לעולמם הרגשי של הילדים, וכך התייחסות ריאלית, מגבירה אצל הילד הקטן תחושה של ריחוק וחוסר הבנה.

פעמים, בגלל שהילד מיחס להוריו כח וחוכמה, נוצר פער בין תחושותיו ופחדיו ובין המסר של הוריו ואז יתכן שיסתגר בעולמו ויתקשה לשתף את הוריו בתחושות הלא נוחות, בפחדים ובחלומות המפחידים. ויישאר בתחושה של בדידות,סגירות וחוסר תמיכה.

דווקא-חשוב לעודד את הילד לדבר על פחדיו, אף בדרכים יצירתיות כמו ציור הדמויות מהחלום וכך ליצור שיח על איך להתמודד עם המפלצת, איך להבריח אותה, איך לאלף אותה או אולי להקים גן לחינוך מפלצות.

עד כה ציינו נסיבות נורמטיביות –התפתחותיות שאופייניות לקשיי הרדמות של ילדים. נציין בקצרה כמה סיבות נוספות שמקשות על שנתם של הילדים:

  • אווירה של רעש, צעקות ומריבות מקשה על ההרדמות.
  • כשילד חש שיש מתיחות בין הוריו זה משפיע על תחושת חוסר הביטחון שלו וגורם לאי שקט, חשש שיקרה משהוא לא נעים בזמן שישן. פעמים ,מתוך אינסטינקט, יבחר הילד להעסיק את ההורים בצרכיו,אפילו שיכעסו עליו, כדי שלא יריבו.
  • פעמים ,כשהורים מסוכסכים, אחד מהם,שלא במודע, נצמד לילד, מעריך את השהות לידו, ישן איתו, במטרה להימנע מקרבה ואינטימיות עם ההורה השני. כך למעשה, מגביר את התלות של הילד בו, דבר שעלול לפגוע ביכולת של הילד לפתח דרכי התמודדות עצמאיות.

לסיכום

החינוך האידיאלי והמגונן ביותר אינו יכול למנוע את הופעת הפחדים והחשש מסכנות בעולמו של הילד בכל תהליך התפתחותו. הדרך בה הילד ילמד להתמודד עם פחדיו הלא רציונאלים מטביעה חותמה על התפתחותו האישית. ככל שההורים ייטיבו להבין  מה עובר על הילד שמתקשה להפריד בין דמיון למציאות, בין שכלי לרגשי, יוכלו לעזור לו בנטל הגדילה ובבניית אישיות בריאה.

מיכל נרבר-M.S.W.,מטפלת פרטנית, זוגית ומשפחתית מוסמכת. קליניקה פרטית ,מכון  שילה.